ארבעה "מקורבים" בצמרת

אביחי מנדלבליט עומד להיות בעוד כמה ימים היועץ המשפטי לממשלה - אבל זה לא הולך להיות לו קל. קודם כל, בגלל שכבר הדביקו לו סטיגמה של מי ש"מקורב" לראש הממשלה - ובמקומותינו אין פשע גדול מזה. ראש הרשות המבצעת צריך לעבוד, לדעת חורצי-הלשון של "המחנה" ההולך ונעלם, עם פונקציונרים לעומתיים. רק כך, להבנתם, תהיה לדמוקרטיה הישראלית משמעות קונקרטית. ורצוי גם, כמובן, שהמתמנים החדשים יהיו בני-בניהם של פרנסי "המחנה".

אז בקדנציה הזאת זה כבר לא יקרה. לא מכבר מונה "מקורב" אחר לתפקיד ראש המוסד - ולפני זה מונה ראש השב"כ. מפכ"ל המשטרה היה האחרון ברשימת "המקורבים"; מה שהביא עליו קיתונות של ביקורת לא-צודקת בעת שהוא התמהמה, כביכול, בשחרור תושבי תל אביב מבתיהם לאחר הרצח שאירע בפאב בצהרי יום השישי.

כל "המקורבים", אגב, הם בעלי רקע דתי-לאומי - וזה בכלל משגע את "המחנה". אפשר גם להניח שכל הארבעה ספגו ערכים יהודיים בנעוריהם; ואפשר גם לצפות שכל הארבעה יהיו מסורים, בראש ובראשונה, למדינה שבהגדרתה, במסמך המכונן שלה, מופיע שהיא תשמש ביתו הלאומי של העם היהודי.

אינני יודע כלום על האופן שבו הם מונו - אבל אני משער שראש הממשלה לא הסתיר מפניהם את רצונו במי שבטוח בצדקת הדרך ובעליונותם של ערכים ששימשו אבני יסוד לתנועה הלאומית של העם היהודי.

אז נכון, שעיניהם של אנשי "המחנה", אלה שהתרגלו לשלוט כאן במשך דורות רבים, תוך שהם מנסים לייבא לכאן ערכים דקדנטיים, שאינם חלק מן המסורת היהודית, כלות מרוב קנאה - אבל אין מה לעשות. זאת דרכו של עולם.

כשמתקיימות בחירות דמוקרטיות, המנצח לוקח את כל הקופה. כך זה באנגליה - וכך זה בארצות הברית. אין לפגוע, כמובן, בזכויותיו האזרחיות של המיעוט - אולם יש לקבל את גזירת הבוחר. הרוב קובע את אופיו של המרקם החברתי. כך זה היה בעת שהאבות המייסדים של "המחנה" הזה שלטו פה ביד רמה. בכל הפרסים היוקרתיים זכו רק אלה שהיו בראש אחד עם מחלקי הפרסים.

אף הצמרת הצבאית עוצבה בדמותם. את השלל הלאומי הם חילקו ביניהם בלי "בג"ץ ובלי בצלם". משרדי הממשלה היו מלאים באנשים "משלנו". די היה, בזמנו, בפתק של שר האוצר כדי שהמחזיק בו יקבל הלוואה נדיבה או קרקע באזורים מבוקשים. שלטתם בכל מערכות השלטון נתנה בידיהם את האפשרות לגרוף לעצמם מכל טוב הארץ.

ובכן, הימים האלה חלפו לבלי שוב. מי שקיבל לידיו את הגה השלטון לאחר ספירת הקולות, מותר לו שלא לעשות הנחות לחצרני "המחנה". ואלה, יצטרכו להשלים עם הסדר החדש. בניה הנאמנים של המדינה היהודית אינם יראים עוד מפני איש; לא מפני הגרפומנים הממלאים את טורי העיתונים - ולא מפני שוחרי-המשפט שאצים-רצים לבית המשפט העליון בכל עת שמינוי זה או אחר לא מוצא חן בעיניהם.

וגם שם, כבר לא נרתעים מפני זעקות-השבר של תגרני "המחנה" שביקשו במשך שנים להלך אימים על היושבים על כס המשפט. מאזן הכוחות השתנה גם בוועדה למינוי שופטים - ושם אפילו לא חשבו להטיל "חרם" על מי שמתגורר ביישוב שנמצא מעבר ל"קו הירוק" שהתקדש לשווא בידי מתחסדי "המחנה".

ימים טובים באים עלינו - וגם באירופה, שאדמתה רוויה בדמם של מיליוני יהודים שנטבחו על לא כל עוול בכפם, יצטרכו להתרגל למציאות חדשה. המוני המוסלמים שימלאו את רחובות הערים ילמדו את תושביהן לאיזו מדמנה הם נפלו. צביעותם של האירופים תהפוך למעין בומרנג חברתי-תרבותי שיהיה טבול בהרבה דמים.

יהיה עליהם להתמודד עם אמיתות מסוג חדש.