נזדמן לי הבוקר לפקוד את בית משפט השלום בחיפה, בבניין שלגביו כבר הבעתי דעה מקצועית וציינתי כי המעקים האמורים להגן בו על הפרשי גובה - בנויים משלבים אופקיים כסולם, בניגוד לתקנות ולתקן הישראלי 1142, הן מבחינת מבנה המעקה היוצר סיכון והן מבחינת חוזק חומרים וגמישותם בהפעלת כוחות אופקיים.
נכחתי, ביחד עם רבים אחרים, במשך למעלה משעה באולם מס' 407, ולא בכדי בכל זמן הדיונים דלת הלשכה היתה פעורה כלפי האולם.
תחושת המחנק שלי קיבלה גיבוי וחיזוק מאחת העובדות שם, שגורלה להימצא באולם במשך שעות רבות מדי יום, אשר טענה בפני כי אין לה אוויר והסבירה כי בשל כך דלת הלשכה פתוחה דרך קבע. יובהר: דלת הלשכה הפתוחה לא מחפה במאום על היעדר האיוורור.
אותו אולם שבו מדובר, המתפקד כאולם לדיונים משפטיים, הוא מרחב מוגן דו תכליתי. הוא גבוה הרבה יותר מגובה קומה רגילה, ובמצב זה היה צריך לקבל אישור מיוחד לשימוש במרחב זה כמרחב מוגן - דבר שיש להניח כי נעשה. אלא שהמרחב המוגן - אולם בית המשפט הנ"ל - אינו מאוורר כפי הראוי.
חדר רגיל צריך שיאוורר באמצעות חלונות הפונים אל אוויר חוץ, חלונות בעלי שטח של 8% מרצפתו. שטח האולם שבו מדובר הוא כ- 50 מ"ר, ובו 3 חלונות שאחד מהם בגובה רגיל ושטחו כ- 0.5 מ"ר, ומעליו, בגובה בלתי נגיש, עוד שני חלונות בשטח דומה, כך שבסך הכול שטח החלונות יחד הוא לכל היותר 3% במקום 8%, במצב שבו כל מתכנן היה צריך להגדיל את שטח החלונות מעל 8% בגלל ייעוד אולם בית המשפט ונפחו של האולם שגובהו לא סטנדרטי כלל.
זאת ועוד, החלונות הללו מספקים מעט אור טבעי (רק פי 22/3 פחות מהמינימום הדרוש), אך ... אינם מספקים כלל איוורור בהיותם אטומים על-ידי זיגוג קבוע שאינו נפתח, דרך קבע.
עתה נוסף עוד אתגר לבעלי הסמכות בנושא בטיחות ואחזקה של מבנה בית המשפט בחיפה: לא רק להחליף את המעקים, אלא גם לבטל את המרחב המוגן כאולם משפטים.
