על חופש, גשרים ומלחמת ששת הימים

"אירועי אוקטובר", העבירו לנו את החודש הזה במהירות שיא. מראש השנה ועד היום מערכת העיכול שלנו מנסה לפענח מה נכנס אליה, כבשים, לשונות, קבבים ומיני מאכלים אחרים. רוב המשק תפקד במתכונת שבת - נוהל ביקורים, מגיעים לעבודה לביקורת שבועית וגם בה מחליפים בעיקר חוויות גסטרונומיות ותיירותיות עם שאר העובדים.

אם לא נהיה קטנוניים, לרובנו היה חודש חופש, במיוחד במקומות בהם יש מומחים לגשרים. המומחים הללו ידעו למצוא כל פתרון שאפשר למקסם ימי חופש, ברצף ובתשלום מלא כמובן. מלאכת הקיזוזים חביבה עליהם ובסופו של דבר המטרה הושגה - כמעט חודש ללא עבודה.

מי שתכנן נכון את חודש הרחמים והסליחות וגם היה לו את המשאבים, בטח מצא זמן לחו"ל, לצימר בצפון, טיול בטבע או מלון, מצא זמן למעגל אחד נוסף של המשפחה, פגש חברים, עשה ספורט, יצא לבלות, או סתם בהה שעות בטלוויזיה. מי שהיה לו חודש חופש, בטוח מצא זמן לסליחה או אפילו השקיע באיזה חשבון נפש קטן. מה לעשות, כשמתכננים כך את החגים, גם לזה מגיעים.

בעודי שקוע בחשבון הנפש שלי, חשבתי על ששת הימים שנותרו לעבודה מלאה החודש הזה לרובנו, ממה לעזאזל מתקיימת משפחה שאין לה קביעות או ביטחון של עבודה, איך מזינים ומפרנסים בתקופה כל כך קצרה, שהכלכלה בה כל כך יקרה? מלחמת ששת הימים - מכלכלים חודש של משפחה בשישה ימי עבודה.
נראה לי שמי שתכנן נכון, עבד בשבתות ובחגים ועשה גשרים בין עבודות, שרד את החודש בעבודה קשה. ויש גם את מי שניסה ולא הצליח כי האווירה באירועי אוקטובר לא היתה של עבודה.

אחרי החגים יתחדש הכל. יש מי שיתחדש לו האוברדראפט ויעבוד קשה כדי לפצות על כך, ויש מי שתתחדש לו העבודה שהוא נטש לפני כחודש ויחזור אליה רענן ובלי תירוצים, לפחות עד שיאכלו סופגניות, יתחפשו או יאכלו מצות.

בזמנים שכל אחוז צמיחה במשק מורגש היטב בקרב העשירון העליון, אני מצדיע לכל מי שעבר את החודש הזה בלי מטריה של עבודה או של לקוחות. אני סבור שהיה לנו מספיק זמן גם לחשבון נפש, על הפערים הנוראיים שקיימים בכוכב הלכת הזה ישראל ועל מה שכל אחד מאיתנו יכול לעשות כדי לצמצם אותם.