דווקא בימים אלה של חשבון נפש שוקל מנכ"ל רשות השידור, מוטי שקלאר, אם להאריך את חוזה ההעסקה של המגיש השנוי במחלוקת, גבי גזית. דווקא בימים אלה יש צורך בדיון בתופעה הקרויה גבי גזית, שאינה מוסיפה לממלכתיות, לתרבות ולכבוד של קול ישראל.
תחנת השידור הממלכתית אמורה להיות כזו, כלומר להביא לידיעת כלל הציבור בארץ את מגוון הדעות בתחומים השונים שבהם עוסק הדיון הציבורי. יעד זה מחייב עבודה עיתונאית אחראית ומקצועית, שתהיה פחות צהובה ויותר מעמיקה, יותר מספקת מידע ופחות מכתיבה דעות, רבות מהן שגויות ואף מסוכנות.
כאשר אדם בעל דעות פוליטיות ידועות מקבל שמונה (!) שעות שידור שבועיות, ארבעה (!) ימים בשבוע בשעות 10:00-12:00, ומשתמש בהן לאינדוקטרינציה של דעותיו הפרטיות, תחנת השידור המעסיקה אותו פוגעת במו ידיה באמינותה ובייעודה כרשות שידור ממלכתית.
קיימים ברשות השידור כתבים ומגישים אמינים ואחראיים, העושים עבודה עיתונאית טובה בלי שהציבור יידע את דעותיהם הפוליטיות, וכך ראוי שיהיה. קיימות ברשות השידור תוכניות מאוזנות, שבהן ניתן ייצוג בהיקף דומה ל- 2 צדי המתרס הפוליטי. דוגמאות: התוכנית "הערכת מצב" המשודרת ביום שני בערב, או התוכנית "על ימין ועל שמאל" המשודרת ביום חמישי בערב, שתיהן בעריכתו של ד"ר נדיר צור.
בניגוד לאופי ראוי זה, גבי גזית מנצל את המיקרופון העומד לרשותו באמצעי שידור שאמור להיות ממלכתי כדי להפיץ את דעותיו הפוליטיות הידועות, ולמרבה הצער הוא אינו היחיד שעושה זאת. אבל, בהבדל מחבריו בתוכניות האקטואליה בשעות מוקדמות יותר ומאוחרות יותר, הוא מתאפיין גם בגסות רוח שאינה מוסיפה כבוד לאכסניה של רשות השידור וקול ישראל. מהרדיו הממלכתי יש לצפות גם לרמה טובה של נימוסים ותרבות. לשידוריו של גבי גזית לא ניתן לייחס מאפיינים אלה. להפך, במקרה שלו ניתן לומר: גסותו אומנותו.
כאשר דנים בגזית ובהעדפה שבה הוא נוקט במתן זכות דיבור למרואיינים מסוימים בתוכניתו לעומת ההסתייגות שהוא משדר כלפי דעותיהם של מרואיינים אחרים, ניתן להיזכר בפסוק ממגילת איכה (ג', ט'): "גדר דרכי בגזית, נתיבותי עיוה", כלומר (על-פי פירושו של קאסוטו): הקים בדרכי גדר אבני גזית לבל אוכל לעבור, ואילצני לעקם ולעוות את דרכי וללכת בנתיבות עקלקלות, מאחר שגדר בעדי את הדרך הישרה.
לח"מ אין נתונים כיצד השפיעה העסקתו של אדם בוטה זה על ההאזנה לקול ישראל בשעות 10:00 עד 12:00, אולם מדגם פרטי בלתי מייצג מצביע על בריחה מהתחנה בשעות אלה. ואם הנתונים הקיימים בידיו של מוטי שקלאר בבואו להחליט מצביעים דווקא על עלייה בהאזנה, הרי שהמשמעות היא פנייה למכנה משותף נמוך ורדוד של הציבור במקום התעלות לרמה ולסגנון נאותים, כמתבקש מאמצעי שידור ממלכתי.
יש לקוות שמוטי שקלאר יפתח את השנה החדשה ברגל ימין, ללא גבי גזית, ושבצוות המגישים בתוכניות האקטואליה של קול ישראל ייכללו גם בעלי דעות פוליטיות אחרות ובעלי סגנון הגשה שיעלה את הרמה ויוסיף כבוד ומאזינים לקול ישראל.
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
