עלון שבועי קצר

דמותו של מנהיג

כבר כנער צעיר גילה משה רבנו תכונות מנהיג מובהקות. משגדל, לא דאג לתענוגותיו האישיים בארמון פרעה, אלא הלך לראות בסִבְלות עמו. הוא מחסל בדיבור, תוך אמירת השם המפורש, את המצרי שהיכה יהודי, ומפריד בין הניצים העבריים, דתן ואבירם.

משה, ברוב ענוותנותו, דוחה את הצעת המנהיגוּת של הקב"ה שנגלה אליו בסנה הבוער. הסנה הוא בעל משמעות סמלית כפולה. הוא שיח נמוך, המסמל את הענווה הדרושה למנהיג - ואף במבחן זה עמד משה בכבוד, והוא גם בעל משמעות לאומית. הסנה בער מבלי שאוּכַּל, ומסמל את נצחיותו של עם ישראל למרות סבלו.

משה היה כְּבד פה. אולם גימגומו, ששימש בידו עילה לדחיית המנהיגות לטובת אחיו הבכור אהרון, לא היה לשווא. הוא נשא מסר חינוכי לעם, כי משה יגאל את העם לא בזכות הכושר הרטורי שלו, המשמש מבחן דימוי למנהיג טוב, ויכולת השכנוע שלו בדיבור לפני פרעה, אלא בחסדי ה' בלבד. כך הצלת העם לא תיוחס לרטוריקה של המנהיג אלא להשגחה העליונה. ואכן כדוברו הנאמן שימש אחיו אהרן הכוהן.

בגזירת ה', משה מקבל עליו אפוא את תפקיד גאולת ישראל, כשאת כל חייו הוא מקריב למען עמו, תוך מיזוג בלתי מתפשר של זהותו האישית עם זהותו הלאומית. אף כרועה צאן הוכיח רחמנות ונאמנות מוחלטת זו. כשאבד לו גדי אחד, רץ במדבר כדי להחזירו, ובדרך זו נקלע אל הסנה הבוער. והשאר כבר היסטורייה.

צחוק טוב - בדיחה - הצוחק האחרון

איש אחד היה שרוי בדיכאון עמוק. הלך לפסיכיאטר וביקש עזרה. "דוקטור, תעזור לי, אני מדוכא מאוד". "יש לי בשבילך תרופה מצויינת", השיב הפסיכיאטר, "ואותה לא תקבל בבית מרקחת". "היתכן"? חשב לעצמו הפונה הנואש. אך אז הטיל הרופא את פצצת הצחוק. "שם בפינת הרחוב, ישנו ליצן מוכשר ביותר", הצביע הרופא, "אין אדם שהוא לא הצליח להעלות חיוך על שפתיו ולהצחיק אותו. לֵך אליו ותמצא מזור לנפשך".

"דוקטור", הפתיע האיש, "אבל הליצן הזה הוא אני"!

חידה

איך מקטינים קו, מבלי לגעת בו?

פתרון: משרטטים, במקביל לקו, קו ארוך יותר.

מסר לחיים: איך מקטינים טינה של חבר? מַרבים לו חיוך ואהבה.

בְּאוֹמֶר

מה ההבדל בין אופטימיסט לפסימיסט? - האופטימיסט רואה את ההזדמנות שבקושי; הפסימיסט, לעומתו, רואה את הקושי שבהזדמנות...

שני שירים

[שיריי הרצ"ב הופיעו ב"מאזניים"]

מַבָּט קָרוּעַ עַיִן קְרוּעָה צִפּוֹר

קְרוּעָה כָּנָף

קְרוּעָה שֶׁמֶשׁ קְרוּעָה שָמַים

קְרוּעִים עָנָן קָרוּעַ עִיר

קְרוּעָה יֹשֶׁבֶת

בִּקְצֵה הַזִּכָּרוֹן פִּנַּת הַשִּׁכְחָה.

כְּמוֹ חָתוּל שָׁחוֹר.

אֱ-לֹהֵי

הַפְּחָדִים הַקְטַנִים

עוֹדֶנוּ מֵצִיץ אֵלַי מִתַּחְתִּית

סֵפֶל הַקָּפֶה.



כֶּלֶב כֶּלֶב

שָׁחוֹר

אַתָּה לֹא לְבַד

כֶּלֶב נוֹבֵחַ גַּם נָשַׁךְ אוֹתִי

אַל תַּחֲצֶה אֶת נְהַר

הַפְּחָדִים הַקְטַנִּים

מִסְתַּתֵּר

מֵאחורֵי זֶהות בְּדוּיָה

שֶׁל מַפָּה לְבָנָה

מִתַּחַת לַשֻּׁלְחָן

שׁוֹאֵג אֵלַי

מִתַּחְתִּית

סֵפֶל הַקָּפֶה.