אחיי הגיבורים - ינאי...

לפני ימים מספר שוחחתי עם מורה דרך. בדרך כלל הוא עורך סיורים בירושלים לקבוצות המבקשות לסייר ו'להציץ' באורחות החיים הנהוגים במאה שערים. הוא ציין בפני שכעת המטיילים חוששים להגיע לירושלים, ולכן שינה את המסלול לסיורים בתל אביב, בשכונת נווה צדק, ברחוב שיינקין ובסביבתו.

הייתכן, תהיתי? עד כדי כך מפחדים היהודים שאפילו טיול במקום כמו שכונת גאולה בירושלים, מטיל מורא? הרי לא מגיעים ל'שטח אויב' כמו רחמנא ליצלן, הכותל, או עיר דוד, או הרובע היהודי, מה, כבר אי-אפשר להגיע לירושלים שמא יקפוץ הדוקר? ואם יהיו דקירות בתל אביב, אנשים יסתתרו בתוך הבתים? הגעתי למסקנה שקיימים כאן שני עמים. כמו אלה היראים לנפשם, וכאלה שהיו והינם עזים ואמיצי לב, שמסרו נפשם למען האחרים בלי לחשוב פעמיים. הלא למחתרות התגייסו גם נערים צעירים. החייל הצעיר ביותר היה ניסים גיני בן התשע שמסר נפשו בלחימה על העיר העתיקה. ניסים היה קשר ותצפיתן, ונפל מכדור של חייל ירדני כאשר רץ להעביר ידיעות. והיו ויש בצה"ל לוחמים שלחמו במסירות נפש כדי להגן על מדינת ישראל. כה רבים מצאו מותם על קידוש השם. יצאו להילחם ללא מורא ובידיעה שהם עשויים להיהרג . כמה גיבורים היו בצוק איתן? לכתוב עליהם מצריך מאמרים שלמים, ובעופרת יצוקה? מי לא שמע על רועי קליין, שקפץ על הרימון ושכב עליו כדי שחייליו לא יפגעו, וסייף זידאן השוטר שפרץ לבית הכנסת בהר נוף נכנס ללב התופת הרצחנית ללא מורא, ללא חשש, ובעוז רוח, כשהוא כבר יודע מה מתרחש בפנים, לולא עשה כן היה מתחולל הרג רב נוסף. זידאן קטע את מסע הרצח שאמרו לעשות הרוצחים בכלל המתפללים.

כסא הכבוד

עם ישראל לעד צריך לזכור את גיבוריו, שחרפו נפשם למענו, את לוחמיו הגיבורים, ולהציב לכל אחד מהם יד ושם, באותיות חקוקות של זהב.

לפני שנה החלטתי לכתוב ספר על הגיבורים. לעם ישראל גיבורים רבים ולצערי לא ניתן להכניס את כולם לספר אחד, על כן החלטתי להתמקד באלה שגבורתם היא כה מופלאה, עד שכל אחד מהם צריך להגיע ולהיות בסמוך לכסא הכבוד, כמוהם כגיבוריו של דוד המלך. הספר מוכן לדפוס, ואני עוד ממתינה. אולי יש מישהו שחמק ממני... שלא ידוע לי עליו... אני ממשיכה לחפש ולקרוא על גיבורי התהילה, ובכל פעם מוצאת מישהו נוסף...

השבוע התוודענו למרבה הצער לגיבור, ינאי טוביה ויסמן. החייל בחופשה בן העשרים וארבע, שערך קניות לשבת עם רעייתו ובתו בת הארבעה חודשים. אל הסופר נכנסו שני מרצחים עם סכינים והחלו לדקור את הקונים. ינאי היה כבר בקופה, רחוק מהמתרחש, ולמשמע הצעקות, עזב את מקומו, רץ ללא נשק, חייל ברגילה, ונלחם עם הידיים, עם הגוף, עם הלב, כדי להגן על הנדקרים ששכבו מתבוססים בדמם. ינאי לא שרד את הדקירות, ומסר נפשו על קידוש השם.

הוא שמע זעקה לעזרה במרכול ושעט בידיים חשופות להושיע. מולו נוטלי חיים, בני שאול, והם נועצים בו סכין, ובבית כבר שכול, ולחשה רעיה: שמעו נא עדיי זה האיש שהייתה בו מסירות נפש, עד כלות - ינאי.