העולם הזה

הלכתי ברחוב וראיתי מודעה גדולה של מפעל הפיס תלויה על דוכן של המפעל. אחר כך ראיתי שהמודעות הגדולות הללו תלויות על הדוכנים כולם. המפעל יודע היטב למכור את סחורתו וכבר פורסם, שהוא מגיע דווקא אל העניים וחסרי הממון, שיפסידו עוד קצת.

ומה נאמר במודעות הענק ברחוב: ... (כאן בא שם) זכה בפיס ב-125 אלף שקל וקיבל שיחת טלפון מאראלה. שימו לב למלים "וקיבל שיחת טלפון מאראלה". בעיני - זה העיקר.
כלומר, לזוכה המאושר חשובים סכומי הכסף אפילו פחות משיחת הטלפון מאראלה. מה נאמר? מוקדנית...

זאת אומרת, המפעל שתפקידו לפגוע בחלשים ומקצועו לבזבז כספי ציבור, יכול לחסוך. למשל, המפעל יכול להקטין את סכומי הזכיה שלו ולחסוך כסף אבל יקפיד שאראלה תטלפן. לא יעלה את יוקרתו בעיני הלא-זוכים...

העולם הזה האמיתי

באחרונה שודר סרט בטלוויזיה על דב יודקובסקי, עורכו מיתולוגי של ידיעות אחרונות. יודקובסקי הוא אחד משני העתונאים הגדולים, בעיני, שהיו בישראל. השני - עורך "העולם הזה" אורי אבנרי.

סיפרתי למכרה שלי סיפור ישן על עתונו של אבנרי: אמי, ז"ל מכרה גם עיתונים בחנות מכשירי כתיבה וצעצועים. יום אחד נכנס לחנות חרדי עב פיאות וביקש את "העולם הזה". אימא שלפה עיתון מן הערימה ונתנה ללקוח המוזר. זה הסתכל בעתון ואמר: "זה לא זה. אולי משבוע שעבר"?

אימא הבינה והפכה את העיתון לצידו השני. "כן, זה העיתון", אמר האיש.

אורי אבנרי המציא את הפטנט העולמי של השער הכפול. מצד אחד היה לשבועון שער פוליטי ומצידו השני - שער סקסי.

סיפרתי את זה למכרה שלי והיא אמרה לי שאבנרי נמנה עם מכריה. במקרה, דיברו בטלפון והיא סיפרה לו את הסיפור. "הוא היה מאושר", אמרה לי מתמוגגת.

באמת שכונה נקיה?

יום אחד צצו בשכונה שלי פתקאות. אפשר לומר שלטים קטנים, מאולתרים. מישהו הדפיס במדפסת הביתית את המלים "שמור על השכונה שלי נקיה".

הפתקאות נתלו על ספסלים באזור השעשועים של הילדים ועל הגדרות בגינה הציבורית.

באזור הזה משליכים אנשים, כנראה שכנים, את פסולת הבקבוקים והכוסות ששתו מהן ואת אריזות המעדנים שאכלו מהן ואולי גם סתם שקיות נייר ומפיות. לא טורחים ללכת אל הפח הציבורי או אל הפחים הביתיים הקרובים. פשוט משליכים.

זה חינוכי להראות לילדים? לא. אבל מי חושב. סתם עצלות.

הלכתי לברר מי טרח להדביק בפסי צלוטייפ את הדפים הללו. הצלחתי למצוא - שָכן. איש תמים, המאמין שפתקאות יניאו אנשים מעצלותם ויבטלו אותם מלכלוכם.

נמתין ונראה אם זה עזר.