הבוחר האמריקני קבע שעבריין מורשע יכול להיות הנשיא

בעוד שמונה ימים יהיה דונלד טראמפ לעבריין המורשע הראשון שיושבע לנשיא ארה"ב – עוד אחת משבירת הנורמות שפעם אפיינו את המשרה הבכירה ביותר בעולם החופשי. אבל טראמפ הצליח להפוך את הרשעתו וגזר דינו בפרשת סטורמי דניאלס לאירוע שולי בעיני דעת הקהל. מה שהיה פוסל מועמד לנשיאות, נראה כעת בעיניים מפלגתיות – מאפיין ניו-יורק טיימס.

טראמפ יניח את ידו על התנ"ך ויישבע לשמור את החוקה – עשרה ימים לאחר שנגזר דינו בשל הפרת חוק. מבקריו יחשבו שזה מזעזע, תומכיו יחשבו שזו רדיפה – ולא במקרה. טראמפ עמל במשך שנים להציג את כל התיקים הפליליים והאזרחיים נגדו כבעלי מניעים פוליטיים והמוני אמריקנים הסכימו איתו. בעיני תומכיו הוא אינו עבריין אלא קורבן. גם חלק משמעותי ממתנגדיו החלו לחשוש מכל העסק, או שאומץ ליבם התפוגג.

טראמפ מנסה לשנות את הרף גם לגבי כמה מהמועמדים הבכירים לממשלו. כך למשל, הוא מבקש למנות לשר ההגנה את פיט הגסת', למרות טענות שאנס אישה בוועידה רפובליקנית ולמרות הדיווחים שפוטר מראשות שני ארגונים של יוצאי צבא בשל ניהול כושל, שכרות והתנהגות מינית פסולה. [הוא ביקש למנות את מאט גץ לשר המשפטים למרות חקירה אתית שהעלתה עבירות מין ומרמה, אך הסערה גרמה לאחרון לוותר – א.ל].

תומכיו של טראמפ טוענים, כי אם הסטנדרטים אכן השתנו – יריביו יכולים להאשים רק את עצמם, שכן הם יזמו חקירות חסרות יסוד בניסיון לבלום אותו. לדבריהם, מאחר שהיריבים לא יכלו לנצח אותו בקלפי, הם ניצלו לרעה את מערכת המשפט.

סקר שפורסם ביום גזר הדין מצא, כי 48% מהאמריקנים מאמינים שטראמפ ביצע עבירות בפרשת סטורמי דניאלס, 23% סבורים שלא ו-25% אינם בטוחים. 19% סבורים שגזר דינו (ללא כל ענישה) חמור מדי; 39% אמרו שאינו חמור די הצורך ו-24% הסכימו איתו. 42% סבורים שהיחס המשפטי לטראמפ היה קל מאשר לאחרים, 30% אומרים שהיחס היה חמור יותר (לבטח בסיס תומכיו של טראמפ), ו-14% - שהיחס היה שווה.

הטיימס מזכיר, כי טראמפ הועמד לדין בשני תיקים (פדרלי ומדינתי) על נסיונו להטות את תוצאות בחירות 2020 ובתיק אחד בפרשת המסמכים המסווגים. הדיון בתיקים אלו לא החל לפני הבחירות, אך המצביעים ידעו היטב על הטענות שהועלו בהם. הוא גם הפסיד בתביעה אזרחית על תקיפה מינית ובתביעה אזרחית על הונאת ענק בעסקיו, וקבוצת טראמפ הורשעה פלילית בעבירות מס ומרמה. גם לכך כמובן אין תקדים בנשיאות האמריקנית.

ההרשעה היחידה היא, וכנראה גם תהיה, בתיק דניאלס [התיקים הפדרליים נמחקו עם בחירתו מחדש, תיק הבחירות המדינתי במבוי סתום – א.ל]. טיבו של תיק זה פעל לרעת מתנגדיו של טראמפ, שכן הוא נראה פחות משמעותי מן האחרים: רישום כוזב במסמכי תאגיד כדי להסוות דמי שתיקה על רומן נטען. גם חלק ממבקריו תוהים, האם היה כדאי לנהל הליך זה, במיוחד לאור העובדה שכתב האישום הוגש בידי פרקליט מחוז דמוקרט לאחר שקודמו סגר את התיק.

גם גזר הדין של השופט חואן מרצ'ן נראה כממעיט מאוד מחומרת התיק. כאמור, הוא לא הטיל עונש כלשהו: לא מאסר בפועל, לא מאסר על תנאי, אפילו לא קנס. בכך הוא הכיר במציאות: לא ניתן להטיל עונש של ממש על מי שיושבע לנשיא עשרה ימים מאוחר יותר.

בסופו של יום, הסטנדרטים בשאלה מי ראוי להיות נשיא, מעבר לתנאי המינימום הבודדים המופיעים בחוקה, אינם נקבעים בידי פוליטיקאים, שופטים או מושבעים – אלא בידי הבוחרים. במקרה הנוכחי, הבוחרים חרצו את דינם זמן רב לפני שבית המשפט עשה זאת. הסטנדרטים שקבעו ברורים.