נחוץ רוביקון תודעתי

מנהג קבוע בפיהם של ראשי המדינה אחרי כל רצח על-רקע לאומני הוא לאיים כי ידה הארוכה של מדינת ישראל תגיע אל המרצחים על-מנת להעמידם למשפט צדק. קשה למצוא שלשלת מילים כה עמוסה בתובנות המנותקות מן המציאות כמו האמירה דלעיל.

ראשית, הרצח במקומותינו אינו לאומני, אלא ג'יהאדיסטי. כמעט כל המרצחים בארץ ישראל במאה השנים האחרונות הם מוסלמים המונעים בכוח הג'יהאד, מונחים על-פי השריעה ומקבלים את ברכת הדרך מן הממסד המוסלמי. הלאום הפלשתיני אינו אלא המצאה תעמולתית. יש אומה ערבית שדתה היא האיסלאם ודרכה היא הג'יהאד, ככתוב באמנת החמאס.

דבר נוסף שחשוב להבהיר הוא כי הרצח בשם הג'יהאד אינו פשע נגד הנרצח, אלא נגד העם היהודי. אין קשר כלשהו בין הרוצח לנרצח. אין מניע של רווח, או אפילו של נקמה. יש אסטרטגיה עתיקת יומין המוסברת היטב בקוראן, המפותחת בכתבי האיסלאם, של הטלת אימה על האויב. הרצח הוא כלי במלחמת הג'יהאד בכופרים הרצח ההמוני המתבצע במערב, מבאלי ועד פלורידה, נועד להשיג אותן מטרות. כל רצח ג'יהאדיסטי המבוצע נגד יהודים הוא אפוא פשע קולקטיבי נגד העם היהודי, ומטרתו להביא את העם היהודי תחת שלטון האיסלאם על-פי השריעה וחוקת הד'ימה.

עניין נוסף המנותק מהמציאות הוא ענישת מבצעי הפשע הקולקטיבי של רצח עם. עשיית משפט צדק מותנית בהכרה כי אכן בוצע פשע. גרמניה שלאחר מלחמת העולם הגדירה את מעשי המפלגה הנאצית כפשע נגד האנושות. המאפיה מכירה בזכותה של המדינה להעמיד את הבוס שלה למשפט על עבירת פשע, ולהרשיעו אם תצליח להוכיח את טענתה. הרוצח הסדרתי של נערות במצוקה יודע שהוא פושע. לעומתם, האיסלאם שולל כלל את הרעיון שהרג במצוות האיסלאם הוא פשע. הוא רואה ברוצח בשם האיסלאם קדוש אם מת במהלך הפעולה, או גיבור ומורה דרך אם שרד. שואת העם הארמני בדרך הג'יהאד אינה מקובלת על צאצאי הרוצחים כפשע, כיוון שג'יהאד מצדיק הכל. לכן, אין שום טעם לערוך משפט למי שאינו מכיר כלל במעשיו המוצהרים כפשע.

הדור השני והשלישי

יישום מערכת משפט המבוססת על השקפות מוסריות וחברתיות הנוגדות את אלו של הג'יהאד על מבצעיו, אינו משיג אפוא דבר. הוא רק מעצים את הג'יהאד בפרסום שהוא מקנה לרוצחים ולמשפחותיהם הגאות במעשיהם של בניהן ובנותיהן. בעוד שענישה פלילית היא חלק ממערכת ההרתעה של המדינה המודרנית מפני עבריינות, הרי שבאיסלאם המצב הוא הפוך. כל רצח ג'יהאדיסטי מביא בעקבותיו עוד ועוד רוצחים מאותה משפחה, חמולה, שבט, ארגון או מדינה. זאת, משום שעצם היכולת לבצע פעולת ג'יהאד היא המניע העיקרי שלה, ומסבירה מדוע מרדף אחרי הרוצחים עצמם אינו מועיל בהורדת עקומת הפשע, אלא להפך, מלבה עוד ג'יהאד, שכן הוא מוכיח כי הטלת אימה היא אסטרטגיה מוצלחת.

גם ההשקפה שהמצוקה מביאה לרצח ג'יהאדיסטי אינה עומדת במבחן המציאות. אחת התופעות המביכות את ישראל והמערב היא הגי'האד של הדור השני והשלישי. על-פי ההיגיון המערבי, בניהם של מהגרים, או פולשים, שזכו לכל הזכויות והתנאים המשופרים של המדינות המתוקנות, צפויים להיות חופשיים יותר, סובלנים יותר, מחוברים יותר לחברה מהוריהם שהגיעו מתוך מצוקה, ללא שפה, והשתלבו בעבודות פחותות ערך בלבד. אלא שהמציאות היא הפוכה. בעוד שבני הדור הראשון שבא תחת שלטון המדינה המתוקנת, ואין זה חשוב אם בג'נין או בהמבורג, מבקשים את החיים השקטים, בניהם מתחזקים בג'יהאד, ונכדיהם יוצאים לפעולות ג'יהאד רצחניות. תיאוריית המצוקה והניכור כקרקע וסיבה להתפתחות הטרור האיסלאמי מתנפצת אל מול המציאות של צעירים שיש להם הכל, ובכל זאת בוחרים בדרך הג'יהאד, דהיינו רצח ללא תחושת אשמה.

תובנות אלו מלמדות כי יש לשנות לחלוטין את ההתמודדות עם הטרור האיסלאמי, עם הג'יהאד. הגי'האד הוא פשע קולקטיבי נגד היהודים, ועל כן מלחמת הקיום של היהודים היא נגד הקולקטיב שממנו יוצא הפשע. למערכת המשפט אין כלל חלק בהתמודדות זו, שכן אין מדובר בפשע אלא במלחמה. לא עוד מרדף אחרי הרוצח על-מנת להביאו למשפט אינדיבידואלי, אלא פגיעה מיידית במשפחה, בחמולה, בחברה שהוציאה את הרוצח. החברה הערבית-מוסלמית מאורגנת ביחידות קטנות יחסית שאפשר לבודד ולהעניש. כך לדוגמה, הכפר שממנו יצא רוצחה של דפנה מאיר, נמצא מצידו השני של העמק. מיד לאחר הרצח היה צריך להטיל עוצר מלא על הכפר, לנתקו לחלוטין, לאטום באופן בלתי הפיך את המסגד, ולערוך בכל בית חיפוש ללא פשרות אחר כל אמצעי החבלה, כולל נשק קר למיניו. כל בית שיימצאו בו אמצעים כאלה ייהרס ללא משפט, כחלק מן העונש הקולקטיבי על פשע קולקטיבי. לאחר מכן לנתק את החמולה מכל תשתית של מים, חשמל, תקשורת ודרכים, ובניה יתויגו בכל מערכות השלטון כמשפחת ג'יהאד.

ברור שהעולם הצבוע ייצא מיד במחאה נגד העונש הקולקטיבי. כנגד, יש להבהיר את עמדתה של מדינת ישראל, כי פעולת ג'יהאד היא פשע קולקטיבי נגד העם היהודי, וכי כל מדינה התומכת בזכות הג'יהאד לבצע פשע קולקטיבי נגד העם והארץ שבה הוא חי, יכולה לקבל את חמולת הג'יהאד בשלמותה, עם פיצויים כפי שקיבלה טורקיה לאחר פעולת הג'יהאד שביצעו נציגיה על המרמרה.

יש להניח כי אחרי ענישה קולקטיבית של 10עד 15 חמולות כאלה, תהיה פעולת "שמיכה" של החמולות נגד ג'יהאדיסטים בכוח. הרבה יותר אפקטיבי מהבאת הרוצחים למשפט.

האם תהיה מנהיגות בישראל שתעבור את הרוביקון התודעתי מ"פשע לאומני" למלחמת ג'יהאד נגד הקולקטיב היהודי? לרוע המזל איני רואה מנהיגות כזו באופק. לכן ימשיך הג'יהאד לרצוח אם בעתניאל ואם בשרונה, והרוצחים יבואו על עונשם בצפייה באיכות HD באולימפיאדה.