שינוי שיטת הבחירה של נשיא העליון

מזה שנים רבות, נבחר נשיא בית המשפט העליון על-פי שיטת "הסניוריטי" (להוציא את השנה בה חוקק "חוק גרוניס" על-ידי חבר-הכנסת לשעבר יעקב כץ המכונה כצל'ה). כלומר, השופט הוותיק ביותר הוא זה שמתמנה לתפקיד הנכסף.

במשך שנים יש ויכוחים על שיטת בחירה זו אשר אינה נהוגה בתפקידים בכירים אחרים. כך, למשל, ניסה שר המשפטים לשעבר הפרופסור דניאל פרידמן לשנות שיטה זו, אך בית המשפט סיכל ניסיון זה.

לקראת סיום תפקידה של השופטת מרים נאור בוחנת שוב שרת המשפטים איילת שקד לשנות שיטה זו כדי לתקן את הפרת האיזון השלטוני אשר קרס בתקופתו של אהרן ברק.

הצעת החוק של חבר-הכנסת יואב קיש

הגדיל לעשות יו"ר ועדת הכנסת ח"כ יואב קיש כאשר הניח על שולחן הכנסת ביום חמישי האחרון (1.6.17 )הצעת חוק לפיה יבחרו חברי-הכנסת את שופטי בית המשפט העליון. מדובר בהצעת-חוק בעייתית אשר תפר את עבודת הרשויות.

לא ייתכן שחמישה-עשר שופטי העליון יצטרכו למצוא-חן בעיני הפוליטיקאים על-מנת שאלה יבחרו אותם לתפקיד נשיא בית המשפט העליון.

למרות זאת אני משוכנע שצריך לבחור את השופטים המצטיינים, ולא דווקא את הוותיקים ביותר, אך השאלה הנשאלת היא: לפי אילו קריטריונים ניתן לדעת מיהם השופטים המצטיינים? חשוב לציין, כי חבר-הכנסת קיש, והשרה שקד לא מתנגדים למינויה של השופטת אסתר חיות לתפקיד נשיאת בית המשפט העליון, אלא הם רוצים להבטיח שעם סיום תפקידה של חיות בעוד שש שנים, יבחר נשיא בית המשפט העליון הבא בשיטה אחרת (ולא בשיטה הקיימת).

סך-הכל מדובר ביוזמה ראויה, אך עצם העובדה שהדבר נעשה תוך כדי כיפופי ידיים בין הנשיאה נאור לשרת המשפטים שקד, ולא בהסכמה על מתווה מוסדר מותירה טעם רע בפה. חשוב לקבוע כבר עכשיו את הקריטריונים לפיהם יבחר נשיא בית המשפט העליון הבא עם תום כהונתה של השופטת אסתר חיותולא למשוך את זה, אחרת המאבקים יהיו חריפים פי כמה ממה שהם עכשיו.