תמיר פרדו וחורבן הבית השלישי

להלן ציטוטים מדבריו של מי שהיה ראש המוסד תמיר פרדו: "המפתח להשתלבות במרחב בנוי על קשרים כלכליים בין חברות תוך אפשרות תנועה בין מדינות לצורכי סחר ותיירות. כל זה לא יתקיים אלא אם הסוגיה הפלשתינית תיפתר. השתלבותה של ישראל במרחב היא תנאי להישרדותה כמדינה.

... ככל שחולף הזמן האופציות הולכות ומצטמצמות, ואנחנו קרובים לנקודת האל-חזור שבה החלופה היחידה היא מדינה דו-לאומית שבה כל התושבים שווי זכויות. האם זו שאיפתנו? האם זה החזון הציוני? האם זו המדינה שנוריש לנכדינו? השעון מתקתק, ראוי לבחון את העובדות ולא את העובדות האלטרנטיביות ולהגיע להחלטה. הגיע הזמן שנבחר דרך".

ולמקרא דבריו אלה נשאלת שאלה פשוטה: האם פרדו בכלל מבין מה הוא אמר? הרי אם השתלבותנו במרחב הוא תנאי להישרדותנו, ברור שאם הערבים לא יסכימו לשלב אותנו, מדינת ישראל לא תשרוד. אין פרוש אחר לדבריו. וברור שהוא גם נותן במפורש את המפתח להישרדותנו בידי אבו-מאזן ושות', שללא הסכמתם לא תיפתר "הסוגיה הפלשתינית". האם טחו עיניו מלראות, וקצרה בינתו מלהבין, שמטרתם של אבו-מאזן ושות' היא בדיוק זו - חורבן הבית השלישי?

ומול האי-היגיון המוחלט של ראש המוסד לשעבר, ניצבים דבריו של שלמה בן-עמי, שאמר בראיון לארי שביט כבר בשנת 2001: "לאחת הפגישות הביא אבו עלא את מסמך ביילין - אבו מאזן והראה לי כמה הסתייגויות יש לאבו מאזן מהמסמך הזה, בעיקר בכל הקשור לפליטים". ושואל אותו שביט: "אבו מאזן עצמו הסתייג ממסמך אבו מאזן - ביילין?", ועונה לו בן-עמי: "לא רק הוא. כששאלתי את ערפאת על המסמך הזה בשיחה שקיימנו בעזה חודשים מאוחר יותר הוא ענה לי בזלזול: מילים, מילים. ערפאת לא היה מוכן להתייחס למסמך הזה כאיזה שהוא בסיס".

האם יודע פרדו שאבו מאזן התייחס לביילין כאל "אידיוט שימושי"? האם חושב פרדו שניתן לפתור את "הסוגיה הפלשתינית" עם אבו מאזן, שמתגלה לעיניו הנדהמות של ארי שביט כשקרן, שמילה שלו זה לא מילה, והסכם אתו זה לא הסכם?

ומוסיף בן-עמי ואומר: "אנחנו נמצאים בעימות עם תנועה לאומית שיש בה מרכיבים פתולוגיים קשים. .. אי-אפשר שלא להתרשם שיותר משהפלשתינים רוצים פתרון הם רוצים להושיב את ישראל על ספסל הנאשמים. יותר משם רוצים מדינה משלהם, הם רוצים להוקיע את המדינה שלנו. במובן העמוק ביותר האתוס שלהם הוא אתוס שלילי. ... הפלשתינים תמיד משאירים חוטים פרומים לא מתוך איזו תוכנית אב זדונית, אלא כדי להשאיר את האפשרות פתוחה שמישהו בעתיד ייקח את קצות החוט האלה, וינסה לפרום את המדינה היהודית".

ובידי האנשים האלה נותן פרדו את המפתח לחורבן הבית השלישי.

אך לא רק בכך מפגין פרדו אי-היגיון מעורר השתאות, אלא גם בכך שהוא אומר: "אנחנו קרובים לנקודת האל-חזור שבה החלופה היחידה היא מדינה דו-לאומית".

למה? מי מאיתנו רוצה לנטוש את החזון הציוני של מדינה יהודית בארץ ישראל, ולתת אזרחות ישראלית למיליוני הערבים הקמים עלינו לכלותנו? מי יכריח אותנו לעשות זאת? מדוע אנחנו קרובים עתה לנקודת האל-חזור יותר משהיינו לפני כחמישים שנה, עת החל אורי אבנרי לחלום בהקיץ על "הפתרון הכפוי"?

"מיום שחרב בית המקדש ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לשוטים ולתינוקות".