מצעד האיוולת

מי שטרם קרא את ספרה של ברברה טוכמן, "מיצעד האיוולת", הספר הזה מומלץ לו בחום, מפני שיש בו מפתח להבנת ההתרחשויות הפוליטיות והמדיניות כאן ועכשיו.

הספר עוסק בשאלה, מדוע משטרים וממלכות מתאבדים לדעת. למה, לעתים, הם עושים מעשים מטורפים, שהאיוולת שבהם גלוייה לעין? חוקרים נוהגים לחפש סיבות מושכלות למעשיהם של קברניטי מדינות ומתעלמים מהסבר פשוט שאנחנו נתקלים בו בנסיוננו היומיומי: הטפשות, הטמטום, העיקשות, קלות הדעת, חוסר האחריות: האיוולת האנושית.

הספר פותח בנפילת טרויה, שחומותיה עמדו במצור של עשר שנים, אך נפלה ונשרפה ונטבחה מפני שמגיניה, הם בעצמם, הרסו חלק מן החומה כדי לאפשר הכנסת סוס עץ ענקי שהיוונים, שלכאורה נסוגו, השאירו במקום. סוס חלול, ובתוכו לוחמים שהגיחו מתוכו בלילה. והיו מי שהזהירו מבעוד זמן ובתוכם בת המלך בעצמה, אך ההמון הצוהל ומנהיגיו העיוורים לא אבו לשמוע לאזהרות "נביאי החורבן", וכך הביאו על עצמם את החורבן.

טוכמן מראה בספרה, איך איבדה אנגליה את מושבותיה לטובת אמריקה עצמאית. אף זאת מתוך התעקשות טפשית, ללא צורך. אח"כ מטפלת המחברת במלחמת ווייטנאם, עד היום פצע פתוח בארצות הברית, ובאיוולת של מחולליה ומנהיגיה.

אך לפני כל הפרשיות הללו, בפתיח של הפתיח, מספרת טוכמן את הסיפור התנ"כי על המלך רחבעם בן שלמה, ואיך איבד באיוולתו את עשרת השבטים והביא לטרגדיה הלאומית הבלתי הפיכה של פילוג הממלכה.

טוכמן אינה מוצאת הסבר הגיוני להתנהגות הזאת, לבד מן האיוולת של רחבעם, רעיון שמצא את ביטויו בתנ"ך בדרך ישירה ביותר: רחבעם נטש את עצת הזקנים והעדיף את עצת "הילדים", שיעצו לו לומר לעם המתמרד: אבי ייסר אתכם בשוטים ואני אייסר אתכם בעקרבים - "קטני עבה ממתני אבי".

כשאני שומע את אולמרט מתלהם נגד המתנחלים, אני רואה את הזרת שלו תופחת ותופחת עד למימדי הענק של מותני שרון, שאותו הוא מבקש לרשת.

אנחנו מאחלים לשרון רפואה שלמה, אך לא נשכח ולא נסלח לו עלהחורבן הפיזי של 25 יישובים, וחמור מכך - על החורבן הרוחני שחולל.

ועם זאת, למרות לחצם הבלתי פוסק של קונדוליזה רייס והאמריקנים המוסתים ע"י עוכרי ישראל שבתוכנו, ולמרות הבטחות חוזרות ונשנות, נרתע שרון ונמנע שוב ושוב מלצוות להרוס את המאחזים, הכביכול "בלתי מורשים", ביודעו היטב שהוא שהרשה אותם ויתרה מכך - ביוזמתו, ומתוך היענות לקריאתו, הם הוקמו.

אולם, אולמרט קטן יותר מאשר מותניו של שרון עבות, והוא הורה עכשיו להשמיד במכה אחת, בקרוב, את כל המאחזים שברשימת הקטל האמריקנית, שהוכנה בעבורם ע"י שלום עכשיו.

והרי לפניכם מיצעד האיוולת צעד אחר צעד. תחילה דובר רק בעמונה ובשוק בחברון, וזאת כביכול אנוסים עפ"י הדיבור, פסק דין של בג"צ. כביכול, מפני שלאמיתו של דבר חסרה רק חתימת שר הביטחון, שבשרירות לב, ומתוך מדיניות מרושעת, פרו-פלשתינית ואנטי יהודית, אינה ניתנת.

אחר כך הוסיפו עוד שלושה מאחזים: ליד יצהר, ליד הר ברכה וליד אילון מורה. ולמה? כי מתוכם, לפי החשד, יצאו כורתי עצי הזית של הערבים.

שימו לב לשרירות הלב: למשטרה ולשב"כ אין עדיין ראיות שיד יהודים בדבר כלל ועיקר, ואפילו שאין ראיות שדווקא ממאחזים אלה יצאו הכורתים, בכל זאת כבר גוזרים עונש קולקטיבי: כל היישוב יימחק! מעשים כאלה עשה לאחרונה רק סטלין בעצמו. בעולם המערבי הם ייתכנו רק במדינת היהודים, מידי ממשלה יהודית, ונגד "היהודים" של המדינה הזאת, הלא הם המתנחלים.

לתוך שכונת הרכבת בלוד ממשלת ישראל, על צבאה האדיר, אינה מעיזה לשלוח מוציאים לפועל של פסקי דין, ומי יעלה על הדעת לבצע שם צווי הריסה או פינוי, כפי שטוענים שמחוייבים כביכול לבצע בשוק בחברון. ובין הערבים בג'ואריש שברמלה יש קיני פשע מאורגן, ויש מהם שפלשו ותפסו שדות מקיבוצי הסביבה, ולית דין ולית דיין.

האם העז מישהו, ולו יהיה קיצוני שבקיצונים, להציע לגרש את כל ערביי לוד או ערביי רמלה בגין מוקדי הפשע הללו? קל וחומר המאחזים והיישובים היהודיים, שרמת הפשיעה בתוכם היא בוודאי מן הנמוכות בארץ! אלא, שבארץ יש מיעוט נרדף, נתון לדיכוי של ממשל צבאי, חסר זכויות. בלשון סגי נהור קוראים לו רודפיו "אדוני הארץ", תואר שהדביקו אנטישמים בגולה ליהודים, לצורכי רדיפתם.

ישבו להם, אפוא, אנשי האיוולת והרשע וחישבו את מערך הכוחות הנחוץ להם כדי לבצע את העקירה בחמשת היישובים הללו, שני הראשונים והשלושה שהוסיפו, והגיעו לאלפי שוטרים וחיילים. או אז היתה לאחד האווילים הברקה: אם כבר ריכזנו, בדי עמל, את כל הכוח הזה, הבה ונשתמש בו לחיסול כל המאחזים כולם, במכה אחת! עינינו הרואות, איך האגרוף הולך לפני השכל. וכך ציוו על הצבא להכין תוכנית השמדת מאחזים כוללת, לביצוע מיידי.

אינני יודע, מה יהיו מימדי ההתנגדות הכוחנית למסע ההרס הזה, אך דבר אחד כבר ברור: הוא זורע עוד שנאה פנימית וירחיב עוד את הפילוג בעם. אהוד הראשון יהיה לרחבעם השני.

אודה, שתחילה זלזלתי בקולות הנשמעים במחנה שלנו מאז הגירוש, של שפיכת התינוק - המדינה - עם מי האמבט המלוכלכים של הממשלה. עכשיו, כשטראומת הגירוש הראשון החלה שוקעת לתוך הנשמות, הולך ומתברר גודל הנזק, ובעיקר בקרב הנוער.

מי שהיה מנאמני הנאמנים והמסורים של המדינה הולך ומתרחק ממנה, מנתק את הקשרים אליה. הולך ומתברר, שאמנם מן הערבים לא הצליחה ההינתקות להתנתק, אך בין היהודים הולכת ומתרחשת הינתקות מסוכנת, טראגית והרת גורל, תחת הסיסמה של ימי רחבעם: "איש לאוהלך ישראל"!

והקרע הזה עוד עתיד לגדול בעקבות השמדת המאחזים, ויגיע עד למימדים של מותני שרון לאחר הבחירות, אם חלילה מפלגת "קדימה, פלשתין!" תנצח. מפני שהכח האפל מאחורי שרון ואולמרט, שמעון פרס, ועימו השמאלנית הדוקטרינרית ציפי ליבני, מדבר בגלוי, ואולמרט כבר רומז, שגם המחסומים האחרונים שהניח שרון - כי לא יהיה מו"מ כל עוד לא יחוסל הטרור, ואם לא יחוסל ע'י הפלשתינים בעצמם לא תהיינה עוד נסיגות חד-צדדיות - גם שני המחסומים הללו יוסרו אחרי הבחירות.

המו"מ על מצב הקבע, קרי נסיגה לגבולות 67', יחל גם אם הטרור יימשך. ועוד לפני שיסתיים תהיינה נסיגות חד-צדדיות נוספות - לא רק ממאחזים, אל גם מיישובים דוגמת גוש קטיף.

בשלב הזה, בו יגיע קוטנו של אולמרט למימדיו המלאים, יושלם הפילוג בתוך העם היהודי בארץ ישראל, וגם בגולה.

ההיסטוריונים, שיוסיפו את הפרק הזה ל"מיצעד האיוולת" של טוכמן, ישאלו היכן היתה - חודשיים לפני הבחירות - האופוזיציה הימנית? למה שותק הליכוד בראשות נתניהו, ולשם מה, אם אימץ לעצמו כמעט את כל מצע "קדימה", הוא ממשיך ומקיים את המסגרת ששמה "ליכוד"? הם גם יביעו פליאה, מדוע אפילו מן האיחוד הלאומי אין קול ואין עונה.

אלא, שיש הבדל. נתניהו מושך ביודעין אל המרכז, ובנאומו בכנס הרצליה הוא הוציא למעשה את הליכוד מתוך מחנה הימין. לעומת זאת, אין נפילה אידיאולוגית באיחוד הלאומי - רק התאבנות ובטלנות, קפיאה וחוסר תנועה של מיקווה מים, שמרוב עמידה זמן רב, הולך ונעשה עכור.

כל המערכות הפוליטיות בישראל עוברות מהפך נוכח חשרת הסופה הקרבה והולכת. שינוי נעלמה, הליכוד התרסק, המפד"ל הולך ונמוג, מרץ שוקעת, ישראל ביתנו עברה שינוי מין, מועצת יש"ע מנוטרלת, גם אם היא עוד לא יודעת את זאת. עובדה: חלק נכבד מן הציבור, אותו היא אמורה לייצג, כבר מתעלם מקיומה.

מסקרן לדעת, איך ינהג עכשיו משה פייגלין, כשמפלגתו תמחוק ממצעה את ההתנגדות למדינה הפלשתינית ותחרות על דגלה את חלוקת הארץ, וכל ההבדל בינה לבין "קדימה" יצטמצם להבטחה ריקה של נתניהו בכנס הרצליה, להזיז את הגדר מעט מזרחה. האם במפלגה כזאת, שנטשה את המחנה הלאומי, ימשיך פייגלין לשבת? ועוד ימשיך להושיב בכל כנס ובכל אסיפה מחתימים על טופסי הצטרפות לליכוד, שהפך ל"קדימה ב'"?

ועתה נשאלת השאלה: כל המפה הפוליטית הישראלית עוברת תמורות מן היסוד, ורק מה שנשאר מן הימין הישראלי - משותק?

נראה לי הגיוני, מתקבל על הדעת, מתבקש ואף הכרחי לאחד את האיחוד הלאומי עם פייגלין ואנשיו ואת שניהם עם נאמני הליכוד המקורי, שהדיל של עומרי העיף אותם החוצה (אך בלי אורלב שהוא שמאל, ואין מתחילים הליכה בכיוון האמת - עם שקר!) - לאחד את כל אלה לכתובת ברורה וחד-משמעית אחת לנאמני ארץ ישראל. מול רחבעם השני ונוכח ההתנדפות, שוב, של האשלייה ששמה נתניהו, רשימה כזאת עשוייה להפתיע, למשוך הרבה יותר קולות ממה שהתקשרות העויינת מפרגנת לה.

לצורך זה חייב להיות באיחוד הלאומי המאוחד פריש מיש בהנהגה, פרי הליך דמוקרטי כזה או אחר, שאם לא כן לא יישאר כלום מכל המחנה הגדול והמפואר של נאמני א"י , חוץ ממוזיאון מאובק בשם "האיחוד הלאומי".

נותרו כמה ימים בלבד כדי למנוע את "מיצעד האיוולת" - גם בשארית המחנה הלאומי.