תרבות המחסה

תושבי הצפון צריכים להתרענן, להתאוורר ולקחת אוויר אחר שהות ארוכה במקלט, במחסה, במרחב מוגן כל שהוא. בכדי לשרוד צריך לתפוס כמה שיותר מהר מחסה, בתנ"ך מספרים כי מחסה הוא גם כינוי לאלוקים, אלוקים הוא מחסה לעמו, מגן על עמו. מישהו חכם אמר פעם שאין אתיאיסטים בשוחה, במחסה. מחסה הוא גם מקום של עניים ונזקקים, נזקקים לביטחון וכבוד. בכדי לפצות את השוהים במחסה שולחים להם מתנות, חבילות ובהן כל טוב. כלומר המחסה אינו תענוג הוא. נאסראללה וחבריו תופסים מחסה מאחורי ילדים ונשים. גם מדינות נותנות מחסה לטרוריסטים, לבנון טובה בזה. מספר ערים בישראל הפכו לערי מקלט לתושבים מצפון ומדרום הארץ.

מחסה תופסים ולמקלט רצים. מחסה הוא כל מקום שיש לו אולי שימוש אחר, יותר משימוש אחד, בעת צרה ומצוקה הוא יכול להיות מחסה לנרדף ולנזקק. אל המקלט, שלא נמצא קרוב, יש לרוץ, תחילה לדעת את מיקומו ולתכנן ריצה בדרך הקצרה והמהירה ביותר. המרחב המוגן אינו מוגדר. הוא יכול להיות חדר מדרגות, החלל שמתחת לגשרון או מרחב מוגן ומגן שתוכנן למטרה הזאת. מרחבים מוגנים רבים לנו וצורתם, אופים וחוזקם משתנים לפי הנתונים של כלי המשחית של האויב, אופים מושפע מגורם חיצוני. לא מזמן זה היה חדר שמגן מפני נשק כימי, אטומי וביולוגי. היום זה מפני קטיושות והכדוריות שבתוכן.

המקומות הראשונים בהיסטוריה שאליהם ברחו היו המערות, תעלות, אולי עצים, מקומות מוקפים בחומות, שוחות ושקעים באדמה - מקומות ציבוריים למחסה. לאחר מכן חדרי המדרגות בלב הערים, במבנים הבאהוסים שכניסתם נחסמה על-ידי קיר בנוי מלבני בטון שנצבעו בלבן ומנעו כניסה ישירה של חומר הורג. חלונות חדר המדרגות נסגרו על-ידי לבני הבטון או שקי חול, שהפכו למוצר הגנתי נפוץ.

לאור התפתחות כלי הנשק וחומרי הבניין, חוקי התכנון והבנייה שלחו אותנו למקלטים תת-קרקעיים ציבוריים, מרחבים חשוכים מזועמים ונעולים. מרחבים תת-קרקעיים ברוטאליים ולהם פתחי מילוט מבוטנים. למקלטים שרותים סניטריים מחוררים הדורשים תירגול ואמון. על כל מגרש חופשי הוקם מקלט, כל שטח משוחרר נכבש ומתחתיו נבנה מקלט אזורי. יש לו כמה יציאות חרום בולטות המאופיינות בקווים האלכסוניים שלהן ובחספוס הטקסטורה שלהן. צינורות איוורור מסורבלים יוצאים מהאדמה כמקור חמצן לשוכני מטה. פתחי הפלדה ודלתות הברזל צריכות להגן על היושבים בפנים ומצפים לזמנים טובים יותר. פתחי אוורור של מקלטים אלו הפכו לחלק תרבותי מהסביבה האנושית הקיימת. למרות החספוס החיצוני של הגופים העל-קרקעיים, הם הפכו לחלק בלתי נפרד מהנוף העירוני. במשך השנים הפכו מקלטים אלו לגלריות עניות שהסתפקו במתנות צנועות.

בהמשך נבנו מרחבי מחסה חצי-פרטיים ופרטיים, המרחבים המוגנים הקומתיים (ממ"ק). מרחב אחד לכל קומת מגורים, מרחב שמשרת כמה משפחות, יש פרטיות אבל חלקית. צריך לעשות פעולות אינטימיות ליד שכנים שלפעמים לא אוהבים כל כך. משם ממשיכים למרחב המוגן הדירתי (ממ"ד). מרחב פרטי זה פעם היה עד לפני מספר שנים, חדר ארונות. כל זאת עד שחוקי התכנון והבניה השתנו והממ"ד הפך לחדר לגיטימי, חדר שאפשר לחיות בו למרות שכיום יודעים שזה לא מקום שמוסיף בריאות לגוף, (גז ראדון), ולנפש. למבני משרדים, מפעלים ומקומות אחרים יש את המרחב המוגן המוסדי (ממ"מ). רבים הפכו את החדר הזה לחדר ישיבות והיום צריך להיות בו חלון, למרות מיקומו המרכזי בלב מבנה המשרדים.

ממרחב טיפוסי אחד למרחב טיפוסי אחר, ממקלט מסוג אחד למקלט מסוג אחר, אופי המרחב המגן משתנה בהתאם לסוג הכלים ההרסניים של התוקף, המרחבים מותאמים לכלי המשחית שיש לאויבנו. ערכת אב"כ לא תעזור כנגד איומיו נסראאלה ומרחב מוגן מתחת לגשרון לא היה עוזר כנגד כוונותיו של השליט לשעבר של עירק. העורף מתאים את עצמו לאוייבים ונשקם. תרבות המרחבים והאינטגראציה בין יושבי המרחבים הללו מותאמת למצב רוחם של המנהיגים ומצב רוחם של האוייבים.