עיון במצע של "קדימה"

בעוד פחות מחודש ילכו אזרחי ישראל להצביע בבחירות לכנסת באחד מציוני הדרך החשובים בתולדות המדינה. תעמולת הבחירות של המפלגות פונה מטבע הדברים לרגש ועוסקת בדימויים ובהעברת מסרים קליטים בהתאם לפילוח קהלי היעד. בעבר היה נהוג שהמפלגות היו מתהדרות במצען אשר היה מתגבש לאחר חבלי לידה קשים ודיונים אידיאולוגיים ארוכים ומייגעים.

מפלגת "קדימה" זוכה לקיתונות של רותחין מיריבותיה המאשימות אותה בניסיון לעמעם מסרים, בהתחמקות מכוונת מלפרט את מצעה ובחתירה להרדים את מערכת הבחירות כדי לשמר את התמיכה הציבורית בה המגיעה ל- 37 מנדטים בסקרים האחרונים.

בחינת תוכניתה המדינית של "קדימה", המפלגה בעלת הסיכויים הגדולים ביותר להרכיב את הממשלה הבאה, חושף מספר עובדות מעניינות. ראשית, אין מדובר במצע אלא במה שמוגדר כ"עקרונות לתוכנית מדינית", ובמשתמע - אין אלה עמדות מחייבות. גם העקרונות המפורטים לוקים בחוסר רלוונטיות מדינית ונראה, כי "מישהו" התרשל ושכח לעדכן את עמדות המפלגה לאחר עלייתה של החמאס לשלטון.

כך למשל נכתב בפרק העוסק ב"תוכנית הפעולה להתקדמות מיידית": "ההינתקות יצרה חלון הזדמנויות שמאפשר התקדמות ממשית ואפילו פריצת דרך במאמץ לכונן הסדר שלום ולהתחיל בעיצוב גבולות הקבע של מדינת ישראל".

עוד נכתב בפרק זה: "ישראל והמדינה הפלשתינית יוכלו להתחיל במשא-ומתן על כינון הסדר קבע כדי לפתור את כל הסוגיות התלויות ועומדות בין ישראל והפלשתינים במטרה להגיע לשלום אמת בין מדינת הלאום היהודית למדינת הלאום הפלשתינית. ממשלת ישראל תוודא ותעודד בכל דרך אפשרית את הצד הפלשתיני לכבד את כל מחויבויותיו לישראל ולקהילה הבינלאומית, ובראשן ההתחייבות לפירוק ארגוני הטרור, איסוף הנשק הבלתי חוקי, רפורמה ביטחונית, מימשלית ופיננסית ממשית, מניעת הסתה וחינוך לשלום עם ישראל".

העמעום הקונסטרוקטיבי, שהיה מקור כוחו של שרון, הפך לעקב אכילס של "קדימה" בהנהגת אולמרט. ההתחמקות מנקיטת עמדות ברורות מחזקת את המפלגות היריבות המזנבות ב"קדימה" ומנסות להכתימה בדימוי של "מפלגת בועה" אשר תתפוצץ כמו כל מפלגת מרכז שהוקמה בעבר.

אם חפצים מנהיגי "קדימה" בשלטון חלה עליהם החובה לומר דברם בקול ברור ובוטח ולא להתחבא מאחורי הסינר של יועצי התקשרות ואשפי הפרסום. לציבור יש זכות בסיסית לדעת מהו המצע המעודכן של כל מפלגה וקל וחומר מפלגה המתעתדת להוביל את מדינת ישראל לאתגרים, אשר הוגדרו על-ידי היועץ לביטחון לאומי, כקשים אף יותר מאלה שבהם התנסתה ישראל ב- 1967.