קובה שאחרי פידל קסטרו

המהפכה שחולל פידל קסטרו בקובה, לפני יותר מחמישה עשורים, הותירה אחריה מדינה ענייה ומרודה, עם אזרחים מדוכאים עד עפר. אלא שבמדינה הטוטליטרית הזו עדיין מרחפת רוחו המרוממת של גיבורה המיתולוגי, המהפכן המרכסיסטי צ'ה גווארה, שחבר לקסטרו ממש כמו לאח. רישומו ניכר על כל צעד ושעל באי הקריבי, אף שבמציאותם האפורה כל כך, יכולים הקובנים של היום רק להתאפק על זכרו.

עם מותו של הנשיא פידל, נותר אחריו כיורשו אחיו, ראול, שהוא עצמו כבר סוס זקן ועייף, שהכלח או-טו-טו אובד עליו, מה גם שהקובני המצוי מוכן לצפצף על השליט החדש צפצוף אחד ארוך באוזניו של מי שרק מוכן לשמוע.

על הפנים

כך או אחרת, ברור למדי שעם הקומוניזם הדוגמטי שלו, הותיר אחריו קסטרו המת מדינה הרוסה עד היסוד. תחזוקתה מזעזעת, כבישיה רעועים, ותחבורתה הציבורית מתנהלת במשאיות מגושמות. בצידן מציפות את האי מכוניות לאדה רוסיות מיושנות, המיובאות לקובה תמורת קני הסוכר המקומיים. החנויות ריקות כמעט מסחורה, וגם מצרכי המזון הבסיסיים דלים למדי.

זונות למכביר

אפילו התייר שמגיע לקובה, והאמור בעצם לחגוג בה בכספו, יתקשה לבוא בה על סיפוקו, אלא אם כן הוא תר אחר זונות, המצויות באי על כל צעד ושעל, תמורת מעות אחדות. כן, הוא גם יוכל לרכוש לו סיגרים קובניים, שהאזרח הפשוט לא יכול, כמובן, להרשות לעצמו, מחמת מחיריהם הגבוהים עבורו.

ואם בתיירות עסקינן, עשוי כמובן התייר המצוי להפיק הנאה מרובה מחופי הים המרהיבים והאטרקטיביים, המקיפים את האי; שלא להזכיר את המוזיקה האקזוטית והממכרת, שאחריה הוא אמור להיסחף..בתי-המלון, לעומת זאת, הם כבר מזמן על הפנים, ולתייר מומלץ, לכן, להתגורר בתקופת שהותו באי בחדר שכור, שהוא לפחות הרע במיעוטו.