אמש (יום ה', 12.10.06), בהפגנת המונים בפתח משכן ראש הממשלה בירושלים, השיג אהוד אולמרט את נצחונו הגדול ביותר. מבלי שהתכוון לכך הוא יצר, לראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל, קואליציה בלתי אפשרית, ממש חזון אחרית הימים: חברי השומר הצעיר לובשי החולצות הכחולות עם השרוך הלבן, בצד חברי בני עקיבא חובשי הכיפות הסרוגות נושאי הסרטים הכתומים. בגרונות ניחרים, כשלפידים בוערים בידיהם הם תבעו להקים מייד ועדת חקירה ממלכתית וקראו גם "אולמרט התפטר". על אותה במה נשאו דברים חבר הכנסת לשעבר יוסי שריד, ויהודה כהן, ראש המועצה המקומית אלקנה. פרופסור זאב שטרנהל ממקימי "שלום עכשיו", וחבר הליכוד אלי מויאל, ראש עיריית שדרות.
אהוד אולמרט ליכד תחת דגל אחד את צעירי העבודה, הליכוד, ישראל ביתנו, מרצ, ראשי הסטודנטים, דרוזים מהגולן, מילואימניקים, משפחות שכולות, כשכולם התחייבו במקהלה, בהנחייתו של אלכס אנסקי, להאבק ללא ליאות עד להקמתה של ועדת חקירה ממלכתית. הייתה זאת אולי ראשיתה של מהפיכת הקטיפה שלנו, כל כך התקנאנו באזרחים זועמים במדינות אחרות שקמו על משטרים מושחתים והצליחו למוטטם, אולי הגיעה גם שעתנו?
בכיכר פריז בירושלים לא היה הסטודנט הצ'כוסלובקי יאן פלאח שהצית את עצמו בככר המרכזית בפראג. לנו לאסוננו, יש את 120 חללי צה"ל שנפלו בלבנון, את כאב השכול השמיע נציג המשפחות השכולות אביו של רפנאל מוסקל שנפל במלחמה ללא שם, שראש הממשלה מסרב להקים ועדת חקירה ממלכתית לבדיקת מחדליה.
מוטי אשכנזי המחיש את האמירה "דור לדור יביע אומר" כשסיפר על ניסיונו בהקמת תנועת המחאה שהביאה להתפטרותה של ממשלת מחדל יום הכיפורים. הוא הדגיש שכל אחד מאיתנו הוא הריבון וזכותנו וחובתנו לדרוש מראש הממשלה להיות אחראי למעשיו, ולא להתחמק מהדרישה האלמנטרית להקים ועדה חקירה ממלכתית לאלתר.
אמנם, בכיכר פריס התכנסו רק כמה אלפים זועמים, אך העובדה שהם התקבצו מכל קצות הארץ, והם ייצגו את כל שדרות הציבור שלנו, יש לקוות שההמונים יתעוררו וילכו בעקבותיהם.
הערות על נצח יהודה ומינוי ראש אמ"ן, ולקח מאיר עיניים ממשה רבינו
