לקראת מלחמה נוספת

נראה שאירן ושותפיה מאיצים את לוח הזמנים והסיבות לכך יכולות להיות שתוצאות השלב הקודם, קרי מלחמת לבנון השנייה, מוכיחות (לכאורה) שמדינת ישראל לא יכולה להתמודד עם מצב שבו איננה מנצחת "זבנג וגמרנו". סיבה נוספת יכולה להיות הצורך של אירן לחזור ולהסיט את תשומת הלב מפרויקט הגרעין שלה, מהלך שהצליח בחלקו לפני כחודש.

קיימים סימנים ברורים לכך שסוריה תוביל את הסיבוב הבא. לפני כחודשיים חתמה סוריה על הסכם הגנה עם אירן. לפני כשבועיים הצהיר הנשיא אסד קטגורית, כי תהיה מלחמה עם ישראל להחזרת רמת הגולן, אלא שהיא תנוהל על-ידי הדור הבא. לפני יומיים הודיע הנשיא הסורי, כי מלחמה עתידה לפרוץ אלא אם ישראל תיכנע לתכתיבים של סוריה ברמת הגולן. מכיוון שאפילו הוותרנים בישראל אינם מוכנים להיענות למלוא הדרישות של סוריה, והנשיא אסד יודע זאת, ברור שמשמעות ההודעה שלו היא הכרזה על מלחמה בעתיד הקרוב.

אירן תהיה ככל הנראה שותפה מלאה למלחמה זו. זאת אנו יכולים ללמוד ממספר נתונים. ראשית מהסכם ההגנה. שנית, סוריה לעולם לא יצאה לבדה למלחמה יזומה נגדנו. בעבר היתה מצרים השותפה הבכירה למלחמה כאשר סוריה מקבלת סיוע מעירק, מירדן ואף ממרוקו.

בהנחה שמצרים לא תהיה שותפה לתקיפה עלינו, ברור כי סוריה מחפשת שותף בכיר ואותו היא מוצאת באירן שהכריזה מלחמת השמד נגדנו. ההצהרות המלחמתיות של נשיא אירן נגד ישראל אינן אלא הכרזת מלחמה על ישראל. זו מלחמה שהפעולות המלחמתיות הכרוכות בה עדיין לא הגיעו לשיאן. בשעה שחיזבאללה נלחץ בעת המלחמה, דרשה אירן הפסקת אש ואף איימה כי "מדינה נוספת" תכנס למלחמה אם ישראל לא תסכים להפסקת האש. מיהי אותה "מדינה נוספת"? קרוב לוודאי שמדובר בסוריה. סימן נוסף למצב המלחמתי: לפני יומיים פרסם נשיא אירן לשעבר, חאתמי, הודעה שמשמעותה, כי המשך הלחץ על אירן בנושא הגרעין יוביל למלחמה במזרח התיכון. ומי ילחם נגד מי בסיבוב הזה? קרוב לוודאי שמדובר בסוריה שתפעל יחד עם אירן וחיזבאללה כנגד ישראל.

מה על ישראל לעשות במצב דברים זה? לדעתי אסור לנו לשבת ולחכות באפס מעשה עד שתגיע ההתקפה עלינו. וזאת יש לזכור: לסורים, עם ובלי עזרת האירנים, יש יכולות הרבה יותר מרשימות מאלה של חיזבאללה. לסוריה יש טילים גדולים יותר ומדוייקים יותר, רבים עם ראש קרבי כימי ויתכן גם ביולוגי. לסורים יש חיל אוויר וכך גם לאירנים היכולים להפעיל את מטוסי הקרב שלהם משדות התעופה של סוריה. משמעות הדבר: יכולת הפגיעה של הסורים במטרות אסטרטגיות בישראל, כולל בסיסים צבאיים חשובים, ובעורף גדולה בהרבה מזו של חיזבאללה.

במצב דברים זה אין לישראל ברירה אלא לבצע תקיפה מקדימה. אם מנהיגי ישראל חוששים מפני לחץ בינלאומי, בבחינת "מה יגידו הגויים", ראוי לזכור בהקשר זה כי הניסיון מלמד שהעולם מזלזל במי שמפסיד או מהסס. השאלה השנייה היא את מי לתקוף? צריך לתקוף את ראש הנחש, קרי אירן, ולדלג על סוריה. שהרי ברור כי אם נצליח להתמודד עם אירן תיפתר בעיית האיום הסורי. אולם אם נבחר לתקוף את סוריה תחילה עדיין ניאלץ להתמודד עם אירן כאשר אנו מוחלשים מהמלחמה עם סוריה.

בהקשר למלחמת המנע המוצעת חשוב ביותר התזמון. הכל מסכימים שאסור לאפשר לאירן להגיע ליכולת גרעינית וצריך לתקוף אותה לפני שתגיע ליכולת כזו. אבל במקביל אסור לנו לאפשר מצב שבמסגרתו תשלים סוריה את הכנותיה למלחמה איתנו. אין גם לאפשר התעוררות של אווירה מתלהמת של "עליהום" מצד ציר הרשע שאליו עלול להצטרף גם החמאס ואולי גם חלק קטן מערביי ישראל. לא פחות חשוב, יש לבצע זאת לפני סוף הקנדציה של הנשיא בוש...

אומרים כי אירן היא בעיית העולם החופשי כולו ולא רק של ישראל. נכון. כך היתה גם גרמניה הנאצית. האם זה שכנע את צרפת, אנגליה ארה"ב ורוסיה לתקוף אותה לפני ספטמבר 1939? ההיסטוריה מוכיחה שלא. עד שלא ייפלו טילים אירנים על פריז ולונדון נזכה לכל היותר בתמיכה מילולית. עד אשר לא ייפלו טילים אירנים על מוסקבה, רוסיה תפלרטט עם אירן להשגת מטרות קצרות טווח, כפי שעשו בזמנו בהסכם מולוטוב-ריבנטרופ.

ארה"ב, כל עוד הנשיא בוש מכהן, תעזור ככל הנראה בעקיפין. מכל הטעמים האלה ברור, לדעתי, כי קרוב לוודאי שנעמוד בפני הבעיה לבדנו. יחס אומות המערב לבעייתנו יהיה כיחסן אל צ'כיה לפני מלחמת העולם השנייה וגם גורלנו יהיה דומה לזה של צ'כיה, אלא אם ניקח את גורלנו בידינו ונפעל נגד אויבינו בעוצמה ובתזמון הנכון. יתכן שאם נגלה נכונות ונחישות לבצע את המלאכה בעצמנו נמצא גם שותפים מלאים כמו ארה"ב, למעשה זה.

לסיכום: במקום להלקות את עצמנו עלינו לראות כיצד אנו נערכים במהירות להתמודד עם הרעה המתפתחת ממזרח, כיצד אנו משפרים את יכולת ההתגוננות שלנו, מחד, ומקדימים תרופה למכה, מאידך. עלינו להתכונן למלחמת המנע הזאת כאילו העולם יעמוד מנגד (ולקוות שזה לא יהיה כך). אסור לנו להניח את ההיפך ולדחות את ההכנות עד שניווכח סופית שנותרנו בודדים במערכה.