החתירה לאמת העובדתית

הסוגיה הזאת של האמת העובדתית ניצבת מולנו כל הזמן. במישור החיצוני - מול מבול שקרים של הפלשתינים וכל להקות המעודדים שלהם, ובכלל זה סילופי אמת ועיוותים שלה בחלק גדול מהתקשורת העולמית; ובמישור הפנימי - מול השקרים של השמאל והימין הקיצוניים. אלו גם אלו שכחו מזמן מה היא האמת, ומהו הציווי "מדבר שקר תרחק".

מעבר לכל אלו נראה לי, ואולי אני טועה, כי האמת העובדתית הפשוטה, הבלתי מסולפת, הגלויה לעין כל אדם סביר ובעל ידע בסיסי, כמעט חדלה להוות מצפן של למידה, התנהגות ומוסר בחלקים לא קטנים בחברה שלנו ובעולם. החתירה לגילוי האמת שעמדה תמיד ביסוד החשיבה האנושית והמדע (גם אם אמת זו עלולה להתברר בעתיד כשגויה) הולכת ומצטמצמת. לא רק זאת, אנו מצויים בתוככי תרבות שבלשון העם קרויה "פוליטיקלי קורקט", והיא נותנת ביטוי לתפיסת העולם המערבי האומרת למעשה שאסור להגיד את האמת על-מנת שלא להעליב את "האחר". להפך, צריך להסתיר אותה, להמציא "אמת" כזאת שתשקיט את המצפון המיוסר שלנו ותגלה הבנה, אם לא אהדה, למעשים הרעים (על-פי אמות המוסר האוניברסאלי) של ה"אחר".

ניקח כדוגמה את אובמה, מנהיג העולם החופשי. הוא עושה שמיניות באוויר ומתפלפל על-מנת שלא להוציא מפיו את צמד המילים "טרור איסלאמי" או להגיד שיש "חיה" כזאת שקוראים לה "איסלאם רדיקאלי". כל מערכת הממשל שלו מצווה לנהוג כך! למה? בנאום המכונן שלו בקאהיר, ביוני 2009, הוא הציג את האני מאמין הכי עמוק שלו ביחס לאיסלאם. הוא הכריז כי נפתחה תקופה חדשה ביחסי ארה"ב עם העולם המוסלמי, תקופה של דיאלוג בין שווים. האיסלאם, הוא, הצהיר, מצוי עם ארה"ב באותה סירה של ערכים משותפים; האיסלאם, הוא אמר, היה תמיד חלק מסיפורה של אמריקה, ולנשים האיסלאמיות יש זכות לבחור את החיים שהן רוצות בהם. לכל בר דעת ברור כי בין אמירות אלו לאמת העובדתית אין כמעט דבר. לגבי דידו של נשיא ארה"ב צריך להציג "אמת" אחרת על-מנת שלא להעליב את המוסלמים וכדי לזכות באהדתם.

עכשיו אנחנו בסופה של שנת 2015. אובמה ממשיך באמונתו, אך המציאות במזרח התיכון מתקשה להסתיר את האמת העובדתית: ברחובות ממשיכים לצעוק "מוות לארה"ב", והטרור האיסלאמי ממשיך להשתולל.