פיצוי בגין נזק

חיבור זה אינו מוגבל לנושא ליקויי בנייה, והוא ישים לגבי מכלול רחב יריעה של מקרים שבהם התובע מנמק, או השופט פוסק, הקצאת פיצויים כספיים לקבוצה של תובעים.

לצורך המחשה, נבדוק להלן פיצויי עגמת נפש בגין ליקויי בנייה. המקובל בפסקי דין הוא לבחור אחת משתי חלופות:

א. זיכוי של כל אחד מקבוצת זכאים בסכום כספי קבוע בגין עגמת נפש, סכום שאינו תלוי בהיקף הכספי של עלויות התיקונים. ראה בעניין זה ת"א 469/88 זעפרני ניסים ואח' נ' רמט בע"מ, בית המשפט המחוזי בירושלים, פסק דין של השופט צ' טל, לא פורסם, מובא בספר "תכנון דירה כחוק" מאת א' בן עזרא מהדורת תשס"ב בהוצאת "בורסי" עמ' 311.

בפסק דין זה קבע השופט, כי על אף הבדלי העלויות הדרושות לשם תיקונים בדירות, הרי לכל אחד מקבוצת התובעים נגרמה עגמת נפש באותו שיעור, ולפיכך קבע פריט זה בשיעור זהה לכולם - בסך 15,000 ש"ח לדירה. [ראה שם עמ' 346]. ראה גם ע"א 90 / 38-25 אברהם אלברט ואח' נ' שיכון ופיתוח בע"מ ואח', בית המשפט המחוזי בחיפה, שופטים: ח' אריאל, י' מרגלית, מ' סלוצקי, לא פורסם, מובא בספר הנ"ל בעמ' 359, ראה שם עמ' 369.

ב. זיכוי באחוזים מעלות תיקוני הליקויים ביחס ישר, לאמור - תובע שעלות התיקונים בדירתו היא נמוכה, יקבל פיצוי נמוך בגין עגמת נפש ביחס ישר לעלות זו בהשוואה לתובעים אחרים. לדוגמא, בת"א 87/94 אברבוך טטיאנה ואח' נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ ואח', פדאור 05 (27) 771 נקבע על-ידי השופטת א' הלמן, כי קבוצת התובעים תחולק לשתי קבוצות מבנה, כאשר האחת תזכה לפיצויים בגין עגמת נפש לפי 20% מעלות התיקונים והשנייה תזכה בפיצויים בגין עגמת נפש לפי 15% מעלות התיקונים.

הבחירה של אחת משתי חלופות אלו [א' או ב'] למטרת חישוב שכר טירחת עו"ד, עגמת נפש, נזק לא ממוני ומרכיבים אחרים של כתבי טענות ופסקי דין, נעשית בדרך כלל בזכות פשטות החישוב, ולא תמיד בהתאמה להערכה האמיתית והראויה.

כאן המקום לחזור ולמחות על בחירת הנוחות בפסיקת ריבית, נוחות הבאה לידי ביטוי בכך שבמקום לזכות בריבית מיום היווצרות העילה - כפי שראוי שיהיה להיעשות - שופטים רבים מזכים את התובעים בהפרשי ריבית ממועד בדיקת הנכס על-ידי מומחה. מועד זה הוא רלוונטי לעניין חישובי ההצמדה למדד זה או אחר, אך הוא מועד בלתי רלוונטי לחלוטין לעניין תחילת הזיכוי בריבית, כי אין למועד זה של בדיקת הנכס כל קשר שהוא להיווצרות עילת התביעה.

אף שנוח מאוד מבחינה חשבונית לאחד את חישוב ההצמדה לחישוב הריבית, האיחוד הזה הוא שיקול זר ונוהג פסול המושרש בפסקי דין רבים.

לענייננו, יוצע להלן מנגנון מתמטי לזיכוי קבוצת זכאים בפיצויים. המנגנון המוצע מסתמך באופן חלקי ומבוקר על הקרן בטרם ההוספה, תוך התחשבות בהיקף הכספי של הקרן שלעתים הוא מצומצם, מבלי שתהיה הצדקה מלאה לצמצם באותו יחס גם את התוספת בה מדובר.

באופן זה יהיה אפשר למשל לדאוג לכך שכאשר הקרן [עלות הליקויים] היא נמוכה מאוד, אזי התוספת [עגמת נפש, שכ"ט, נזק נלווה אחר] תהיה גבוהה באחוזים יותר מהתוספת לקרן גבוהה, ואף שהתוספת באחוזים לקרן נמוכה יהיה כאמור יותר גדול, עדיין ההפרש בערכים מוחלטים לקרן נמוכה יהיה יותר קטן.

שימוש במנגנון זה ימנע מצב בו דייר שעלות התיקונים בדירתו גבוהה יקבל החזר שכ"ט עו"ד ונזק לא ממוני גבוה ללא יחס ראוי להשקעות בתיק וללא יחס ראוי להחלטה שיפוטית מבוקרת, אלא רק משום שכך יותר קל לשופט לפסוק, ולפני כן, לתובע לתבוע [למשל, בבואו לנסח את כתב הסיכומים].

הגדרות

Xi קרן - סכום פיצוי בסיסי [כגון: בתביעת ליקויי בנייה - עלויות התיקונים]; i הוא אינקדס המשתנה מ- 1 ועד n.

t תוספת - הסכום שיתווסף לקרן בגין נזק נוסף ו/או שכ"ט עו"ד ו/או נזק נלווה/לא ממוני, עם אפשרות להרחבה וליישום השיטה לגבי ראשי נזק אחרים.

k1, k2 מקדמים - מכפילים לצורך החישוב.

מספר התובעים n.

נניח שמדובר בקבוצה בת n תובעים/זכאים, בה і משתנה מ- 1 ועד n, כאשר התובע שלגביו הקרן היא הכי קטנה הוא זכאי לפיצוי בטרם התוספת בשיעור של x1, והתובע שלגביו הקרן היא הכי גבוהה בערכים כספיים - זכאי לפיצוי בגין ליקויי בנייה לפני התוספת בשיעור של xn.

הנוסחה המוצעת היא כדלקמן:

.ti=[k1x1+xi]k2-xi

המקדם k1 הוא מספר חיובי גדול מאפס.
המקדם k2 הוא מספר גדול מ- 1 שבהכפלה בו תגדל הקרן.
כאשר k1=1 הכוונה היא כי בעל הפיצוי הכי נמוך מכפיל את זכאותו בטרם הכפלה במקדם k2 - הדבר עשוי להיות מתאים כאשר מחליטים להיטיב עם בעל הסכום הכי נמוך, באופן שיקבל בסופו של דבר מעט יותר מכפליים מן הקרן שלו.

המשתמש צריך לבחור את הערכים של המקדמים לפי הנסיבות, ומוצע לבצע בדיקת ניסוי וטעייה כדי שהתוצאה תתאים לכוונה.

דוגמת חישוב

הדוגמא לקוחה מן המציאות בתיק ליקויי בנייה שזהותו תישמר ולא יתגלו פרטים שאינם חיוניים לצורך ההמחשה. מדובר בתביעה של דיירים נגד חברה קבלנית, בעליהן של 20 דירות בבתים משותפים. לפי קביעת מומחה בית המשפט, בדירה בה הליקויים הכי מועטים - עלות הליקויים נאמדה ב- 4,000 ש"ח ובדירה בה הליקויים הכי מרובים - העלות נאמדה בסך 37,000 ש"ח.

כהצעת גישור, נעשה שימוש בנוסחה הנ"ל באופן מבוקר ותוך בחינת המספרים והתאמה עד כמה שהדבר ניתן למצב הדירות, על-ידי קביעת מקדמים k1=1.1 ו- k2=1.25.

התוספת t1 לדירה בה הליקויים הכי מעטים תהיה:

.t1=[k1x1+x1]k2-x1=[1.1
• 4000+4000]
• 1.25-4000=6500

התוספת t11 לדירה ממוצעת בה קרן הליקויים היא בת 22,000 ש"ח תחושב כדלקמן:

.t11=[k1x1+x11]k2-x11=[1.1
• 4000+22000]
• 1.25-22000=11000

התוספת tn לדירה בה עלות הליקויים הכי גבוהה תחושב כדלקמן:

. tn=[k1x1+xn]k2-xn=[1.1
• 4000+37000]
• 1.25-37000=14750

כל התוצאות הן בשקלים.

לשם השוואה, לו במקום זאת היינו מעמידים את שיעורי התוספת על סך 40%, היה הסכום לדייר הראשון עולה מ- 4,000 ש"ח ל- 5,600 ש"ח, [התוספת לגביו היתה מסתכמת ב- 1,600 ש"ח - כאשר בשימוש במודל הנ"ל התוספת היא 6,500 ש"ח, הדירה השניה - עלייה מ- 22,000 ש"ח ל- 30,800 ש"ח [תוספת 8,800 ש"ח במקום 11,000 ש"ח], והדירה בה הליקויים הכי רבים - בעליה היו זכאים לסך של 51,800 ש"ח [תוספת של 14,800 במקום 14,750].

המנגנון המתמטי המוצע, בשימוש מושכל בו, יכול למתן את התוספת בהדרגה עם עליית הקרן מבלי ליצור עיוותים. יתרון חשוב נוסף למנגנון זה הוא חופש הבחירה והתאמה מרבית לכוונה של המשתמש.