האופן בו יש לנהל את המאבק היה שנוי במחלוקת. בהדרכתו לפונים ניסה ראש ישיבת "עטרת ירושלים" למתוח קו בין האסור והמותר ולקבוע כללי וגדרים באופן שאפילו ישמור על צניעות הבנות.

ש: יש טעם להתקדם לכיוון הגוש?
ת: מצוה גדולה, אך בלי להתעמת עם כוחות הביטחון.

ש: מה עם סירוב פקודה?
ת: לא לסרב פקודה, אך לא להיות מסוגל.

ש: מה לעשות כשהצבא יבוא ליישוב? מה מטרתנו, לעצור פיסית? מחאה?
ת: מחאה בכח זה לא ילך. רק אור ינצח.

ש: לא ניתן להגיע לכיסופים. מה לעשות?
ת: לעמוד בכל מקום בארץ בצידי הכביש באופן חוקי ולהפגין.

ש: איך פועלים ברגע זה?
ת: אנחנו עושים את מה שמצווים, וד' (השם - ע.י.) יעשה הטוב בעיניו.

ש: האם יש עניין לעכב את הפינוי בכח פסיבי, או לצאת כבר היום מהגוש?
ת: להישאר כמה שאפשר בלי שימוש בכח.

ש: האם לצעוד לכיסופים, כשיש סיכוי גדול להיעצר?
ת: לא לעשות דברים שנעצרים עליהם.

ש: מתארגנת קבוצה לכיסופים לחסום את הציר. אני בת. האם צנוע עבורי לכת?
ת: העיקר לא להתעמת עם כוחות הביטחון.

ש: שהבנות תשכבנה על הכביש למען חסימת הציר?
ת: זו ודאי מסירות נפש, אך לבת אין זה צנוע.

נושא הרכוש והיחס אליו הוא סוגיה חשובה בעולם ההלכה היהודית. לחשש לפגוע ברכוש הצבאי ולהשחיתו ניתן ביטוי בשאלות. גם היחס לרכוש שנשאר מאחור והיחס לסמלי המדינה עמד במבחן.

ש: מותר להתחיל לארוז?
ת: כן, כדי לא להפסיד רכוש. צדיקים, ממונם חביב עליהם.

ש: האם להוריד מזוזות?
ת: כן, כדי שלא תיפולנה בידי הרוצחים.

ש: האם מותר לישון בתוך פרדס ששייך למישהו?
ת: אם משערים בוודאות שיסכים.

ש: יש שרוצים לנקב גלגלי רכבים כדי לעכב את הגירוש. זה טוב?
ת: זה לא טוב. להסביר לחברים, אך לא לריב.

ש: האם מותר לחבל בכלי רכב של הצבא וכדומה, על-מנת למנוע את הגירוש?
ת: חלילה, זה לא רכוש פרטי שלך. הוא גם נצרך להגנה. גם מרחיק את העם מארץ ישראל.

ש: כמה איסורים עובר אדם ששורף פח זבל?
ת: בהחלט, עובר על כמה.

ש: האם מותר לחבל בציוד של הצבא או בציוד אזרחי שמביאים?
ת: אסור להזיק לרכושו של חבר! וגם אין זה מועיל.

ש: האם כאשר מגרשים אותנו יש לעקור עצי פרי, משום "לא תחנם", שלא ייפלו בידי המרצחים? (איסור זה הינו לתת לגויים "חנייה" בארץ, והשאלה מדברת על עקירת עצי פרי ביישוב מפונה, כדי שלא ימסרו לידיים פלשתיניות - ע.י.)
ת: יש איסור "בל תשחית", וכן סכנה סגוּלית. ומי שעובר על "לא תחנם" זו הממשלה, ואנו משאירים עצים מתוך אמונה מוחלטת שנחזור.

ש: האם לשרוף את דגל המדינה?
ת: חלילה. הדגל בסדר גמור; ראש הממשלה לא בסדר.

המצב המורכב בו עמדו יהודים מול יהודים, מפנים מול מפונים, גרם לשאלות באשר למידת ההתנגדות לפינוי ורמת המחאה וכן ליחס כלפי הכוחות המפנים ושולחיהם בדרג הפוליטי. הרב אבינר מנחה את השואלים שלא להיכנס לעימותים מיותרים ולא לנקוט באימות, ואפילו לא בביזוי ושנאה. הוא מנקה את המפנים מהתואר המפוקפק "רשע", אך אינו נמנע מלהחיל אותו על תומכי ההינתקות בכנסת.

ש: אני לא תושב. האם עדיף לצאת מרצון ובלי תיק פלילי?
ת: בלי תיק, כי זה מפריע לעבודת השם.

ש: האם מותר לבוא עם החיילים ללא התנגדות?
ת: מותר. זה לא נקרא מרצון.

ש: אם עוצרים אותי - אז להזדהות ולשתף פעולה עם החוקרים, או לשמור על זכות השתיקה?
ת: לשתף. הם לא אויבים. זו משטרה שלנו.

ש: האם להתנגד לפינוי על-ידי הצבא באמצעים תקיפים, כגון זריקת אבנים על חיילים, כך שיזכרו שהיתה מסירות נפש?
ת: חלילה לפגוע בחיילים! ומסירות נפש - יש על מגורים שם שנים על-גבי שנים.

ש: אני בת. אם באה שוטרת או חיילת לפנות אותי, האם לצאת או להתנגד?
ת: אפשר לצאת או לתת שימשכו אותך, אבל בלי מאבקים.

ש: האם מותר לצרף למנין יס"מניקים?
ת: ודאי, איזו שאלה?!

ש: האם מותר לחייל לאבטח את אלה שעסוקים בלהרוס בתים בגוש-קטיף?
ת: כן. לצערנו, תמיד צריך להגן על יהודי בכל מצב.

ש: האם חייל או קצין הוא רשע? וחבר כנסת?
ת: חייל או קצין - לא, הוא קרוע בין מוסר ופקודה. חבר כנסת הוא חופשי, ואם כך הצביע לזרוק אנשים לרחוב - הוא רשע.

ש: האם אדם שמפנה, יֵינו הופך ליין נסך (כאילו גוי נגע ביין ופסל אותו לשימוש - ע.י.), שהרי ארץ-ישראל חמירא (חמורה מאיסור - ע.י.) משבת (או"ח שו יא), וגם זה בפרהסיא?
ת: לא נהפך, מכמה סיבות.

ש: למה "לא נשכח ולא נסלח", האם אין עניין לסלוח?
ת: אם יעשו תשובה ויתקנו ויכפרו ויבקשו סליחה - אז נסלח (עיין יומא כב ב, כג א).

ש: האם זאת אומרת שאין לאהוב אותם?
ת: יש לאהוב את כולם, כולל רשעים.

ש: איך להתייחס לראש הממשלה?
ת: רשע, אבל לא לשנוא.

ש: האם מותר להתפלל שאריק שרון ימות?
ת: אל תשאל שאלות מסוג זה, שיענו לך אסור.

מצות כיבוד הורים והתנגשותה, לא אחת, עם הצורך לפעול למען עם ישראל יצרה אף היא דילמה בקרב בני נוער רבים, כמו גם חינוך ילדים לאהבת הארץ מבלי שייגרמו להם נזקים נפשיים מהמראות הקשים.

ש: האם בן חייב לעזור להוריו לארוז בגוש משום כבוד אב ואם, או מותר לו לסרב?
ת: הוא חייב לעזור גם אם חושב שזו טעות. מדין עזרה להורים. לפחות חייב לפנים משורת הדין.

ש: אני בן 20. האם להקשיב להורים, או למנוע את פינוי ארץ-ישראל ששקולה כנגד כל המצוות?
ת: לפעול למען ארץ-ישראל, אבל בלי עימותים.

ש: אם הורי לא רוצים שאלך לגוש?
ת: להבטיח שלא תעשה שום דבר בלתי חוקי ולדווח להם על הכל.

ש: האם להוציא את הילדים מהגוש?
ת: לכתחילה יש להשאירם כמה שאפשר, כיון שהיו שותפים, אלא אם כן מדובר במחזות קשים מדי.