סינדרום מערכות הליבה במערכת הבנקאות

השבוע התבשרנו על סבב מינויים ופרישות בצמרת בנק הפועלים. שניים מהם קשורים לתחום ה-IT והמחשוב בבנק, והם בכירים. הראשון שבהם הוא ההודעה על סיום תפקידו של אבי כוכבא כראש חטיבת החדשנות, ופרישתו מהבנק שש שנים וחצי אחרי שהחל לעבוד בו. ההודעה השנייה הייתה על מינויו של תא"ל (מיל') אבנר פז-צוק למנהל מודרניזציית מערכות הליבה של הבנק.

המינוי של פז-צוק עורר עניין רב בשוק משתי סיבות: האחת - האיש עצמו, שהגיע ממערכת הביטחון ומילא תפקידים בכירים בצה"ל, והסיבה השנייה - על-פי ההודעה צוק ידווח ישירות למנכ"ל, אריק פינטו, ולא למנמ"רית, אתי בן זאב, שגם היא בכירה ומדווחת למנכ"ל. מה גם שתחום זה הוא ברובו טכנולוגי, וההיגיון אומר שהדיווח בנושא זה יהיה למנהלת מערכות המידע. אולם, מדובר בשיקולים מערכתיים פנימיים של הבנק, שלא חשופים לציבור.

מעבר לזה, אומרים גורמים בענף, העובדה שתחום המודרניזציה הופקד בידי מנהל בכיר שמדווח ישירות למנכ"ל מחזקת את מה שידענו קודם: הנהלת הפועלים, כמו הנהלות בנקים אחרים, מפנימות את העובדה שאחד האתגרים שעומדים בפניהן בשנה-שנתיים הקרובות הוא מתן מענה לכך שהמערכות הדיגיטליות של הבנק צריכות לעבוד בממשק עם המערכות המחשוביות האחרות שלו, שהן מדור אחר לגמרי. הנהלות הבנקים יודעות היטב שהולך ומתקרב המועד שבו הן תצטרכנה להחליט איך להמשיך הלאה.

ענייננו כאן הוא לא רק התמודדות עם בעיות טכנולוגיות, אלא גם עם בעיות אנושיות וארגוניות. לחלק גדול מאלה שמתפעלים את המערכות הישנות אין מחליפים, אחרי שהם תפעלו אותן שנים רבות ויצאו לפנסיה. אלה הן מצוקות כוח אדם שלא נספרות במחסור הכללי של 10,000 המהנדסים שחסרים בענף בכל שנה. לא ידוע על צעירים שלומדים כיום שפות כמו קובול.

האתגר הארגוני לא פחות מורכב. הבנקים מעסיקים כוח אדם רב יחסית לתחזוקת כל המערכות הקריטיות, בהיקפים של מאות ואולי נושקים ל-1000 איש. כשבנק ישראל לוחץ על הבנקים להתייעל, הוא מתכוון בין היתר למחלקות התקשוב של הבנקים הגדולים, שאמנם מוגדרות כאסטרטגיות, אבל יושבות על נדל"ן יקר ורב, ושיש צורך לשמור על זכויות העובדים שלהן.

המקרים של בנק יהב ובנק אגוד

בבואם להתמודד עם אתגרי מערכות הליבה, הנהלות הבנקים הגדולים עוקבות כבר זמן רב אחרי הנעשה דווקא אצל אלה הבינוניים. ב-31 בדצמבר 2016, כל העיניים היו נשואות למשרדי בנק יהב בירושלים, כשלקראת חצות הורידו את השאלטר שחיבר בין המחשבים שלו למיינפריים של בנק הפועלים. כולם ידעו היטב שאם הניסוי ביהב - העלאת מערכות ליבה חדשות בבת אחת, בלילה אחד - ייכשל, אין להם סיבה לבוא לעבודה למחרת.

אחרי יהב בא הסיפור של בנק אגוד, עם המכרז שמכוון למגמה חדשה במערכות הבנקאות: מרכז שירות טכנולוגי שייתן שירות לבנקים בתשתיות מחשוב לא קריטיות, שמשותפות לכולם. מעין "חברת חשמל" מרכזית, שאליה יתחברו הבנקים. בינתיים, המכרז של אגוד תקוע, בגלל סיפור המיזוג עם בנק מזרחי-טפחות, ואיש לא יודע לאן זה ילך. וגם אם המכרז יסתיים ואחת משלוש החברות ההודיות תזכה, סביר להניח שבנק ישראל יעמיד את הבנקים הגדולים בתור לשימוש בלשכת שירות זו. הרציונל של בנק ישראל הוא להגביר תחרות, להכניס שחקנים חדשים ולא לחזק את החזקים. איך מסתדרת תפיסה זו עם התמיכה של הפיקוח על הבנקים במיזוג אגוד עם מזרחי-טפחות? היא לא.

ואם נחזור למינוי של פז-צוק, הרי שלפי האתגרים שמנינו פה, הוא יצטרך לעסוק בניהול, בהתייעלות ארגונית, בשילוב בין דורות, ופחות בטכנולוגיה ובמודרניזציה שלה נטו. למעשה, כאשר הפקידו בידיו את המודרניזציה, אמרו לו: תמשיך להעמיס את מערכות הליבה על פלטפורמת הדיגיטל ומצא כל מיני פתרונות לחיבור, אבל גם תכין את התשתית הארגונית והאנושית, כדי שיום אחד, אם לא תהיה ברירה, השאלטר מעל המיינפריים בבנק ירד, ולא תהיה רעידת אדמה כלכלית וטכנולוגית בישראל.