|
|
|
ב. אליפז בן עשו מובאות לעיון מהמקרא והמשמעות המקראית
|
|
בטרם נדון במדרשי חז"ל חשוב לראות בעין את המקור התנ"כי או במקרה זה המקור מהתורה בכל שקשור ומדובר על אליפז: בכמה פסוקים מדובר בכמה מקרים מדובר וכמה סיפורים יש לנו הקשורים לאיש:
הנה:
בראשית לו פסוק ד.
ד. וַתֵּלֶד עָדָה לְעֵשָׂו, אֶת-אֱלִיפָז; וּבָשְׂמַת, יָלְדָה אֶת-רְעוּאֵל.
זה הפסוק הראשון בתורה בו אנו פוגשים את שמו של אליפז. המדובר בתולדות עשו שהמקרא מזהה אותו עם אדום. מסופר שעשו לקח נשים כנעניות.
הוא לקח את עדה בת אילון החתי
את אהליבמה בת ענה בת צבעון החוי
את בשמת בת ישמעאל אחות נביות.
עדה כאמור ילדה את אליפז.
חשוב להבין כאן, בהערת אגב, שעשו הביע את אהבתו הרבה לאביו ואמו בכך שמלא אחר רצונם שבניהם יתחתנו עם בנות המשפחה ובזמן שיעקב פונה צפונה לפדן ארם הוא יורד דרומה לפארן אל ישמעאל דודו ולוקח את בת דודו לאישה את בשמת ממנה נולד בנו רעואל. כלומר יש להבין שמחשבתו של עשו היא ללכת בדרכי אבא ואמא אך לכך עוד נחזור בהמשך.
הלאה:
הילדים שנולדו לעשו בארץ כנען הם:
אליפז מעדה החיתית.
רעואל מבשמת בת ישמעאל דודו.
יעיש, יעלם, קורח, מאהליבמה החיוית.
בהמשך כתוב שעשו לקח את בניו ואת בנותיו ואת כל אנשי ביתו כולל מקנהו, בהמותיו ואת כל הקניין שרכש בארץ כנען והלך אל ארץ שעיר היא אדום. הסיבה בשל רוב רכוש שהיה לו וליעקב לא יכולים היו שניהם לשבת יחד והיו צריכים להיפרד זה מזה.
סיפור זה מזכיר במאוד את סיפור ההיפרדות של אברהם מבן אחיו לוט.
אצל אברהם נאמר:
בראשית יג פסוק ו: ו וְלֹא-נָשָׂא אֹתָם הָאָרֶץ, לָשֶׁבֶת יַחְדָּו: כִּי-הָיָה רְכוּשָׁם רָב, וְלֹא יָכְלוּ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו.
וכאן נאמר:
ז כִּי-הָיָה רְכוּשָׁם רָב, מִשֶּׁבֶת יַחְדָּו; וְלֹא יָכְלָה אֶרֶץ מְגוּרֵיהֶם, לָשֵׂאת אֹתָם--מִפְּנֵי, מִקְנֵיהֶם.
השאלה שעולה מהשוואת הטקסטים היא למה עשו לוקח עצמו והולך לאן שיישאו אותו רגליו, במקרה מגיע לשעיר, ולא יעקב הוא שעוזב. הרי מי שעזב את הארץ היה דווקא זה שזכה בברכה ובבכורה - יעקב . הוא זה ששנים רבות היה בנכר בפדן ארם. ומי שנשאר בארץ עם אביו ואמו הזקנים ודאג להם היה עשו! אז מדוע עשו מוותר?
הרי לפי ההיגיון והמוסר האמת והצדק יעקב היה צריך לקום וללכת ועשו היה צריך להישאר?
זה מראה את גדולתו של עשו. למרות שהיה איש צייד, למרות שהיה שליט בשעיר מנהיג ההולך במדבר עם ארבע מאות לוחמים הסרים לפקודותיו. הרי כשמדובר במשפחתו היה דבר והיפוכו היינו העדין שבעדינים.
הוא מוותר בקלות על הבכורה לא משום שלא רצה בה, אלא משום שרצה שלאחיו יהיה אותה יותר מאשר לעצמו, בשל שהרגיש ברצונו העז של אחיו לזכות בה.
הברכה היא שהדליקה בפניו אור אדום, כי זו הייתה רמאות לאור השמש. אך גם על כך הוא עובר ובא לאחיו בחיבוקים ונשיקות ועוד קורא לו בשם אחי "רב לי אחי" ולא רוצה לקחת ממנו דבר. יעקב הרי מרמה אותו בפעם השלישית כאשר אומר לו לך אתה לשעיר ואני אתנהל באיטיות אחריו כאשר אין לו שום כוונה ללכת לבקר את אחיו בשעיר.
כך גם בחלוקת השטח. עשו לא מדבר לא מתווכח מונע כל חיכוך כאח הגדול, לכאורה, מוותר מראש והולך שעירה ובא לציון גואל! כל הפירושים האחרים; רש"י ופירושי הבה ונתחכמה לו האחרים, מי שירצה יקבלם מי שלא ירצה לא יקבלם. לדעתי זו שיאה של גדלות הנפש שמוכיח בפנינו עשו. גם בכיבוד אב ואם גם בנשיאת בשמת בת דודו לאישה כרצון אמו ואביו, גם בוויתורים ליעקב ואהבתו הרבה ליעקב.
בהמשך פוגשים שוב באליפז בתיאור הדורות הפעם בשעיר:
יא. וַיִּהְיוּ, בְּנֵי אֱלִיפָז--תֵּימָן אוֹמָר, צְפוֹ וְגַעְתָּם וּקְנַז .יב וְתִמְנַע הָיְתָה פִילֶגֶשׁ, לֶאֱלִיפַז בֶּן-עֵשָׂו, וַתֵּלֶד לֶאֱלִיפַז, אֶת-עֲמָלֵק;
מעניין שאשת אליפז ממנו נולדו לו הילדים תימן אומר צפו געתם וקנז לא מוזכרת אך הפילגש תמנע שממנה נולד עמלק מוזכרת.
דומה כי דווקא תמנע שאותה מזכירה התורה אם עמלק חשובה להזכרה ולו רק בשל היותה אם עמלק שהפך לעם, אשר לא מעט מלחמות היו לו עם בני יעקב הם עם ישראל. ואגב כך, אנו שומעים גם בדברי הימים על בן שנולד לאליפז שקרא לו בשם תמנע כנראה על שם אמו. וכן על בת בשם תמנע אחות לוטן בן שעיר.
אך זה כל מה שהמקרא מספר לנו על אליפז.
אליפז הוא בן של עשו מעדה החיתית. לאליפז הייתה פילגש בשם תמנע ממנה נולד עמלק ומעבר לכך היו לו עוד חמישה בנים. כל אחד מהם היה בעל מעמד חשוב מאוד ולימים כך אנו לומדים לפחות לגבי עמלק הפך גם לעם הראשון שנלחם בישראל.
|
|
|
|
ג. אליפז בעיניהם של חז"ל המדרש והתלמוד
|
|
כדי לסבר את העין, ניקח לדוגמה בפתיח של הדברים את פסוקי המקרא בהעלאת דמותו של נמרוד.
בראשית פרק י
ח7 וְכוּשׁ יָלַד אֶת-נִמְרֹד הוּא הֵחֵל לִהְיוֹת גִּבֹּר בָּאָרֶץ .ט הוּא-הָיָה גִבֹּר-צַיִד לִפְנֵי יְהוָה עַל-כֵּן יֵאָמַר כְּנִמְרֹד גִּבּוֹר צַיִד לִפְנֵי יְהוָה .י וַתְּהִי רֵאשִׁית מַמְלַכְתּוֹ בָּבֶל וְאֶרֶךְ וְאַכַּד וְכַלְנֵה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר.
בדברי הימים לעומת זאת נאמר על נמרוד נאמר משפט אחד שהוא החל להיות גיבור בארץ ותו לא. פסוק י: וְכוּשׁ, יָלַד אֶת-נִמְרוֹד; הוּא הֵחֵל, לִהְיוֹת גִּבּוֹר בָּאָרֶץ .דברי הימים א א.
צאו וראו מה עשו מזה חז"ל
- בסדר מועד מסכת עירובין דף נג, א גמרא: אמר אמרפל שמו ולמה נקרא שמו נמרוד שהמריד את כל העולם כולו עליו במלכותו (שמות א) ויקם מלך חדש על מצרים רב ושמואל חד אמר חדש ממש וחד אמר שנתחדשו גזירותיו מ"ד חדש ממש.
- וכן בסדר מועד מסכת פסחים דף צד, ב גמרא: בן בנו של נמרוד הרשע שהמריד את כל העולם כולו עלי במלכותו כמה שנותיו של אדם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה שנאמר (תהילים צ) ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה מן הארץ עד לרקיע.
וכן נמצא בעוד שבע מקומות בתלמוד שמכפישים חז"ל את אותו נמרוד שכל שנאמר עליו הוא נולד לכוד ושהוא החל להיות גבור בארץ.
למה הבאתי את נמרוד? כי לפי המפרשים הוא נרצח על-ידי עשו אשר שדד ממנו את הבגד המיוחד שלו.
מעבר לכך הוא מתואר במדרשים כדמות שלילית ביותר אולי בשל נמרוד שבא מלשון מרד ומכאן מרידה בהקב"ה ועיסוקו בציד מעמיד אותו כאיש אכזר ורע. מיחסים לו את היוזמה לבניית מגדל בבל ושהוא אשר ציווה להשליך את אברהם אל כבשן האש. ב בבא בתרא צא א מסופר שנמרוד אסר את אברהם בעיר כותה במשך שלוש שנים.
" אמר רב עשר שנים נחבש אברהם אבינו שלש בכותא ושבע בקרדו ורב דימי מנהרדעא מתני איפכא אמר רב חסדא עיברא זעירא דכותא זהו אור כשדים ואמר רב חנן בר רבא אמר רב אותו היום שנפטר אברהם אבינו מן העולם עמדו כל גדולי אומות העולם בשורה ואמרו אוי לו לעולם שאבד" (בבא בתרא פרק ה צא א גמרא).
עד כאן כדי לסבר את העין במעשי המחשבת של חז"ל לקחת משפט ולבנות עליו תלי תלים של פרטי אגדה.
אליפז מוזכר במדרש בקשר ל"בריחת" יעקב מאחיו עשו (כתבתי זאת במירכאות כי ברור לנו שיעקב לא ברח, אלא הלך במצוות אביו ואמו צפונה כדי לקחת לו אישה מבנות המשפחה).
מכל מקום חז"ל רואים באליפז מעין שליח "לדבר מצווה" שליחו של עשו אביו לרדוף אחרי יעקב לתפוס אותו ולהרוג אותו. היינו לרצוח אותו נפש. לפי חז"ל אליפז רודף אחריו משיג אותו את יעקב אשר מתחנן על חייו. שימו לב: מי מתחנן? יעקב הגיבור שהסיר את הסלע לבדו מעל המעיין והעז ואמר לרועים הן רב היום מה אתם מתבטלים, הוא המתרפס והמתחנן על חייו, כאילו שלא יכול היה לנפנף את אליפז מעליו במחי יד אחת.
אליפז היורש מאביו את כיבוד אב ואם אומר ליעקב שהוא חייב להורגו במצוות אביו אך יעקב החכם אומר לו שייתן לו את כל אשר לו לאליפז וכך יוכל לקיים את מצוות אביו ולא לפגוע בו נפש על-פי המאמר "עני חשוב כמת".
יש המגדילים אמור ומספרים לנו שמכיוון שאליפז התחנך בביתו של יצחק הוא היה רך לבב ולא היה מסוגל להרוג את יעקב.
חז"ל רק שכחו שלפני אליפז עשו התחנך במשך מיטב שנותיו ואפילו מימי לדתו וילדותו בבית יצחק. אז מדוע שהוא ירצה להרוג? שאם בנו לא רוצה להרוג על אחת כמה וכמה שמי שהתחנך כל ימיו אצל יצחק ורבקה לא ירצה להרוג. מעבר לכך במקרא לא כתוב בשום מקום שעשו רצה להרוג את יעקב גם לא כתוב וגם זה לא מתאים כלל וכלל לאופיו לדאגתו כאיש שדה וצייד לתזונת הבית ואהבתו לאחיו ולבני ביתו.
המשפט "וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ, יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי, וְאַהַרְגָה, אֶת-יַעֲקֹב אָחִי. מב וַיֻּגַּד לְרִבְקָה, אֶת-דִּבְרֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל" לא יכול ללמד כלל וכלל שעשו רצה להרוג את אחיו. איש לא יכול לדעת מה רוחש אדם בלבו והתורה בכוונה אומרת זאת נכון וטבעי הוא תחילת המשפט " וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו, אֶת-יַעֲקֹב, עַל-הַבְּרָכָה, אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ אָבִיו", שהרי זה טבעי בהחלט על כל שרימה אותו יעקב ולקח ממנו ברמאות את הברכה. אך ברור שמכיוון שהלך עם ראש שפוף ועצבות על פניו חשבו אנשי החצר שהוא רוגז על אחיו וברוע לבם אמרו לרבקה כמו שנאמר וַיֻּגַּד לְרִבְקָה וברור שמי שהגיד לה זה לא עשו ולא יצחק אלא אנשי החצר הרעים, שפירשו את עשו כמהרהר להרוג, לא הייתי מרחיק לכת ומטיל זאת על יעקב. אם כי אנחנו יודעים כבר שיעקב בניגוד לעשו אינו טלית שכולה תכלת.
עד כאן דיברנו באופן כללי אך בוא נראה מה המדרשים אומרים:
מדרש בראשית רבה: וישא את קולו ויבך
פרשה ע סדר ויצא פסוק יא סימן ג:
"וישא את קולו ויבך - למה בכה? אמר: אליעזר עבד אברהם בשעה שהלך להביא את רבקה מה כתיב בה ( בראשית כד י) " ויקח העבד עשרה גמלים וגו' וכל טוב אדניו בידו, ואני – לא נזם אחד ולא צמיד אחד.
דבר אחר: למה בכה, שראה שאינה נכנסת עמו לקבורה, הדא היא דהיא אמרה לה ( שם ל טו) להן ישכב עמך הלילה אמרה לה: עמך הוא דמך, עמי לית הוא דמך.
דבר אחר: מה בא זה לחדש לנו דבר ערוה? שמשעה שלקה העולם בדור המבול עמדו אומות העולם וגדרו עצמן מן הערוה. הדא אמרה שאנשי מזרח גדורים מן הערוה.
|
|
|
|
על פסוק יא בבראשית כט
רש"י
יא) ויבך - לפי שצפה ברוח הקודש שאינה נכנסת עמו לקבורה (ב"ר).
דבר אחר: לפי שבא בידים ריקניות אמר: אליעזר עבד אבי אבא היו בידיו נזמים וצמידים ומגדנות, ואני אין בידי כלום. לפי שרדף אליפז בן עשו במצוות אביו אחריו להורגו והשיגו, ולפי שגדל אליפז בחיקו של יצחק משך ידו. אמר לו: מה אעשה לציווי של אבא? אמר לו יעקב: טול מה שבידי, והעני חשוב כמת (ב"ר):
הסבר:
לפי שקראנו במקרא, אין אפילו רמז לכך שעשו שלח את אליפז לרדוף אחר יעקב ולהרוג אותו. להזכיר אליפז בנו של עשו מעדה החיתית . לאליפז נולדו בנים ואליפז שכב עם פילגש בשם תמנע ממנה נולד עמלק.
והנה חז"ל כבר מספרים לנו סיפור שלם: עשו הרשע (לדעתם לא חו"ח לדעתי) רצה להרוג את יעקב. אך מאחר שכתוב בתורה שעשו כלל וכלל לא רדף אחרי יעקב, אלא ירד דרומה לפארן אל ישמעאל דודו כדי להתחתן עם בת המשפחה עוברים חז"ל לשיטת "הבה ונתחכמה לו" וממציאים רוצח מזדמן דווקא את בכורו של עשו מעדה - אליפז, שהוא החזק ועלול להיות דומה לאביו בכך שנשא פילגש שממנה נולד לו האויב הראשון הנורא של עם ישראל עמלק! (לחז"ל זה לא משנה שעמלק האיש אפשר והיה איש טוב לב ישר הליכות ומכבד את הבריות... בשבילם עמלק זה אגג זה העם העמלקי, אלו אנשים שיש להורגם כאמור מלחמה לה' בעמלק מדור דור.
מוזר עוד יותר שעשו תאומו של יעקב אחיו, בשר מבשרו של אביו, יצחק ואמו רבקה הופך בעיניי חז"ל לרשע מרושע, ולמעין שונא ישראל. בו בזמן שהוא עצמו ישראלי יהודי טהור ואפילו צדיק. לא יאומן איך המסכן הזה עשו נעשה לצנינים בעיניי חכמינו שתלו בו את אדום את רומי ואת כל כוחות הרשע של הגויים שעמדו לכלותינו בגלות והקב"ה לא הצילנו מידם. לא ב גזרות ת"ח ות"ט בוגדן חמילינסקי 1668, לא בסופות בנגב 1883, וגם לא ב-1939-1946 בשנים בו נספו ונהרגו שישה מיליון יהודים שאלוהים אמור היה להצילם.
אז מי בא בחשבון כשליח מלאך המוות? אליפז הקורבן.
אלא, שבכל זאת יעקב לא מת! אז מה עושים?
שולחים את אליפז להתחנך בביתו של יצחק אבינו כדי לרכך את לבו (אלא שחז"ל שכחו שעשו התחנך בביתו של יצחק במשך שנים רבות כל הילדות עד הפרידה מיעקב ולאחר מכן הוא זה שסעד את אביו ואמו בשעה שאחיו היה בחו"ל. זה לא כתוב בתורה אך סביר להניח שהם היו כבר זקנים והבן שיכול היה לעזור להם הוא עשו.
אז אליפז, בעל הלב הרך, רודף אחרי יעקב. יעקב פתאום נהיה חלש ומתחנן על חייו וכבר הראינו עד כמה זה לא סביר עד כדי גיחוך. והסיפור ממשיך; אליפז בוכה לפני יעקב ומבקש את עצתו ראה צוויתי להורגך אך אינני מסוגל! מה אני אעשה הרי עלי לקיים את מצוות כבוד אב ואם כמו שאבי עשו התברך בכך!
ליעקב החכם יש פתרון קח ממני את כל רכושי ואז אהיה חשוב כמת. כמו שנאמר "עני חשוב כמת". אליפז קופץ על המציאה ומסכים הוא לוקח את כל רכושו יעקב משול למת כי הוא עני וכל אחד מהם הולך לדרכו לשלום ובא לציון גואל.
אלא מה חז"ל שכחו פרט חשוב:
ליעקב בדרכו לפדן ארם לא היה שום רכוש!
כמו שנאמר: ז וַיִּשְׁמַע יַעֲקֹב, אֶל-אָבִיו וְאֶל-אִמּוֹ; וַיֵּלֶךְ, פַּדֶּנָה אֲרָם (בראשית כח).
לעומת זאת בפרק כ"ד בו נאמר על הליכת אליעזר עבד אברהם לקחת ליצחק אישה מודגש שאליעזר לקח אתו רכוש לתת לה:
י וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִּים מִגְּמַלֵּי אֲדֹנָיו, וַיֵּלֶךְ, וְכָל-טוּב אֲדֹנָיו, בְּיָדוֹ; וַיָּקָם, וַיֵּלֶךְ אֶל-אֲרַם נַהֲרַיִם--אֶל-עִיר נָחוֹר.
כאילו נשכח הדבר רש"י מסביר את בכיו של יעקב כאשר פגש ברחל בשל שלא היה לו מתנות לתת לה, כי את כל רכושו נתן לאליפז בשל פדית נפשו שלו. כלומר האגדה עושה לה כנפיים מבאר שבע דרך בית אל ועד אזור פדן ארם.
דוגמה אחרת: עמותת קש"ב בית הכנסת המפואר הקווקזי שבחדרה.
בשאלה מי היה עמלק הם כותבים כך:
"ראשית חשוב להבין שהיה איש כזה שקראו לו עמלק, הוא היה נכדו של עשו. ידוע שרבי שמעון אומר, הלכה היא שעשו שונא ליעקב. אחרי כל מה שעבר בין שני האחים, שנאתו של עשו הייתה כל כך גדולה, שהוא החדיר את השנאה הזאת בגנים של בניו ובני בניו. ראשית, הוא שלח את בנו, אליפז, להרוג את יעקב וכשאליפז לא קיים את שליחותו, השביע עשו את נכדו שינקם את נקמתו. אומרים שהאיבה של עמלק בערה בו כל כך שהאריך ימים את כל תקופת גלות מצרים, רק כדי שיוכל להתנפל על בניו של יעקב ברגע שיעלו משם. אומר המדרש "ארבע מאות פרסה פסע עמלק מהררי שעיר לרפידים להלחם עם ישראל ועמד על הדרך כדב שכול להמית אם על בנים ("פדר"א). אכן, אויב טעון שנאה, שבהחלט מזכיר את האויבים שמאיימים עלינו גם כיום".
"אומרים שהאיבה של עמלק בערה בו כל כך שהאריך ימים את כל תקופת גלות מצרים, רק כדי שיוכל להתנפל על בניו של יעקב ברגע שיעלו משם".
נו זו ממש פנטזיה מעולם הפנטזיות. מטאפורה לשמה. ומי שמאמין לכך שעמלק שלט על שנות חייו וחי את כל תקופת שיעבוד בני ישראל במצרים רק כדי לקיים את מצוות סבו להרוג בהם הוא מה נקרא בזרגון הישראלי: "פתי מאמין לכל דבר".
ברור שזו אחת מהמידות שהמדרש נדרש בהן מטאפורה כדי להגביר ולהראות את עוצמת השנאה.
דוגמה נוספת:
בתורת אמת
באר יעקב - מעשי אבות - בראשית.
נמצא התייחסות לאליפז שהם כותבים כלהלן:
פרשת ויצא יעקב ואליפז (ואני מצטט במלואו)
"יעקב אבינו קיבל את ברכות הוריו ויצא לדרך. עשיו הרשע קרא לאליפז, בנו בכורו, ואמר לו: "מהר, קח את חרבך ורדוף אחרי יעקב, הרוג אותו וקח ממנו את כל אשר לו". אליפז שהיה צדיק (היה אחד מיועציו הטובים של איוב וזכה לרוח הקודש) ניסה להתחמק מהשליחות ולשכנע את עשיו אביו שזה לא כדאי. הוא אמר לעשיו: "אבי, הרי הקב"ה הבטיח לאברהם זקנך כי ארבע מאות שנה ישתעבדו בניו במצרים, ומכיוון שישמעאל אינו נקרא זרעו, אלא יצחק, אם תהרוג את יעקב אחיך הרי שהנבואה הנוראה תתקיים בך ובזרעך. א"כ מוטב להשאיר בחיים את יעקב כדי שתתקיים בו נבואת השעבוד ולא בנו". אולם עשיו לא השתכנע, הוא עמד בדעתו להרוג את יעקב, ציווה על בנו אליפז לעשות זאת במצוות כיבוד הורים ואף איים עליו שאם לא יעשה זאת, הוא יערוף את ראשו.
אליפז היה גיבור וזריז, הוא לקח עמו עשרה בריונים ורדף אחרי יעקב. יעקב אבינו ראה את אליפז ואנשיו רודפים אחריו ונעצר. אליפז הוציא את חרבו והתקרב אל יעקב ...
אמר לו יעקב: "אליפזי, חמודי, מה קרה? כבר לא אומרים שלום לדוד יעקב?", ניגש אליפז ואמר: "אבי ציווה אותי להורגך, היה נא מוכן למות... אתן לך זמן לקרוא קריאת שמע ולומר וידוי, אבל את מצוות אבי אני חייב לקיים".
אליפז התיישב וחיכה, ובינתיים התחיל לבכות. יעקב אבינו ראה את אחיינו בוכה, הוא ניגש אליו, התיישב לצדו, ליטף את ראשו ושאל אותו: "אליפזי, מדוע אתה בוכה"?
אליפז השיב: "אבא גזר עלי להורגך ואיים עלי שאם לא אעשה כן, הוא יערוף את ראשי, וחייב אני לקיים מצוות אבי, אך איני מסוגל לעשות זאת"...
יעץ לו יעקב: "קח ממני את כל אשר יש לי, כך אהיה עני, ועני חשוב כמת, ובזאת תוכל לשוב אל אביך ולומר לו שקיימת את מצוותו".
אליפז שמח על העצה. יעקב אבינו פשט את בגדיו ונכנס לנהר עירום כביום היוולדו. אליפז לקח את בגדיו של יעקב, כספו, זהבו וכל רכושו, ונפרד ממנו לשלום.
יעקב אבינו, שנותר בתוך מי הנהר עירום וחסר כל, פרש ידיו לקב"ה ובכה: "רבונו של עולם, הריני עירום מכל, איני יכול להמשיך כך, אנא ה', תן לי בגדים".
באותה שעה, הגיע לנהר אדם אחד שזמן רב לא עשה מקלחת, פשט את בגדיו, קפץ 'ראש' לנהר ונעלם. אולי הוא חטף זעזוע מח מקרקעית הנהר, אולי הוא שכח שהוא אינו יודע לשחות, מ"מ אותו פרש טבע בנהר ומת ויעקב אבינו לקח את בגדיו ולבשם .
בינתיים שמע עשיו על הפטנט הגאוני של בנו אליפז, שלקח את כל רכושו של יעקב והשאיר אותו חי כי עני חשוב כמת. אולם עשיו, שלא אהב לשמוע חידושי תורה ודרשות, רצה לראות את יעקב מת גם לפי הפשט ולא רק לפי הדרש, ולכן החליט לארוב לו בדרך ולהרוג אותו בעצמו.
יעקב אבינו ידע זאת ברוח הקודש, וכאשר הגיע לנהר הירדן, התפלל לקב"ה שיושיע אותו. הוא הכה את הירדן במקלו, הירדן נבקע והוא עבר והלך בדרך אחרת. עשיו חיכה ליעקב זמן רב, ולבסוף התייאש והלך משם".
הסבר:
הנה לפנינו סיפור אגדה שופע ובו ניסים ונפלאות. אין ספק שנכתב לכבוד דרדקי תורה ומתבגרים כדי לסבר את עיניהם ולהבליט את הרוע והצדיקות של הדמויות.
מעניין לראות איך המדרש הפשוט שבבראשית רבה או של רש"י לא רק שפושט כנפיים ומגיע למחוזות שונים, אלא גם הולך ומתפתח לסיפור אגדה של ממש.
כאן אליפז צדיק (במקום אחר כתוב שהתחנך בביתו של יצחק) פתאום יש לו חרב והוא מתבקש לקחת אותה עמו. ליעקב יש רכוש זהב וכו. בזמן שלא נאמר בשום מקום שלקח עמו מגדנות לדרך. כאן אליפז לוקח עמו תגבורת ( עשרה בריונים).
יעקב אדיש למותו ומתפלל קריאת שמע. אליפז המסכן שלא מסוגל להרוג בוכה. יעקב מנחם אותו ומציע לו הצעה מתוחכמת. יעקב עירום נכנס לנהר ורק עכשיו הוא מתפלל לאלוהיו ובוכה וכל שהוא מבקש הוא את בגדיו (להראות עד כמה צנוע הוא שהזהב והרכוש שנלקח ממנו לא חשובים לו כמו בגדיו), אלוהים שולח איזה אדם שנכנס לנהר ומת (המספר מתרץ זאת בשל חבטה בנהר מסלע וזעזעו מח או שלא ידע לשחות) יעקב לובש את בגדי המת.
בינתיים שומע עשו על הפטנט של יעקב (המספר כותב שהפטנט הוא של אליפז) "עני חשוב כמת" אך אינו מקבל זאת ומבקש בעצמו להרוג את יעקב.
יעקב החכם מתפלל לה' מכה את הירדן במוט המים נבקעים והוא עובר בחרבה והולך בדרך אחרת . עשו ממתין לו במארב עד בוש ולבסוף עוזב את המקום והולך לו.
יש כאן תוספת מדרשית מעניינת:
אליפז החכם הצדיק אומר לאביו לעשו: "אבי, הרי הקב"ה הבטיח לאברהם זקנך כי ארבע מאות שנה ישתעבדו בניו במצרים, ומכיוון שישמעאל אינו נקרא זרעו, אלא יצחק, אם תהרוג את יעקב אחיך הרי שהנבואה הנוראה תתקיים בך ובזרעך. א"כ מוטב להשאיר בחיים את יעקב כדי שתתקיים בו נבואת השעבוד ולא בנו". עשו כמובן לא מסכים והבן חייב למלא את הצו בדרך של כיבוד אב ואם. את הפתרון ממציא לו יעקב, והמספר, כאמור, מעביר את הפתרון לזכות אליפז.
המוטיבים של המעשייה נמצאים כאן בחלקם כמו ניסים ונפלאות. הגיבור החיובי והשלילי, הקיטוב היוצר דרמה, ואולי גם הסממנים של אל מקום ואל זמן.
הסיפור גם מתואר בצורה מטפורית כנראה כדי להבליט את הקיצוניות בין הדמויות
ולהכניס את הדמויות, כל אחת מהן לרקע המתאים לה. עשו על-רקע שחור מלא, מעין אופל לילי. אליפז, על-רקע שחציו שחור חציו אור היינו אמביוולנטיות ברורה. מצד האופי הפנימי הרע, לדעתם, לעומת כיבוד אב ואם והרצון למלא אחר דרישת האב. יעקב באור שמש בהירה מוזהבת. רק טוב בו.
ובאמת בדרשה שלאחרי זאת יעקב הולך ללמוד תורה בבית המדרש של שם ועבר במשך ארבע עשרה שנה, כדי להכין עצמו להתמודדות מול לבן הארמי ( כל זאת קורה טרם לידתן של רחל ולאה).
אומרים שאני אינני אני אז מי אני בכלל?
יש חילוק בשל התרגום לגבי שני האליפזים של המקרא האם אליפז בן תמנע בן עשו הוא אותו אליפז התימני רעו של איוב?
הפסוק אומר "ותמנע הייתה פילגש לאליפז בן עשו" בראשית ל"ו יב.
השאלה מתעוררת בשל תרגום יונתן בן עוזיאל שאומר "הוא אליפז חברו של איוב"
רש"י בפירושו לאיוב פרק ד פסוק א כותב:
"מענה אליפז: (אליפז בן עשו היה ועל-ידי שנתגדל בחיקו של יצחק זכה שתשרה עליו שכינה: התימני. מארץ תימן מארצו של עשו שא"א)
גם בנו הגדול של אליפז בנו של עשו הוא תימן. כך שמבחינת הזהות והמקום הדברים מסתדרים יפה אך ברור שלא מבחינת התקופה. בכלל לא ברור באיזו תקופה חי איוב ואם בכלל הוא היה קיים או שכל הסיפור שלו הו איזו אלגוריה.
|
|
|
|
ניסיתי להתחקות אחר מקור האגדה על אליפז שנשלח כביכול על-ידי עשו להרוג את יעקב. אך לא מצאתי לכך לא סימוכין במקרא אף לא זכר או רמז לכך, וגם לא באיזו תופעה או ממצא ארכיאולוגי או היסטורי.
הרושם הוא שבסיס האגדה הוא במקור מדרשי שרש"י מסתמך עליו ומביא את חלקו. מעניין איך משפט אחד בתורה הופך לסיפור אשר מרחיב את עצמו ומוסיף וקורם בשר עד שהופך לסיפור של ממש.
תופעה מעניינת היא שספרות מדרשי האגדה בצד המטפורי שלה או המשל כדוגמה לתיאור מצבים שונים, מקבלים במשך הדורות את הגושפנקא שלהם והופכים להיות סיפורים סמכותיים מחייבים; איש לא מטיל ספק בכך שעשו רצה לנשוך את יעקב, או שאליפז נשלח כדי לרצוח אותו. אין ערעור אף לא בשמץ מלה על דברי חז"ל ואגדותיהם.
אך המקור או האסוציאציה ליצירת הסיפור על אליפז אינו ידוע לי ולא הצלחתי לרדת אל המקור הראשוני שלו.
עם כל זאת כפי שרמזתי לא אחת במאמר חכמי הדור עומדים לפעמים מול שוקת שבורה כאשר רואים שסיפורי חז"ל או אמיתות תנכ"יות מסוימות לא עומדות במבחן הזמן היינו מול ממצאי המדע המדובר בחקירות ארכיאולוגיות גאולוגיה טכנולוגיה המאפשרת זיהוי טוב יותר מחקרים מעמיקים בעזרת אמצעים טכניים חדישים ביותר. פעמים יתכנו גם מקרים שאותו מדען דתי יצטרך לחבוש שני כובעים כובע אישי המכבד את דבר חז"ל ומקבל אותם, וכובע קבוצתי הנחבש על ראש המדען שאינו מוכן לקבל דברים שהמדע המתקדם של היום מוכיח את אפסותם וריקנותם מתוכן.
אם זה עלול לגרום לו לתסכול? לדעתי כן. האם זה יכול לגרום לו לפסוח על שני הסעיפים? לדעתי לא.
וראו פרופסור ליבוביץ' ז"ל שאומר מפורשות "אני אומר ברוך שלא עשני אישה" לא משום שאני חושב כך או מצדד בכך, אלא משום שכך צוויתי לקרוא בנוסח שקבעו חז"ל לעבודת השם. וישנם עוד דברים בתפילה שהוא אומר אותם ואינו מסכים אתם. למה? כי זה הנוסח שנקבע לעבודת השם.
|
|
|
על תמנע פילגש אליפז
סדר נזיקין מסכת סנהדרין דף צט עמוד ב.
"ואחות לוטן תמנע ותמנע הייתה פלגש לאליפז (בראשית ל) וילך ראובן בימי קציר חטים וימצא דודאים בשדה יצאה ב"ק ואמרה לו ( תהילים נ) תשב באחיך תדבר בבן אמך תתן דופי אלה עשית והחרשתי דמית היות אהיה כמוך אוכיחך ואערכה לעיניך ועליו מפורש בקבלה ( ישעיהו ה) הוי מושכי העון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה מאי כעבות העגלה א"ר אסי יצר הרע בתחלה דומה לחוט של כוביא ולבסוף דומה לעבות העגלה דאתן עלה מיהת אחות לוטן תמנע מאי היא תמנע בת מלכים הואי דכתיב ( בראשית לו) אלוף לוטן אלוף תמנע וכל אלוף מלכותא בלא תאגא היא בעיא לאיגיורי באתה אצל אברהם יצחק ויעקב ולא קבלוה הלכה והייתה פילגש לאליפז בן עשו אמרה מוטב תהא שפחה לאומה זו ולא תהא גבירה לאומה אחרת נפק מינה עמלק דצערינהו לישראל מאי טעמא דלא איבעי להו לרחקה".
עד כאן המקור לתמנע מהתלמוד.
מכאן שאבו המדרשים את ההשראה שלהם ועל בסיס האמור כאן טיפחו את המדרש או לקחוהו כמות שהוא לאוסף המדרשים של כל דרשן ודרשן.
בשל המלה אלוף זה אלוף זה הופכת תמנע גם היא להיות אשת מלוכה היינו מיוחסת. משום מה מחליט רב אסי שאותה תמנע רצתה להתגייר (כאילו שבאותה עת היו מתגיירים....). לפי שקיבל מאין שהוא (לא ברור מאין כי לא נאמר) היא תמנע פנתה לאברהם אל יצחק וגם אל יעקב אך אף אחד מהם לא רצה לגיירה ולקבלה אל כלל ישראל.
אמרה תמנע מוטב שאהיה שפחה בעם ישראל מאשר אהיה גבירה באומה אחרת ולכן הלכה להיות פילגש לאליפז בן עשו.
תשובת המדרש לעובדה שמתמנע ואליפז יצא עמלק הוא מאחר שהאבות לא רצו לקבלה אל חיק היהדות. ועמלק כאילו קם כדי לנקום את השפלת אמו שלא קיבלנו אותה אלינו אל היהדות. והוא באמת העם הראשון שנלחם בישראל וגם נאמר שמלחמה לה' בעמלק מדור דור.
שמות פרק יז.
- פסוק ט"ז: וַיֹּאמֶר, כִּי-יָד עַל-כֵּס יָהּ, מִלְחָמָה לַיהוָה, בַּעֲמָלֵק--מִדֹּר, דֹּר
.
תמנע הייתה פלגש לאליפז בן עשו ותלד לאליפז את עמלק, אלה בני עדה אשת עשו. (בראשית לו יב)
ספרי:
כי לא דבר רק הוא מכם, אין לך דבר ריקם בתורה שאם תדרשנו שאין בו מתן שכר בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא, תדע שכן שהרי אמרו למה נכתב ואחות לוטן תמנע ותמנע הייתה פלגש, לפי שאמרה אין אני כדיי שאהיה לו לאשה אהיה לו לפילגש, וכל כך למה, להודיעך שבחו של אברהם אבינו שהיו מלכים ושולטנים מתאוים לידבק בו (האזינו שלו).
תלמוד בבלי:
דאתן עלה מיהת אחות לוטן תמנע מאי היא, תמנע בת מלכים הואי, דכתיב אלוף לוטן אלוף תמנע, וכל אלוף מלכותא בלא תאגא היא, בעיא לאיגיורי, באתה אצל אברהם יצחק ויעקב ולא קבלוה, הלכה והייתה פילגש לאליפז בן עשו, אמרה מוטב תהא שפחה לאומה זו ולא תהא גבירה לאומה אחרת, נפק מינה עמלק דצערינהו לישראל, מאי טעמא דלא איבעי להו לרחקה (סנהדרין צט ב).
מדרש רבה:
ותמנע הייתה פילגש לאליפז בן עשו, תני רשב"י למה לי לדרוש ולומר ותמנע הייתה פלגש לאליפז, להודיע שבחה של ביתו של אברהם אבינו עד היכן היו מלכיות ושלטונים רוצים להדבק בו, ומה היה לוטן הוא היה אחד מן השלטונים, שנאמר אלוף לוטן, וכתיב ואחות לוטן תמנע, ותמנע הייתה פילגש וגו', אמרה הואיל ואיני כדאי להנשא לו לאשה אהא לו לשפחה, והרי הדברים קל וחומר, ומה אם עשו הרשע שלא היה בידו אלא מצוה אחת על-ידי שהיה מכבד את אביו היו מלכיות ושלטונים רוצים להדבק לו, על אחת כמה וכמה שיהיו רוצין להדבק ביעקב אבינו הצדיק שקיים את כל התורה כולה. (בראשית פב טו)
ילקוט שמעוני:
...ותמנע איתתא חשובה הויא והות בעא לדבוקי בזרעא דאברהם, אתיא לגביה דיעקב א"ל גיירני ואהוי לך פלגש ולא קבלוה, הלכה והייתה פלגש לאליפז בן עשו, אמרה אהיה שפחה לפסולה של אומה זו ואל אהיה גבירה באומה אחרת, אתיא לגבי אליפז ואמרה ליה הכי אמר לה הן, נפק מינה עמלק דאתא לצערינהו לישראל, דלא הוה מיבעיא להו לאברהם ליצחק וליעקב לרחקה. (בראשית פרק כט, קכט).
רמב"ן:
ותמנע הייתה פילגש - מפני שלא הקפיד בכל האחרים להודיע שם האם דרשו רבותינו כי זה להודיע גדולתו של אברהם אבינו כמה היו תאבים להדבק בזרעו, שהרי תמנע זו בת אלופים היתה... ויתכן כי בני אליפז החמשה היו ידועים לו כי הולידם מנשיו, ועמלק בעבור היותו בן פלגש לא היה לו שם כאחיו והיה נכלל עם בני עשו בעבור היתו מזרעו, והוצרך הכתוב לומר כי אמו פלונית אשר הוא נודע לה ילדתו לאליפז אבל איננו בכלל בני עשו, ולא יושב עמהם בהר שעיר, כי בבני הגבירות יקרא לו זרע ולא בבן הפילגש, כי לא ירש בן אמה עם בניו. והנה אנחנו נצטוינו בבני עשו שלא נתעב אותם ולא נקח את ארצם, והם כל בניו הידועים לו היושבים בהר שעיר, אבל בן הפילגש אינו בכלל, ונצטוינו בו בהפך לתעב אותו ולמחות את שמו.
וכתב רש"י עוד ובדברי הימים מונה תמנע בבניו של אליפז, מלמד שבא על אשתו של שעיר החורי ויצאה תמנע מביניהם, וכשגדלה הייתה פילגשו, וזהו "ואחות לוטן תמנע"... ואין הדעת סובלת זה, כי היה ראוי לומר בדברי הימים ותמנע בתו, ולמה ימנה האישה בבנים, ואלי לא יקפיד הכתוב בכך בדבר הידוע... או נאמר על דעת רבותינו כי תמנע הנזכר בדברי הימים הוא תמנע האלוף הנזכר למטה, שנמנה שם מבני אליפז כאשר מנה קרח והוא בן אהליבמה, כי שניהם היו ממזרים, נולדו מן האחד ונמנים עם בני האחר, כי רחוק שימנה האישה בין הבנים.
ועל דרך הפשט יש לחשוב כי תמנע פילגש אליפז אחרי לידתה את עמלק ילדה בן ותקש בלדתה ותמת ותקרא את שמו אמו תמנע בעבור הזכיר שמה, ואביו אליפז קרא לו קרח. ולא הזכיר הכתוב הבן הזה לתמנע כדי שלא יאריך... (בראשית לו יב, וראה שם עוד).
רשב"ם:
ותמנע הייתה פילגש - ראיתי בשוחר טוב ותמנע מחובר לפסוק העליון, שכן בדברי הימים צפו וגעתם וקנז ותמנע ועמלק, ואחר כך הוא אומר בבני שעיר ואחות לוטן תמנע... הראשון זכר מבני אליפז והשני נקבה... (שם)
רבינו בחיי:
ודרשו רז"ל כי עשו בא על אשתו של שעיר וילדה תמנע זאת, ועל כן לא מנה הכתוב לתמנע בכלל בני שעיר, כי הייתה בת אשתו של שעיר לא בת שעיר, ומפני זה אמר (בראשית ל"ו) "ואחות לוטן תמנע", כי הייתה אחות לוטן לא בת שעיר אביו, ולמדך הכתוב כי מתמנע השפחה הפחותה והפגומה הזאת יצא עמלק הרשע שהתחיל להיות לישראל קוץ מכאיב. והנה היא פילגש לאליפז והיא אחותו בת אביו, ואליפז זה הוליד ממנה בן ומתה כאשר ילדתו בהקשותה.
בלדתה וקראו את הבן תמנע בשם אמו כדי להזכיר את שמה, ועל כן תמצא את השם הזה בבני עשו, הוא שכתוב אלוף תמנע אלוף עלוה... ודע כי מפסוק ותמנע יוצא שם של שמונה תיבות מספר אותיותיו ארבעים, והיודעים אמרו כי כחו להנקם מזרעו של עשו, ואומר ארבעים יכנו. (בראשית לו יב).
רמ"ע מפאנו:
תמנע (סנהדרין צ"ט ב') היא נתקנה באתון דבלעם וזכתה לראות המלאך ולדבר על שהייתה מתאוית לדבק בזרעו של אברהם, ואמרה מוטב אהיה פילגש לאומה זו ולא תהא גבירה לאומה אחרת כדאיתא במדרש (גלגולי נשמות קמא).
מהר"ל:
ולא קבלוה, נראה כי אברהם יצחק ויעקב לא קבלו לתמנע שמפני חשיבות ומלכות תמנע לא תהיה נכנסת בגירות כאשר ראוי, ואין שם גירות על אחד רק כאשר הוא מתחבר לגמרי אל אותו שמתגייר, ואברהם יצחק ויעקב היו משפילים עצמם לפני השי"ת, ותמנע שהייתה חשובה מכל מלכות לא תחשיב עצמה גיורת, לכך לא קבלוה ונתרחקה יותר, כי כל דבר שנדחה נדחה לגמרי. ואי-אפשר שיהיה יוצא עמלק שכל כך היה שונא ואויב לישראל אשר כל הנבראים טפלים אליהם, ואי-אפשר שיהיה אומה אחת מתנגדת לישראל כמו שהיה עמלק, לכך בארו כי הדחיה הזאת מאברהם יצחק ויעקב, והיא הייתה באה להתגייר ולא קבלוה, ויש בזה ענין עמוק בסוד כוח עמלק, כאשר היה מתרחק בהתחלה שהם האבות אברהם יצחק ויעקב... ואלו לא באתה להתגייר אין זה הרחקה, אבל מאחר שבאת להתגייר ונדחתה זה היא תכלית ההרחקה שלא היה שתוף כלל ויצא ממנו עמלק, והבן זה מאוד (חידושי אגדות סנהדרין צט ב).
ר' צדוק:
וגלילה זו מורשה היא בידינו מיעקב אע"ה שכל אחד מישראל מושרש בכחו מלידה מבטן כוח גילוי זה של האמת ללבו, ואז"ל (סנהדרין צ"ט) שרצתה לדבק בו תמנע והרחיקה, כי על-ידי ההכרה שהכל מהשי"ת הנה יוכל לבוא על-ידי זה לקלות ראש ולפריקת עול... ויחשוב אדם שיעשה כל התועבות וגם זה הכל מהשי"ת על-ידי הכרה זו. (וזה כל שורש חטאת ירבעם, רק שהוא מישראל ויש לו תיקון אצל דורשי רשומות). וזהו ביאת תמנע להתדבק והרחיקה, ונשאת לאליפז שהיה בן עשו וגדל בחיקו של יצחק כמשאז"ל, והיה בו גם כן שורש הכרת אנכי והרחקת לא יהיה לך מורשה מאבות ולימוד מיצחק, ובזה היה מעולה מעשו שלא רצה להרוג את יעקב... ותמנע הייתה פילגש לאליפז, שענין הפילגש הוא שבא עליה במטמוניות כי לא נאה שתהיה אשתו בגלוי, וכן ענין תמנע שהוא עשיית כל הנמנע מצד ההכרה שהכל מה', זהו היפך דאליפז שגדל בחיקו של יצחק, היינו בעניין הרחקת הרע ואין ראוי לשימושו כלל מצד הגילוי שלו. רק באמת במטמוניות ובהעלם היה גם הוא כן דרגא דעשו שנאמר בו "נבעו מצפוניו", כי במטמוניות הוא באמת שקוע בכל מיני הרע, ולכך הייתה לו פלגש שלקח דבר זה של ההכרה בהשי"ת לפרסם בעולם פעולת כל מיני רע... ויצא ממנו עמלק שזהו שרשו, דהיינו שורש הרע הנפעל בעולם... (חלק ה רסיסי לילה עמוד עט, וראה עוד ערך רע).
|
|
במישור המעשי, המאמץ לכונן ...
