לעכל את ניצחון החמאס

המציאות החדשה בזירה הפלשתינית, הקורמת עור וגידים לנגד עינינו המשתאות, מעצבת בציבוריות הישראלית מגמה דומיננטית פסימית וקודרת, על גבול החרדה, באשר לצפוי לנו עם התבססות שלטון החמאס בשטחי עזה והגדה.

דווקא בנסיבות המזמנות שעת-כושר למסר מנהיגותי איתן, המציג, כלפי פנים ונוכח פני הזירה הבינ"ל, הערכת מצב נכוחה ונחישות להתמודד במיטב האמצעים כדי להבטיח את האינטרסים שלה, מפגינה ישראל סממנים של רפיסות וחוסר אונים.

דומה, אפוא, כי עיתויה של מערכת הבחירות בארץ, הוא לרועץ בכל הקשור להתמודדות עם האיום הסמי-אסטרטגי החדש, הצובר תאוצה, בהינתן האילוצים מבית והצורך של המפלגות השונות להשפיע על ציבור הבוחרים.

מכל מקום, נהיר כי ישראל היתה ועודנה המעצמה האזורית היחידה במזה"ת, וניצחון החמאס אינו מערער עובדה זו. הפגיעה העיקרית המיידית טמונה בהנחה, כי ה"בחירה" הפלשתינית שמה לאל את התקווה ולו הקלושה, לקידומו של תהליך מדיני רציונאלי באזורנו, לצד התמוססותם של ההסכמים שכבר נחתמו בשעתו עם אש"פ והרש"פ.

רבות כבר נאמר אודות הכשלים והמעידות מצידנו, בהתייחס לבחירות בזירה הפלשתינית, החל בעצם מתן ה"אור הירוק" להשתתפות החמאס, וכלה בהפתעה שבניצחונה המוחץ של התנועה האיסלאמית הקיצונית. מעט מדי, אם בכלל, הוקדש לחשבוןנפש, שטרם בוצע, בהקשר לתבוסה בקרב על דעת הקהל הפלשתינית.

ממצאי סקר ראשון שנערך בשטחי הרש"פ לאחר הבחירות, מעלים כי רוב משמעותי של הציבור הפלשתיני ממשיך לתמוך בפתרון מדיני של הסכסוך על בסיס העיקרון של שתי מדינות לשני עמים. מוטיב זה מחזק את ההערכה, לפיה תוצאות הבחירות הינן בעיקר, פועל יוצא של הבעת אי-אמון מובהקת במנגנון המושחת של הפתח. במילים אחרות, קיים פער מהותי בין מצעו המדיני הרדיקאלי של החמאס לבין השקפת העולם הרציונאלית יותר, המובילה את דעת הקהל הפלשתינית.

גישתה ה"סטרילית" של ישראל במהלך קמפיין הבחירות בשטחים, מתוך רצון לכבד את ה"הליך הדמוקרטי" הפלשתיני, ובפרט, העדרו של מסר פומבי בעל השפעה מעצבת, התחוורו ככשל חשיבתי מחפיר. לכך מתווספת, כמובן, ההפקרה המתמשכת של הספקטרום התקשורתי בזירה הפלשתינית, נוכח המגבלות הטכניות המוכרות, המונעות חשיפה לשידורי קול ישראל בערבית בשטחי הרש"פ.

שחיקתו של מושג "צריבת" דעת הקהל הפלשתינית, היא פועל יוצא של שימוש מופרז באמצעים כוחניים ו"רועשים" לאורך זמן, בשעה שנפקד מקומם של מהלכים מושכלים, שהשפעתם המצטברת היתה עשויה לטפח את הזרמים המתונים בחברה הפלשתינית.

החמאס כבר זיהה את הערך המוסף הטמון בהשגת נגישות תקשורתית חודרנית לכלל האוכלוסיה הפלשתינית, ובכוונתו להשיק תשתית מפותחת של תחנות טלוויזיה ורדיו, בעיקר כמשקל נגד לכלי התקשורת המנוהלים ע"י הרש"פ. מביני דבר יזהו בכך סממן מהותי המעיד על מגמה ארוכת טווח של התנועה האיסלאמית לבסס את מעמדה ולהפיץ את רעיונותיה בגזרה נרחבת, ייתכן אף בשידורים ארסיים שיכוונו כלפי האוכלוסיה הערבית בישראל.

סביר להניח, כי סממני המודוס וויוונדי בין אבו-מאזן לבין צמרת החמאס, גם אם נועדו להרגיע את הקהילייה הבינ"ל, מכוונים במידה רבה, להתריס כלפי ממשלת ישראל בעקבות ההחלטה להקפיא את העברת כספי המיסים לרש"פ. זהו איתות אזהרה משמעותי המשקף את המורכבות הכרוכה במהלך הישראלי הראוותני. זאת ועוד, מתן הד פומבי לחילוקי הדעות בהקשר זה בקרב מקבלי ההחלטות אצלנו, משחק לידי הצד הפלשתיני .

הפנמת המשמעות היסודית הטמונה בניצחון החמאס, מחייבת התייצבות נחושה של ישראל, שתכליתה בלימת תהליכים מעצימי איום, כבר בשלב ה"דגירה".

תזמון הבחירות בארץ ל-28 במרס, יוצר אילוץ חסר תקדים על תהליך קבלת ההחלטות במדינה, כאשר הצהרות ומהלכים של מדינאים מתפרשים כחלק מהמאבק האלקטוראלי. זהו ללא ספק "חומר למחשבה", בנסיבות המיוחדות שנוצרו באזורנו, עם עליית החמאס לשלטון בשטחים.

כך או אחרת, מוטב כי ישראל תנקוט עמימות בכל הקשור למהלכיה כלפי החמאס והרש"פ. עדיף כי הצד הפלשתיני יימצא עצמו מגשש באפילה, על פני מצב שבו ישראל תסתבך במהלכים שייצא שכרם בהפסדם.