עיקול על כספי החברה הכלכלית של הלשכה - ביזיון והידרדרות <br>

בית המשפט השלום בתל אביב החליט (יום ד', 12.61.9) לעקל את חשבון הבנק של החברה הכלכלית של לשכת עורכי הדין, בעקבות תביעה שהוגשה נגדה על-ידי חברת פרסונל איי.די.

פרסונל איי.די. מספקת כרטיסים חכמים לציבור עורכי הדין. באמצעותם ניתן בין היתר להעלות ולצפות במסמכים משפטיים דרך מערכת נט המשפט - שירות קריטי בעבור עורכי הדין. לפי כתב התביעה, החברה הכלכלית "גבתה סכומי כסף אדירים מלקוחותיה עורכי הדין בישראל, ובמקום להפריש את החלק המגיע לתובעת, צברה חוב אסטרונומי של מאות אלפי שקלים ומתעקשת שלא לשלמו".

כתב 'דה מרקר', ביני אשכנזי, מפרסם היום, כי לפי כתב התביעה, פרסונל איי.די. והחברה הכלכלית חתמו על הסכם ב-2016, שלפיו פרסנול איי.די. תנפיק כרטיסים חכמים לעורכי דין תמורת 175 שקל פר כרטיס. עוד סוכם כי החברה הכלכלית תשלם סכום של 60.55 שקל לשעה עבור נציג מטעם פרסונל איי די שיתלווה לחברה הכלכלית במהלך הנפקת הכרטיסים.

כמפורט בכתב התביעה, החל מפברואר האחרון לא שילמה החברה הכלכלית לפרסונל איי.דיץ. כך שהסכום שהחברה חייבת לה מסתכם בכ-301 אלף שקל. החברה הכלכלית היא חברת-בת של לשכת עורכי הדין ונמצאת בבעלותה המלאה, לכן, ייתכן שהחוב יגולגל לפתחה של הלשכה. בנוסף, עד כה לא חשפה החברה הכלכלית את מצבה הכלכלי.

ההלכה הפסוקה שרווחה, עד לאחרונה, בבית המשפט העליון, גרסה וסברה, שאין להטיל עיקולים בתביעות כספיות על כספיהם ורכושם של בנקים וחברות ביטוח, לאור חזקת הידיעה השיפוטית, בדבר האיתנות של מוסדות פיננסים אלה. מחזקת איתנות פיננסית זו, נהנתה עד לאחרונה, גם לשכת עורכי הדין, בשל היותה גוף סמי-פיננסי הנהנה מתשלום דמי חבר כפויים, מכוח חוק של עשרות אלפי חברה לשכת ומרכוש קבוע, בדמות מבנים הפזורים, ברחבי הארץ, ומהון נצבר, משך שנים הרבה.

הטלת עיקול, כנראה, בפעם הראשונה, בתולדות פסיקת בתי המשפט, על חברת בת, המצויה בבעלות מלאה של לשכת עורכי הדין, הלא היא החברה הכלכלית של לשכת עורכי הדין, מחשש לאי יכולת, בעתיד של התובעת, לממש את פסק הדין בתביעה שהוגשה נגד החברה הכלכלית, הופכת את הלשכה, מגוף שנחשב, עד כה, בעיני בתי משפט לגוף בעל איתנות פיננסית, דוגמת בנקים וחברות ביטוח, לגוף כלכלי מן השורה, שאינו נהנה מחזקת איתנות פיננסית מוכחת והחשוף להטלת עיקולים על רכושו, להבטחת תביעות כספיות, המוגשות ושתוגשנה נגדו, בעתיד.

מאמרו של שופט בית המשפט העליון, יצחק קיסטר ז"ל, לפיו: 'בית המשפט בתוך עמו הוא יושב', לצורך הדגשת 'ידיעתו השיפוטית' של בית המשפט את הסובב אותו והנסבב סביבו, באה לידי ביטוי מוחשי, חד ובוטה, בקביעת בית משפט השלום, כי יש להטיל עיקול על חשבון הבנק של החברה הכלכלית, כדי להבטיח תביעה שהוגשה נגדה. דומה שבית משפט העליון, היה והנו קשוב לרחשים העולים, מכיוונה של הלשכה, לאחרונה - בתקופת ניהולה בידי יו"ר הלשכה לשעבר, עו"ד אפי נוה, שנאלץ לפנות את כיסאו, שאינם מעידים על התנהלות כללית וכספית, נכונה וראויה.

הטענות הנשמעות לאחרונה, וביתר שאת, בדבר התנהלותה הכללית, הארגונית, המנהלית והכספית הבלתי ראויה, לכאורה, של הלשכה, השליכה ומשליכה על גופים התלויים בה, ובענייננו אנו, על החברה הכלכלית, המצויה בשליטתה המוחלטת של הלשכה. זו היא - וזו היא בלבד! - הסיבה לכך, שככל הנראה, זו הפעם הראשונה, מאז קום המדינה שבית משפט מטיל עיקול על חשבון בנק של גוף המצוי בשליטתה המלאה של הלשכה, לצורך הבטחת תביעה שהוגשה נגד אותו גוף.

המשך התנהלותה הכללית והכספית של הלשכה בניהולו של יורשו של נוה, עו"ד אבי חימי, שאינו מגלה כל סמנים שהם, לשינויים רדיקליים לשינויים של ממש, בהתנהלותה של הלשכה, תחתיו, בעתיד, תגרום, אך ורק לפיחות מעמדה של הלשכה ולאבדן מוחלט של מי שנהנתה מחזקת איתנות כלכלית, בלתי מעורערת, בידי שופטי ושופטות בתי המשפט בישראל.