אני לא מקנא ביו"ר הנהלת יד ושם, אבנר שלו. ב-23 שנותיו בתפקיד הוא חולל מהפכה, הכניס את יד ושם למאה ה-21, הפך אותו לגורם משפיע ברמה בינלאומית וקידם את המוסד בכל תחומי פעילותו. כעת, בעל כורחו, הוא נאלץ לצפות כיצד נשיא ארה"ב מבזה את השואה, את קורבנותיה ואת זכרה.

רבע שעה - זה מה שהקציב הבית הלבן לביקורו של דונלד טראמפ ביד ושם. רבע שעה. זה אומר: טכס, תמונות, ספר אורחים - וזהו. שום דבר משמעותי, שום דבר שייכנס לתודעה, שום מסר, שום כלום. ולא לחינם כל אורח חשוב מגיע ליד ושם: מי שרוצה להבין מדוע קמה מדינת ישראל ולשם מה היא קיימת - חייב לדעת על השואה. לאנשיו של טראמפ זה לא מזיז.

שיהיה ברור: לא מדובר בשיקולי ביטחון. הרי אין הבדל אם השיירה מגיעה ליד ושם לרבע שעה או לשעתיים. זהו מתחם מובדל ומבודד, וממילא סוגרים אותו מחר לכל היום בגלל הביקור. נשיאים קודמים של ארה"ב הקדישו למקום את הזמן הראוי ובעיקר את הכבוד הראוי. התמונות שצולמו בביקוריהם מוכיחות זאת. ביל קלינטון הגיע אפילו לבקעת הקהילות - האזור שנמצא מחוץ למסלול של רוב המבקרים. ג'ורג' בוש הונצח בהיכל השמות, שהגישה אליו היא אחרי שעוברים את כל המוזאון ההיסטורי. ואילו ברק אובמה צולם בתחילת המוזאון, בהיכל השמות, בסוף המסלול - ואפילו יושב ומאזין להסברים.

טראמפ שונה, בכל מובן שהוא - ובדרך כלל לרעה. חלק מאוהדיו בימין הישראלי היללו אותו על כך שהתקינות הפוליטית איננה מעניינת אותו. כבר הסברתי יותר מפעם אחת מדוע התקינות הזאת חשובה, והנה לנו הוכחה לנגד עינינו. אני לא זוכר מנהיג זר אחד שהגיע ליד ושם רק כדי לסמן V ולהגיד: זה בסדר, הייתי שם. בהחלט ייתכן שהביקור של טראמפ בארץ דחוס מאוד, אולי דחוס מדי. אם הוא היה רוצה להתנהג כמו בן אדם, היה מתנצל שאין זמן לביקור ראוי ביד ושם ומודיע שפינה שעתיים לביקור במוזאון השואה בוושינגטון.

אותה התנהגות מתריסה עומדת גם בבסיס התנהלותם של האמריקנים לגבי הכותל המערבי, וגם בה אנשיו של טראמפ שוברים את כל המוסכמות. גם מי שאינו מקבל את ריבונותה של ישראל בירושלים - דהיינו כל העולם - מבין שלפחות כרגע היא בעלת הבית וצריך לפעול בתיאום איתה. כמו שמי שרוצה להיכנס לדירה שכורה, צריך לתאם זאת עם הדייר ולא עם הבעלים. לא טראמפ: הוא הודיע שברצונו להגיע לכותל לביקור פרטי, בלי ישראלים ובלי תקשורת ישראלית. טוב, אולי הוא יזמין את סוכנות טא"ס - שקיבלה בלעדיות על פגישתו הידועה לשמצה בחדר הסגלגל עם שר החוץ הרוסי.

הנחמה היחידה: היריקה הזאת בפרצופנו איננה אישית. טראמפ עושה את זה לכולם. כלומר, מי שזה מנחם אותו - מה טוב. אותי, משום מה, זה רק מדאיג עוד יותר.