עם כל רצוני הטוב קשה לי להבין את מה שמכונה אצלנו "תופעת גאידמק". לפתע, משום מקום (לא בדיוק, הוא מקיסריה, אבל שם יש הרבה עשירים) צץ ומופיע איש עשיר ועמוס במקורות כספיים, ומקבל מדי יום מאות אינטשים של פירסום חינם. עד כדי כך שהאיש החכם הזה ממהר להבהיר: "הפירסום שאתם מעניקים לי שווה מיליון דולר ביום...".
מפרסמים עמודים כפולים ובהם צילומים ראוותניים ממסיבת פאר (וצפויות עוד כמה), כותבים מאמרים, מפרסמים חוות דעת בעד או נגד, ומקיימים מסיבות עיתונאים שאינן נופלות בהיקפן מאלה שסביב מחלתו של ראש הממשלה, וכולנו עסוקים בשאלה היהודית הטיפוסית: טוב או רע לנו?
על כל "טוב" ממהרים להביא מישהו "רע", והפריץ החדש מקיסריה מחכך ידיו בהנאה. העיקר שיכתבו את שמו כמו שצריך, אם כי גם כאן נופלות לפעמים טעויות. לא ברור אם זה "גאידמק" בג' או בה', כי הרוסים לא תמיד מבטאים נכון את האות ה' (ראה "גורביץ'" במקום הורוביץ, או "כגן" במקום "כהן"), כך שגם חוזה המדינה הוא "גרצל" ולא הרצל.
שהדי במרומים שאין לי דבר וחצי דבר נגד האיש הזה. אני מאחל לו בריאות ואריכות ימים, אך בקשה אחת לי אליו: מתן בסתר עושים בסתר ואילו אתה, מיסטר גאידמק, עושה זאת בראש חוצות ובלוויית תזמורות.
אתה לא משתין בבריכה (כמו רובנו), אלא עושה זאת ממרום המקפצה. וזה לא תמיד מוצא חן בעיני אנשים. יתירה מכך: אתה מקים נגדך חזית "אנטי גאידמקית", וחקירות המשטרה שאתה מעורב בהן, בוודאי שגורמות לך לעגמת נפש.
כבר מאוחר לומר לך כיצד ואיך להתנהג. אתה כבר ילד גדול. אבל אם מותר לי לייעץ לך, ללא תמורה: הפסק את מסע הפירסום הראוותני. הנזק שבו - גדול מן התועלת.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
