והאיש משה ענו מכל אדם אשר על פני האדמה

בליל שבועות העביר ח"כ יאיר לפיד בעיר באר שבע, בתיאטרון הפרינג', שיעור תורה, תיקון ליל שבועות. לפיד דיבר על משה רבנו ומסעו במדבר. תחת שמיים פתוחים ישבו עשרות אנשים חילונים, דתיים, חרדים, שבאו להתעמק יחד בתנ"ך. איש לא שאל את השני מאיזה מפלגה הוא או למי הוא הצביע או יצביע בבחירות הקרובות. היינו שם מפני שאנחנו חלק ממשהו. אנחנו חלק ממשהו היסטורי, עוצמתי, רוחני, אלוקי, ארץ ישראל השלמה. התנ"ך הזה, הוא גדול מכל אחד מאתנו, הוא מחבר אותנו, אנחנו זקוקים לו היום יותר מתמיד. אנחנו זקוקים לחיבור הזה, זקוקים למנהיג שיוביל אותנו לאחדות. זקוקים לחיבור של העם. "זאת הולכת להיות דרך לא פשוטה, ואני אקח את ההחלטות הקשות. כי זה מה ששלחתם אותי לעשות", כך הבהיר לפיד לכל המשתתפים. ואני שואלת את עצמי האם יש עוד פירושים לסיפורי התנ"ך שגדלנו עליהם?

אני לא יודעת אם לפיד צודק או טועה בניתוח שלו של סיפורי התנ"ך. מה שבטוח, הוא הצליח לגרום לי שוב לפקפק ולשאול את השאלות בנוגע למשה רבנו ועל הסיבות אודות אי-כניסתו לארץ ישראל. שוב אני תוהה ביני לבין אלוקים מדוע העניש את משה רבנו? מדוע העניש את אחותו בצרעת? והאם באמת אהב את ציפורה בת יתרו או שזאת הייתה ברירת מחדל לשרוד במדבר.

דוגמה אישית

למשל, סיפר לנו לפיד, תוך כדי שהוא מתנצל בפני הנוכחים על החוצפה הקיימת בדבריו שתכף נשמע, שלטענתו אלוהים לא רצה שמשה ייכנס לארץ המובטחת מכיוון שהציפיות של משה לא התאימו לארץ הזו. כל הסיפור עם הסלע והמים, אומר לפיד, לא היה עונש, אלא רק תירוץ למנוע ממשה את מה שהיה צריך להימנע ממנו גם ככה. ולפיד ממשיך לתת את הדוגמה האישית שלו, העונש שנתן לבנו שהיה צעיר יותר, לא לצפות בסדרה בוב ספוג. הקשבתי בקשב רב. לא הותקפתי חרדה מהדברים שלפיד אמר בביטחון רב, כאילו שימש באותה תקופה שומר ראשו של משה רבנו.

לפיד סיפר על דמותו של משה כמי שמאופיין על-ידי "פסימיסט. הבדידות והייאוש הגדול של האיש שכל החיים הלך ולא היה לו לאן ללכת ואלוהים דמות נלווית למשה. למשה לא ניתנת אפילו הזדמנות אחת לכפר על "חטא". כאן מתגלה אלוהים במלוא קשיחותו, ומעניש את משה, עבדו הנאמן, בלא שום הגינות לחטאו, ובלא שום קשר אליו. שום סליחה ושום מחילה מאותו אלוהים שתובע מעמו לסלוח לשונאיו-רודפיו האדומי והמצרי. ואז לפיד ממש מזכיר לי את פרויד כאשר הוא מתאר את שתי האימהות – האמיתית יוכבד, והמאמצת בתו של פרעה. העובדה כי למשה לא היה אבא בשלבי חיו הראשונים משפיעים על עיצוב אישיותו לפי לפיד.

וכאשר לפיד מתחיל לדבר על אשתו ציפורה כולי נמתחת מגאווה כאילו דיבר עליי, "ציפורה הייתה נאמנה יותר לאבא שלה מאשר אליו". וכתוצאה מכל אלה – הכמיהה העצומה לאהבה! הכמיהה מופנית לאלוהים, שהוא, בעצם, האבא היחיד שהיה למשה מעודו. וזהו אב שלפיד מתאר אותו כ"קשה, נוקשה, לא מתפשר. אבא כזה שאסור להתחצף אליו, שאסור להתנגד לציווים שלו. ואלי עם אבא כזה אומר לפיד עדיף לי לחיות אצל דודה שלי לאה.

אבל משה כמו כל ילד מתבגר גם מנסה, ברגע מסוים, למרוד באביו. וחייו מתחילים להסתבך עוד יותר עם מותה של מרים, אחותו האהובה, אלא שאז, כשהוא בא לבקש עזרה - במקום עזרה הוא נענש. ולא הוא ולא אנחנו מבינים מדוע. וכשגם אחיו אהרון מת בחיקו, משה שוב נשאר לבדו. ואז האבא של משה "אלוהים" האבא, רק אז מרדים את בנו תרדמת עולמים, ולפני הירדמו – נושק לו מיתת נשיקה. זהו הפירוש היחיד, לדעתו של לפיד, לביטוי "על-פי הנער'.
לי נשאר לומר ליאיר שזו תהיה שאיפתך, להידבק במידת הענווה, לרדוף את הצדק, להציל עשוק מייד עושקו, להציל את עם ישראל מיתמות, להאיר לנו את הדרך. ואולי אתה תהיי המנהיג המושיע!