כשלים נקודתיים

התמונות מבית המעצר בנהריה, בשם הושפל האנס בני סלע עד עפר, בעוד שוביו "חוגגים" בסדיזם את תפיסתו, מעוררות שאט נפש. דומני שהבעיה המרכזית של משטרת ישראל היא העדר קוד אתי ערכי המיושם הלכה למעשה. קוד אתי ערכי מוסכם ומושרש, ימנע תופעות בזויות כגון אלו שהתגלו בפנינו.

לא ניתן לתרץ כל מחדל כ"כישלון נקודתי". זוהי עצימת עיניים המסוכנת לא פחות מהתופעות עצמן. הדרך היחידה לשרש תופעות כאלו, או לפחות לצמצמן עד למינימום, היא חינוך. הנחלת הנורמות המוסריות הכרוכות בתפקידי השיטור תוך שמירה על כבוד האדם. זוהי המשימה המרכזית העומדת לדעתי כיום בפני פיקוד המשטרה. קביעת נורמות התנהגות ויחס לעצורים, לחשודים, לנחקרים לאסירים.

בהקשר זה ראוי לצטט את המשפט הידוע "טובה תמונה אחת מאלף מלים". לנוכח התמונות מחדר המעצר שהופיעו באתר האינטרנט Ynet, והקבס שחש אדם הומאני באשר הוא כשהוא צופה בהן, עולה מאליה השאלה "מי כאן החיה"? ההגיון "יודע" שזהו בני סלע, מפלצת חסרת לב ומצפון. אך הצגתו באור כה משפיל ומבזה, מסיטה את הזעם והדיון הציבורי דווקא כנגד שוביו. תחושות האמפטיה והרחמים מופנות למרבה האירוניה דווקא כלפי האנס, וכאן ההחטאה וההחמצה הגדולה.

פסטיבל תפיסתו הציג את משטרת ישראל בבושתה ובקלונה. ראוי לבצע בדק בית בתהליכי המיון והקבלה למשטרת ישראל, ולבחון את הכשרתם המקצועית והערכית של העושים במלאכת השיטור הקשה. אנשים המופקדים על שמירתם הפיזית של בני אדם, חייבים בה בעת בשמירה על כבודם האנושי. שני הדברים חד הם.

שוטרים שחיי אדם תלויים בהם, אינם יכולים להיות סאדיסטים חסרי רחמים, גם אם במסגרת תפקידם הם מתחככים בפושעים ועבריינים. ודווקא משום כך, חייב להיות גבול ברור וחד בין התנהלותם הערכית והמוסרית, לבין מאפייני האוכלוסיה שהם מתמודדים מולה. רק גבול ברור זה יבטיח את חוסנה הפיזי והמוסרי של משטרת ישראל.