זר לא יבין זאת: מתקבצים אלפים ביער, שומעים מוזיקת "טראנס", ורוקדים באקסטאזה ללא הפסקה במשך שעות רבות. אי אפשר לעמוד בזה, אם לא לוקחים משהו. אקסטאזה, אקסטזי - יש קשר. השקעה בסוג הזה של הבילוי, בטווח הארוך גורמת לנזקים בלתי הפיכים. אבל אם יש משהו שאת הרוקדים זה לא ממש מעניין - זה העתיד.
האקסטאזה הראשונה בהיסטוריה היהודית, היתה הריקוד סביב עגל הזהב. בזמן שמשה רבנו עלה לפסגת הר סיני, כדי לדבר עם הבוס בארבע עיניים, עם ישראל היה לחוץ על "אלוהים אחרים". הנשים נידבו את תכשיטיהן, מישהו עיצב עגל מצופה זהב, ואהרון הכוהן מימש חלום ילדות, והיה לדי-ג'יי. עם ישראל רקד באקסטאזה מסביב העגל. אקסטאזה פירושה "הי ברמות". ריחוף. ניתוק. הינתקות!
קבלו כותרת: "יעלון: ההינתקות היתה עגל הזהב" (ידיעות-אחרונות / 20.1.06). רוצה לומר, שמרגע שהגה שרון את רעיון גירוש היהודים מגוש-קטיף וצפון השומרון, התחיל קמפיין שלא היה מבייש את יחצני המונדיאל.
אמנון אברמוביץ' נתן את האות, וכל מי שהוא משהו בתקשורת, לקח חלק בשיווק הטירוף הזה לאזרחים. משבית השמחה בוגי יעלון, והזומם מהצפון חסן נסראללה רואים את האקסטאזה, ולא יודעים את נפשם. זה מדאגה, וזה מהתלהבות. הבעת דעה נחרצת נגד - ובוגי בחוץ. מי שצייץ - ספג מכל הכיוונים.
עם ישראל בהיי, עם ישראל מרחף, עם ישראל רוקד את מחול החרבות סביב "הגלדיאטורים הכתומים". שרון בסקרים מביס את אלוהים! ככה יעשה לאיש אשר הביא לנו את הגדולה בהצגות תבל: "הגירוש". בזכותו של שרון- יותר נכון בזכותה של עדנה ארבל - יש לישראל מלחמת "גלדיאטורים" כחול-לבן.
היו ששמחו והיו שמחו. היו שהזהירו, והיו שהתחננו לדחות בחודשיים. לא היה עם מי לדבר: הדמוקרטיה יצאה לחופשה, הדיקטטורה החליפה אותה והוכיחה שהשד לא נורא. אזרחי ישראל גילו, ש"אין גדולה כמו בית"ר, ואין יעילה כמו דיקטטורה".
ראש המועצה לביטחון לאומי, האלוף במיל גיורא איילנד, מניח ניירות אזהרה עם המלצות על שולחנו של שרון: "נסראללה מצטייד בטילים, מאמן חיילים ומתבצר בבונקרים חדשים". שרון קורא את המילה "לבנון", וזיעה קרה מציפה אותו. השופט כהאן, ועוזי בנזימן בועטים בו מתוך מהראש. צוות החווה הצינית, לוקח את הניירות של איילנד, ועושה מהם טיירה.
אוגוסט 2005 הגיע - אזרחי ישראל מול המסכים. שונאי המתנחלים מחסלים טונות של פיצוחים, וחיילי צה"ל מחסלים קיני התנגדות. הכתומים נגררים החוצה מבתיהם. מי ברגישות, ומי בנחישות. צה"ל בשיאו. הכול דפק טיפ-טופ. ההערצה לשרון היתה ברמות כאלה, שאילו היה מחליט למנות את אחד מפרי ההרבעה שלו לקונסול בלוס אנג'לס- לא היה בנמצא מי שיערער על המהלך. אחרי שבוע מגיע זמן הסיכום: ההינתקות הצליחה!! חאלד משעל נשם לרווחה.
שרון מסתער על הפרויקט הבא: מפלגה חדשה. התחושה בחווה - עם אפללו ננצח! קדימה יצאה לדרך. רוצה אלוהים ושרון מפנה את הבמה לאולמרט. יועצי תקשורת ממליצים לו להיפטר מהקולר שהיה כרוך על צווארו, ולעטוף בו את צווארו של רוני בראון. זהו, לבולדוג של שרון יש עכשיו בולדוג משלו.
הבחירות בפתח. אזרחי ישראל מתבשרים: לאור ההצלחה המסחררת של ההצגה "הגירוש", היכונו ל"הגירוש 2". כבר בליל הבחירות (28.3.06) עם ישראל שומע את נאום הניצחון: "ישראל רוצה קדימה"! עכשיו אולמרט על ההגה, הפעם כבמאי ראשי. החשש היחידי של שונאי המתנחלים היה - מחסור בפיצוחים.
בעיצומן של ההכנות, ועוד לפני החזרות על "הגירוש 2", כמו תמיד - הערבים מקלקלים. החמאס הורג לנו חיילים וחוטף את גלעד שליט. לא הספקנו להגיד "מתלוננת א'", ונסראללה הורג לנו שמונה חיילים וחוטף שניים. צה"ל מתניע.
ברטרוספקטיבה מסתבר שאיוש משרדי הממשלה, היה מלאכת מחשבת. אלא שהחמאס והחיזבאללה, לא ממש התרשמו מהעוצמה האצורה בשפם של שר הביטחון. מה ששמשון הגיבור החביא במחלפות ראשו, עמיר פרץ אצר בשפמו. חטיפת החיילים גלעד שליט, ויותר מאוחר אלדד רגב ואהוד גולדוואסר, היתה הקש ששבר את גבם של שלושה גמלים ונאקה אחת. ציפי לבני ליקטה תמיכה בינלאומית, אולמרט כיווץ את שתי הגבות ומול מצלמות צעק: "עד כאן"! ושר הביטחון התחייב פומבית, שנסראללה לעולם לא ישכח את השם "עמיר פרץ".
אחרי 33 ימי לחימה המשימה הושגה: תגידו לנסראללה "עמיר פרץ" ותראו איך הוא מתכווץ. מחמת הצניעות האופיינית לטייסים, חלוץ מכריז "ניצחנו בנקודות". לעומתו, אולמרט לא רואה צורך להצטנע: "ניצחנו ניצחון אדיר! שינינו את פני המזרח-התיכון"! עם פרץ יש בעיה, הוא רצה להמשיך את מסעו עד לאירן ונבלם. הדכדוך הניכר בפניו, אופייני לשור שנחסם בדישו.
מגיע זמן הדיבידנד האלקטוראלי. אזרחי ישראל - כך אומרים הסקרים - רוצים את שלושת הגמלים בבית. אחד מהם הוא האלוף הזה, שגר בהתנחלות - יפתח רון-טל. "נכשלנו במלחמה בגלל ההינתקות", הוא קובע בנחרצות. "ההינתקות גזלה זמן יקר של משאבים ואימונים, זאת היתה טעות לתת לצבא העם להוציא בכוח אזרחים מהבתים, חלוץ נכשל, חלוץ צריך ללכת" - נאום המתנחל.
סוף דבר: על בילוי משלמים. ההינתקות היתה הבילוי האולטימטיבי. התשלום בתשלומים. ומי שמוצא בגירוש יהודים בילוי מפוקפק, יתכבד נא, ויחזק את אלה הדורשים להביא לישראל נורמה אחת שחסרה: לקיחת אחריות!
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
