שבועות ספורים לפני מועד הבחירות לנשיאות - צריכה ארה"ב להתעשת, ומהר. בעוד שבעיות בריאותה של
הילרי קלינטון מטרידות ביותר את מפלגתה הדמוקרטית - גורם דימויו המנטאלי של
דונלד טראמפ לכאב-ראש לא קטן למפלגתו הרפובליקנית.
אין זה עוד סוד שיותר מתמיד מתלבטת עכשיו ארה"ב בדילמה אם יש בכלל עדיין מקום לתת את קולה לאחד מן השניים, או שמא הגיע, ממש על סף הדקה ה-90, הרגע המכונן לחולל סוף-סוף מהפך, שיחלץ את אמריקה מן הבוץ שאליו נקלעה, ולהציב בפני הבוחרים ההמומים שני מועמדים אלטרנטיביים טריים, שיתפסו את מקומם של קלינטון וטראמפ.
מאחר שהדברים אמורים במעצמה מספר אחת בעולם - אין היא יכולה עוד להרשות לעצמה להמר על מועמדת דמוקרטית שרגליה כושלות - לפחות פיזיולוגית - כמו גם על מועמד רפובליקני, לעומתי, פגוע בראש - לפחות מן הבחינה המנטאלית.
מועמדים חדשים כדי להציל את עצמם מן המבוך הזה - ישכילו לעשות, הן הדמוקרטים והן הרפובליקנים, אם יציגו בפני בוחריהם מועמדים שהם יציבים ברגליהם ושכלתנים בראשם. למשל:
ג'ו ביידן מהמפלגה הדמוקרטית, או רודולף ג'וליאני, מהמפלגה הרפובליקנית.
חזקה על שתי המפלגות היריבות שיש במאגר הפנימי שלהן מספר לא קטן של מועמדים מוצלחים, שכבר הוכיחו עצמם בעבר. אם אכן יעשו כן - מובטח להן לכבוש את לב בוחריהן, הצמאים כל כך לשינוי מיוחל, שיוציא אותם משוקת שבורה.
עיני העולם כולו, ובכלל זה כמובן-ישראל, נשואות בימים טרופים אלה לאמריקה אחרת, שתחזור אל ימי-תפארתה משנות דור.
והפעם - תאונות, חשיפה, ביזוי ופשיטה
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
