'ידיעות אחרונות' מטעה את קוראיו

רציתי לפתוח רשימה זו במלים "העיתון ידיעות אחרונות" אבל החלטתי לא להטעות את הקוראים, כי ידיעות אחרונות איננו העיתון שהיה פעם, בעבר הלא כל כך רחוק, בימים שבהם עמדו בראשו נח מוזס ודב יודקובסקי בן דודו של יהודה מוזס הבעלים של העיתון. דב היה העורך של העיתון והצליח להוביל אותו לקהל קוראים רחב ומגוון והגדיל בהדרגה את תפוצתו, עד שמסוף שנות השבעים במאה הקודמת הפך להיות העיתון הנקרא ביותר בישראל.

בעידן נח-דב הקפידו השניים שלא לערבב אינטרסים מסחריים עם החומר המערכתי. אומנם הונהגה בעיתון רשימת מועדפים שבהם אסור היה לגעת לרעה,, אלה היו בעיקר פוליטיקאים בכירים, שהעבירו לעיתון דיווחים מחדרי השלטון. אך כל ניצול של חומר מערכתי לקידום אינטרסים מסחריים היה בבחינת "גבול אדום" שאסור היה לעבור אותו, ומי שעבר - נענש בחומרה.

לא זה המצב בימינו. כיום כל מי שרוצה יכול לרכוש תמורת תשלום נאה, כתבות מערכתיות, הקרויות בשפה מעודנת "תוכן שיווקי" או "כתבות תוכן". אני מאמין שאילו יכלו דב ונח לראות מה קורה בתחום הזה בידיעות אחרונות שלהם - סביר להניח שהיו מתהפכים בקברם..

במסמך פנימי של ידיעות אחרונות שפורסם ב"העין השביעית" נחשפים נתונים על עלות רכישת הכתבות בעיתון ובו מפורט כך: מחירים לפרסום כתבות תוכן (לא מודעות) במוספים היומיים "24 שעות" ו"ממון", הם 21,250 שקלים לכתבה באורך עמוד, 12,750 ש"ח לכתבת חצי עמוד. על רכישה של מספר כתבות ניתן לתת הנחה,
למרות הדברים הברורים האלה טוען עורך ידיעות אחרונות, רון ירון, כי העיתון אינו מוכר או מציע למכירה כתבות מערכתיות והוסיף "כמו כל כלי התקשורת בעולם ובישראל מתפרסמות ב'ידיעות אחרונות' מעת לעת כתבות שמוגדרות כ'תוכן שיווקי'. כתבות אלה מתפרסמות בשיתוף פעולה עם גורם חיצוני כלשהו".

משמעות הדברים האלה פשוטה וברורה: גורם חיצוני מסחרי או עסקי, יכול להיות מעורב ביצירת התוכן ואף להכתיב אותו כאוות נפשו והקורא מקבל את הדברים כאילו הם העמדה העיתונאית השקולה של המערכת.

נכון שתנאי הקיום בעולם התקשורת הישראלי השתנו מאוד בשנים החולפות נוכח כניסתו לשוק של ישראל היום שנגס היטב בתפוצת ידיעות אחרונות והשפיע גם על היקף הפרסום ועלותו, וברור שידיעות אחרונות חייב להשיב מלחמה. אבל הדרך בה בחר להתמודד אינה עיתונאית אלא מסחרית. ומה בדיוק מוכנים בעלי העיתון לעשות ואיזה גבולות אתיים ועיתונאיים הם מוכנים לחצות, גילינו כאשר פורסמו השיחות החשאיות בין המו"ל ארנון (נוני) מוזס לבין ראש הממשלה בנימין נתניהו.