החיים בעוני עצמם

"כשאתה מוריד קצבאות לגימלאים, זה הכי קל. הם יושבים בבית, בוכים. כשאתה נוגע בבעל הון, הוא יודע להתמודד. אלה החיים, בגלל זה הגיעו לשם" (שר התקשורת בשנת 2009, ושר האוצר כיום, משה כחלון).

חמש שנים לאחר המחאה החברתית הגדולה ביותר שקמה במדינת ישראל, מסתבר שבחזית הכלכלית-חברתית עדיין אין כל חדש. שיעור העובדים בישראל שמועסקים בשכר נמוך העומד על 22.5%, הוא מבין הגבוהים שבמדינות ה-OECD ומתייחס לכ-2/3 מהשכר החציוני במשק הישראלי.

בשנת 2014, כאשר הוגשו המלצות הוועדה למלחמה בעוני (וועדת אלאלוף), עמד שכרם הממוצע של מנכ"לי התאגידים הגדולים במשק על כ-400,000 שקל לכל חודש, וזאת לעומת שכשני שלישים מהעובדים בישראל משתכרים לא יותר משכר המינימום בחוק.

בעוד העושר גדל ומתפתח, העוני נמצא בתהליך המסרב לחזור לרמת תחילת שנות האלפיים (17%), ובטח שרחוק מאוד מהרמה שהייתה קיימת בשנות ה-80 של המאה ה-20 (11%).
נכון לשנת 2015, ממדי העוני עומדים על כ-19% מהאוכלוסייה הישראלית. כמו שיעור שכר העובדים הנמוך, כך גם שיעור העוני בישראל הוא מבין הגבוהים שבמדינות ה-OECD.

דרישה לגיטימית

נתונים אלו בעצם משקפים ברמה הכללית, את האופן בו מתחלק תרשים העוגה של ההכנסה הישראלית, ברמה כזו שחלקם של שכר הבכירים והמעסיקים רק בעשור האחרון במשק עלה ב-3%, בעוד שכרם של העובדים הצטמצם וירד ב-4%.

כשמדובר על ענפי כלכלה מעטים, שמספקים תעסוקה ברמות שכר סבירות עד מצויינות באופן יחסי כמו היי-טק, או ענפים לשירותים פיננסיים לדוגמה, ישנה דרישה לגיטימית המחייבת השכלה גבוהה ומקצועית ככל האפשר. כאן נכנסים פרמטרים המצביעים, כי הדרישה ורמות השכר הגבוהות מהממוצע במשק מותאמים בעצם לרמות ההשכלה בישראל.

מהנתונים עולה כי רק מחציתם של בני הנוער בישראל בעלי תעודת בגרות, ובשנת 2014 נמצא נתון המציג כי רק 29% מבני הנוער שהיו בשנת 2006 בני 17, הצליחו לרכוש השכלה גבוהה עד שנת 2014.

נתונים אלו בד"כ משקפים, את צמצום פעולות הממשלה בגזרה הכלכלית -חברתית לטובת הפרטה והרחבת המגזר העסקי.

תעסוקה הוגנת

כחלק ממדיניות של כלכלה מעורבת ואחראית, הממשלה יכולה להחליט ולבחון, מה אכן ראוי להפרטה מחוסר ברירה ומה רצוי להלאים או להשאיר תחת אחריות העסקתה ואספקת שירותי מדינת רווחה מתוקנת כגון: חינוך, דיור, תעסוקה הוגנת, השכלה גבוהה, בריאות, קליטת עלייה וביטחון סוציאלי.

כיום במדינת ישראל המגמה הפוכה, וכוללת הוצאה ממשלתית העומדת על 41% תמ"ג (תוצר מקומי גולמי), שגם הוא מן הנמוכים ומתחת לממוצע של מדינות ה-OECD.

כאשר סדר היום הממשלתי, עסוק בראש ובראשונה ברווחים פוליטיים, בהחלשת הדמוקרטיה, ובמחלוקות הקשורות לסכסוך הישראלי-פלשתיני ללא מציאת פתרון הולם, ועל בסיס שתי מדינות לשני עמים שאינו נראה באופק, הממשלה אינה פנויה בצורה המספיקה לטפל ולפתח תוכניות ארוכות טווח לקידום שיעורי הזכאות לתעודת בגרות, קידום ההשכלה הגבוהה, והרחבת המשק הישראלי ככל שניתן לעברן של אזורי הפריפרייה.

'ועדת אלאלוף' (הוועדה למלחמה בעוני) מונתה בשנת 2013 על-ידי שר הרווחה לשעבר מאיר כהן, ושבראשה עמד יו"ר ועדת העבודה והרווחה כיום אלי אלאלוף, הגישה את המלצותיה בשורה של צעדים כבר ביוני שנת 2014. צעדים אלו, נועדו להפחית את שיעור העוני הישראלי ב-40% בתוך שלוש עד חמש שנים.

פניות מרובות

חוץ מפתיחת קופות מומלצות לחיסכון ארוך טווח עבור ילדים,והעלאה מסוימת של קצבת הבטחת הכנסה לקשישים עניים,עדיין לא יושמו המלצות ועדה כגון: העלאה כוללת של קצבת הבטחת הכנסה, הגדלת תקציבי סיוע לנזקקים בשכר דירה, הארכת יום הלימודים, הגברת הסבסוד בסל הבריאות, צמצום דרמטי של מספר העובדים הזרים בישראל (הממשלה דווקא פועלת להגדיל את מכסתם), וביטול האפשרות לניתוק משפחות נזקקות בעלות חוב לחברת החשמל.

בערב ראש השנה של שנת 2015, עמותות מזון רבות דיווחו על דרישה מרובה וגוברת של פניות מנזקקים. נוסף על כך דיווחו העמותות כי בשל הפניות המרובות, הן אינן מצליחות לתת מענה ראוי אם בכלל לכלל הפניות.

על-פי סקר שנעשה על-ידי עמותת "לתת", מאז שהוגשו המלצות הוועדה למלחמה בעוני לא נעשה על-ידי הממשלה די בכדי ליישם אותן.

ומה בדבר התקציב הדו-שנתי שעבר בחקיקה מהירה, על-מנת לשמר את בסיס הקואליציה ?! האם הוכנסו הסעיפים המתאימים לטיפול ויישום מסקנות הוועדה?! מסתבר שלא ממש.

יישום מיידי

במשרד האוצר הציעו ליישם רק חלק מינורי וקטן מהמלצות הוועדה, ואף הבהירו כי הדוח המלא לא צפוי להיות מיושם במהלך השנתיים שעד שנת 2018, וכתחליף מציעים באוצר לבצע בחינה מחדש של העוני בישראל על בסיס יצירת מדדים נוספים ולא רק על-פי ערכם הכספי של ההטבות שניתנות למשפחות הנמצאות מתחת לקו העוני, מה שיוצר לטענת משרד האוצר רק הורדה מלאכותית בשיעור העוני.

טענות משרד האוצר בדבר דוח העוני, ידועות כמובן מאליו. בייחוד כאשר במהלך עשרים השנים האחרונות, מדיניות הפקידות הבכירה במשרד הוחלפה מנטייה ל'כלכלה קיינסיאנית' בכלכלה ניאו-ליברלית.

מה שלא אמור להתקבל כמובן מאליו, הוא 'הסיבוב הפוליטי' שעושים הפוליטיקאים שאמורים לטפל ביתר שאת ולהביא ליישום מיידי של מסקנות הוועדה, ולא למריחת הטיפול באוכלוסיות מוחלשות.

מה גם כששר האוצר, יוצא בהצהרה להורדת מיסוי עקב עודפי גבייה, מסתבר שככל הנראה תימשך הסאגה של דחיית המסקנות על חשבון אוכלוסיות אלו.