הפרובוקטור הגדול

אהוד אולמרט זכה מן ההפקר: באופן בלתי צפוי נפלה לידי העסקן הוותיק המשרה הרמה של ראש ממשלת ישראל. מדובר בממשלה שהיא אולי חוקית, אבל לחלוטין בלתי לגיטימית: ממשלת הטרנספר, המבוססת על מפלגה אחת בלבד, שלא קיבלה אפילו פתק הצבעה אחד, שאין לה רוב בכנסת, אבל פועלת ללא בלמים ואיזונים ומסכנת את הדמוקרטיה הישראלית השברירית.

האיש שנבחר לכנסת הנוכחית רק בעשירייה הרביעית של מועמדי הליכוד, ועיסוקו העיקרי בכנסת זו היה הפרחת בלוני ניסוי מטעם אדונו שרון, תופר לעצמו חליפה של ראש ממשלה.

כדי לרשת את שרון בתפקיד ראש ממשלה זקוק אולמרט לרישתו גם בתפקיד האתרוג, כלומר לרצות את התקשורת וללכת בתלם המסומן על-ידה, כדי לא להפוך יעד לזעמה (ע"ע נתניהו). כך, לדוגמא, הראיון עם ניסים משעל (ערוץ 2, 07.02.06) התנהל כאשר משעל שמר על האתרוג התורן בכפפות משי, נתן לו במה נרחבת ולא קטע אותו בשאלות קשות או חסרות סבלנות. בהקשר זה יש לראות את הנחישות והאטימות שהאיש מגלה בכל הקשור לאזרחים נאמנים, ואת הרפיסות ואוזלת היד ביחס לאויב. למעשה האיש שכח מיהו האויב, והוא מפנה את מרצו ואת צבא ההגנה לישראל להתקפה דווקא על אזרחי ישראל.

בהקשר זה הוא שכח את מישנתו של אדונו שרון לפיה "איפוק הוא כוח", והוא אינו מהסס לפעול בכוח אכזרי נגד אזרחי ישראל. מולם אין פשרות ואין פשרנות. מולם יש נחישות אבל אין רגישות. מולם: "אבי ייסר אתכם בשוטים, ואני אייסר אתכם בעקרבים". נגדם אין הוא בוחל בפרובוקציות.

מנהיגים לא מעטים הגיעו לשלטון כאשר דרכם מעלה משומנת בשנאת ישראל. מנהיגים כושלים נהגו להסיט את דעת הקהל מכישלונותיהם באמצעות הסתה נגד היהודים. כך פעלו שונאי ישראל במקומות שונים ובתקופות שונות - היכו ביהודים והצילו את המדינה - ותמיד שילמו היהודים את מחיר השנאה. אבל, עד כה הופעלה השיטה על-ידי גויים נגד יהודים. היום מופעלת השיטה על-ידי יהודים נגד יהודים, על-ידי הפרובוקטור הגדול. לתופעה ניתן לקרוא: אוטו-אנטישמיות.

עלייתה המטאורית של מפלגת "קדימה" התבססה בעיקר על הכריזמה של אריאל שרון. אולמרט משולל לחלוטין נתון זה, ואף-על-פי-כן קריסתה של "קדימה" מבוששת לבוא. הסקרים הממשיכים להעניק לה מנדטים רבים גם ללא שרון אינם יכולים להעיד על כישוריו של העומד בראשה, אבל יש בהם כדי להדאיג לגבי שיקול דעתו של הבוחר הישראלי. האם העובדה ש"קדימה" עדיין מובילה - למרות השחיתות מצד אחד ומדיניות הגירוש מצד שני - מלמדת שהבוחר הישראלי רוצה שחיתות וטרנספר? האם זו "מורשת שרון" המתחזקת את יורשיו?

ביוני 2005 נאם אולמרט בפני הארגון השמאלני האמריקני IPF (Israel Policy Forum - הפורום למדיניות ישראל). בין השאר אמר: "אנו עייפים מללחום, אנו עייפים מלהיות אמיצים, אנו עייפים מלנצח, אנו עייפים מלהביס את אויבינו". למותר לציין שמסר של עייפות מפי מנהיג עייף משדר חולשה כלפי חוץ וייאוש כלפי פנים. אולמרט זיהה את העייפות ומשתמש בה לקידום "קדימה".

האם ציבור עייף זקוק לראש ממשלה מעייף?

לפני 5 שנים, כאשר התלהטה מלחמת אוסלו, נבחר אריאל שרון ברוב אדיר של הציבור שציפה ממנו להשיב מלחמה שערה. המסר שבא מלמטה היה ברור. שיעור ההתייצבות למבצע "חומת מגן" היה מרשים. שוב, המסר היה ברור. מי שחושב שעם עייף ראוי למנהיג מעייף אינו יודע על מה הוא סח.

שרון נבחר ב-2001 כדי להיות צ'רצ'יל ולא כדי להיות צ'מברלין. תמיד יהדהד נאומו ההיסטורי של צ'רצ'יל שידע לגייס את עמו למלחמה שנכפתה עליו ולא דגל בהסגרת חלקים מארצו לאויב: "אין לי מה להציע לכם חוץ מדם ועמל, דמעות ויזע. אנו עומדים בפני מבחן קשה ביותר. לפנינו חודשים רבים וממושכים של היאבקות וסבל. אם תשאלוני מה המדיניות שלנו - אומר: לעשות מלחמה, מלחמה ביבשה, בים ובאוויר; מלחמה באמצעות הכוח שנתן לנו הכל-יכול; מלחמה נגד אותה מפלצת-העריצות שעוד לא היתה נוראה ממנה ברשימה השחורה והמדאיבה של פשעי אדם. זוהי מדיניותנו.

אם ישאלוני מהי מטרתנו, אוכל לענות רק במילה אחת: ניצחון. ניצחון בכל מחיר שיעלה, ועל אף כל הסכנות, ותהי הדרך קשה וארוכה ביותר. כי בלעדי הניצחון לא נשאר בחיים [...]. לבי סמוך ובטוח כי סוף ניצחוננו לבוא, והריני מרגיש עצמי ברגע זה זכאי לדרוש את עזרת כולכם, ואני אומר: לכו ונלכה יחדיו בכוחנו המאוחד!".

נוויל (צ'מברלין) אולמרט אינו הפיתרון לישראל 2006.

פרובוקציות ועייפות אינן התכונות הדרושות לראש ממשלת ישראל בימים אלה.