המותג הפרטי כובש יותר ויותר שטחי מדף ותצוגה וחלקו בסל הקניות שלנו גדל ועולה, אולם האם זו תמיד החלופה הטובה ביותר לצרכנים?

חלקו של המותג הפרטי ברשתות מובילות באירופה מגיע לכ-40% מכלל המכירות ושיעורו אצלנו מגיע לכדי כמחצית, דבר המצביע על הפוטנציאל הגלום בכלי זה.

מקובל להניח את המותג הפרטי לצידו של המותג המוביל בפער של כ-20% פחות לטובת המותג הפרטי, אולם נדמה שישנן רשתות ו/או קטגוריות אשר נדמה ששכחו לרגע כלל בלתי כתוב זה ושכחו להציג את המותג המוביל ולחלופין גם מציגות את המותג הפרטי במחיר היקר מהמותג המוביל.

רוצים דוגמא? בבקשה...

אתמול ערכתי קניות בשופרסל דיל וקניתי מוצר המכיל פריכיות קינואה וחומוס המיוצר על-ידי חברת פרח, המייצרת גם שלל מותגים פרטיים נוספים בשוק בניהם סופר-פארם, רמי לוי, אנרגי ולמותג שלה, פרח.

המוצר המוביל בשוק הוא אנרגי של קבוצת שטראוס במשקל 135 גרם.

המחיר של 10.9 שקלים ואילו שופרסל יצא באריזה שונה של 100 גרם.

במחיר של 8.9 שקלים או במילים אחרות במחיר משוקלל של 12 שקלים לאריזה של 135 גרם ובנוסף הרשת לא מציעה חלופה אחרת על המדף או במילים אחרות שופרסל הופכת אותנו ללקוח שבוי במוצר יקר וללא כל חלופה אחרת.

התנהגות כוחנית ויהירה שכזו, תרחיק לאורך זמן את לקוחות הרשת, משום שהאדם מטבעו אוהב חופש בחירה ויכולת החלטה עצמאית או במילים אחרות - ככה לא בונים חומה.

על הרשת להקים מנגנוני בקרה פנימיים אשר מתפקידם לבחון את התנהגות הקניינים ולבלום תמחור לא הגיוני, אשר נעשה מתוך הסתכלות צרה של מנהל קטגוריה/קניין כזה או אחר תוך התעלמות מהשפעת המעשה על הרשת ופעילותה.