מתנת הפרידה של ליברמן

בעיתון "מקור ראשון" התפרסם השבוע ראיון עם בנצי ליברמן, יושב-ראש מועצת יש"ע המתפטר. ליברמן, שניתן לשער עפ"י דבריו שהוא בדרך למסלול פוליטי, פתח שוב את פצעי קיץ-הגירוש ואיפשר לציבור המתנחלים להבין את השקפת העולם של החבורה הקטנה, שכאשר פרץ המשבר הקיומי, עם הודעת שרון על תוכנית "ההינתקות", הרחיקה את יתר חברי ההנהלה, ומאז - עשתה ועושה בארגון הזה כרצונה.

ליברמן חושף כאן מניעים, שבכל מהלך כפר מימון - החל מן הקריאה לציבור לבוא ולהתכנס בנתיבות ועד לפיזור האנשים לבתיהם, הוסתרו מן הציבור, שעד הסוף הוטעה לחשוב שהכוונה היא לפרוץ לתוך גוש קטיף בניגוד לאיסור המשטרתי והצבאי. לו אמרו ליברמן וחבריו בשעת מעשה את אשר ליברמן אומר היום ל"מקור ראשון" - כפר מימון לא היה מתרחש כלל, כי האנשים לא היו באים.

תזכורת קצרה: הציבור, שמועצת יש"ע קראה לו שוב ושוב להפגנות עקרות בירושלים, שקפא בקור ונרטב בגשם בישיבת סרק ב"עיר האוהלים" מתחת לכנסת, נהה אחרי חסימות כבישים ואחרי קמפיין הסירוב לפקודות הגירוש. כשראתה מועצת יש"ע שהפכה לבלתי רלוונטית, החזירה לעצמה את המושכות - ע"י קריאה לעשרות אלפי צועדים לפרוץ לתוך גוש קטיף, בניגוד לאיסור הממשלתי. על-מנת זאת בא הציבור, ולכך התכוון עד הרגע האחרון.

שני זכרונות אישיים לי מן היום האחרון המסוייט. בבוקר קראו ברמקול להתכנס ולקבל הוראות לקראת הפריצה לפנות ערב. אני הייתי בתוך הקהל, וכמו חברי ישראל הראל לא שותפנו בהתייעצויות. עודני עומד בתוך ההמון, ואשתי מטלפנת בהתרגשות ששמעה ב"קול ישראל" שמועצת יש"ע הגיעה לידי הסכם עם המשטרה, שמתפזרים. רצתי בבהילות אל ליברמן שעמד וכרז לציבור ושאלתיו, האם הידיעה נכונה. ליברמן הכחיש ואני תבעתי ממנו להכחיש את הידיעה בפני הציבור כולו, והוא עשה כן.

הזכרון השני הוא מאחת מהקפות-הסרק האינסופיות שקהל הרבבות הנפלא והמסור הקיף את הגדר מבפנים, מתוך האמונה שליברמן וחבריו נטעו בלבו, שיש כאן תוכנית מתוחכמת לפרוץ את הגדר באחד הסיבובים, ולצעוד לעבר גוש קטיף - מטרת המסע כולו. באחד הסיבובים האלה פגשה בי קבוצת אנשים ושאלה אותי: האם לא עושים כאן עלינו תרגיל? האם כל הסיבובים האלה אינם סתם? השבתי - וכי מה אתם מתארים לכם, שהמנהיגים שלנו מרמים אותנו? הם, שהקימו את כל המפעל הזה, אינם אמינים בעיניכם? האנשים הכירו אותי וחשבו שאני "בעניינים", אלא - כאמור - מאז שהגירוש עלה על הפרק המדיני דאגו משום מה, שהנהלת מועצת יש"ע כמעט ולא תכונס בכלל. קשה להאמין, אבל זו עובדה: המפעל כולו במשבר קיומי, ודווקא בזמן הזה משתקים את הנהלתו! ובכ"ז, למרות שלא ידעתי יותר ממה שידעו השואלים אותי, קראתי להם לתת אמון במועצת יש"ע, "שיודעים מה שהם עושים". אני מתנצל היום בפני הקבוצה הזאת.

לימים, פרסם בני בעז את מה ששמע ברדיו מפי פנחס וולרשטיין, מחבורת הפיקוד שניהלה את כל המהלכים: בישיבותיה של החבורה הזאת בכפר מימון השתתף קצין משטרה בלבוש אזרחי! ובעוד השוטרים מקיימים את המצור מבחוץ, שומרים מטעם מועצת יש"ע מנעו כל יוזמה ספונטנית לפרוץ את הגדר ולנוע לעבר גוש קטיף.

היום אומר ליברמן שההחלטה לפזר את הציבור ושלא לפרוץ היתה "רגע מכונן". אם כן, מדוע לא שיתפו את הציבור במעמד "מתן תורה" הזה? מדוע קראו הרמקולים לעוד סיבוב ועוד סיבוב של הונאה וחלם?

זו התנהגות של טענות שווא, הטעייה ואחיזת עיניים. היום יוצא מדבריו של ליברמן, שכבר בשעת מעשה, כאשר טלטל רבבות במשך שעות בסיבובים בתוך הגדרות, ידע שהוא מוליך אותם שולל, שכן כך הוא אומר - "הבנו שחייבים לאפשר הוצאת קיטור של כל העוצמות שהצטברו בקרב עשרות אלפי האנשים"...

ליברמן חייב קודם לכל התנצלות בפני הציבור, לדבריו 40,000 איש, שנדהמו כשבאה הוראת הפיזור, ורבים הביעו תרעומת והאשמות קשות.

ועכשיו - אל משנתו של ליברמן. ל"מקור ראשון" הוא אומר:

"ברגע ההכרעה, ביום השלישי של שהייתנו בכפר מימון, יצאה מועצת יש"ע בהחלטה שניתן לכנותה היסטורית. בפעם הראשונה החליט הגוף המרכזי המיישב את יש"ע כי ההתיישבות היא לא חזות הכל... כי יש עוד דגלים שעלינו להרים..".

החליטו, ואת ההחלטה שפירושה הינתקות מועצת יש"ע משליחותה - במקביל להינתקות שרון מארץ ישראל - הסתירו מן הציבור ששלח אותם!

שהרי עשרות האלפים שהיו שם האמינו, ומאמינים עד היום, שהריסת ההתיישבות ביש"ע היא כן "חזות הכל", שזו תחילת התפרקותה של המדינה מכל ערכיה ומכל נכסיה, וכי התהליך הזה לא ייגמר בקו הירוק, כפי שאכן קרה. מאז הגירוש ניכרו מנהרות לתוך ישראל, גלעד שליט נחטף בתוך ישראל, החמאס הגיע לשלטון והמלחמה פרצה ומיליון אנשים הפכו לפליטים בתוך ישראל, והיא נסתיימה במפלה שפגעה בביטחון מדינת ישראל כולה. וכל תגובת השרשרת הזאת ל"הינתקות" יצאה מן הגיזרה שליברמן היה מופקד עליה. והנה, בפעם הראשונה קורא עכשיו הציבור של ליברמן, שבמקביל להינתקות של שרון היתה גם הינתקות שלו - וכביכול של כל "מועצת יש"ע" - מלראות את הנכס היקר שהופקד בידיהם, מפעל ההתנחלות, "כחזות הכל" בתחום הספציפי של שליחותם.

ליברמן אינו מפרט, מה הם ה"עוד דגלים שעלינו להרים". זאת נשמע בוודאי כאשר ילך לפוליטיקה, כפי שאני משער. אבל הצליל של האמירה הזאת מוכר. זה הקוד של הפלג במפד"ל הקורא לעצמו "מתון". זו שפתו של זבולון אורלב שמעולם לא הסתיר את דעותיו, שנחשבות ליוניות.

אולם בכפר מימון לא שמענו שום דבר מעין זה מפיו של ליברמן וחבריו! את זה אנחנו שומעים לראשונה - אחרי החורבן!

ועוד הוא אומר: צריך לעצור בקו אדום כדי להתחבר עם הרבדים השונים בעם ובחברה, והוא מתפטר מתפקידו במועצת יש"ע, מפני שהגוף הזה אינו מאפשר לו "להתמקד בחיבור בין התודעה הלאומית ובין מפעל ההתיישבות", אינו מאפשר לו לחבר את ההתיישבות ביש"ע "לנראטיב הישראלי".

"נראטיב" הוא מושג פוסט-מודרניסטי, האומר שמעבר לאמת האובייקטיבית יש לכל אחד נראטיב, "סיפור, משלו, ואין אמת אחת ואין מוסר אחד, הכל יחסי. לנו נראטיב ולמחבל הערבי הרוצח נשים וילדים - נראטיב משלו, ושניהם שווי ערך, כי אין ערך.

אני כשלעצמי אינני מבין, איך אדם דתי יכול לדבר בשפה כזו. הלא הפסלים שאברהם אבינו ניתץ סימלו, בעצם, נראטיבים שונים, ובמובן זה החברה האלילית היתה סובלנית מאד: לכל אחד - האלוהים שלו! היתה זו היהדות, שהנהיגה בעולם ערכים מוחלטים, "נראטיב" אחד ויחיד של טוב ורע, מותר ואסור. הנאציזם, הקומוניזם והפוסט-מודרניזם, כל אחד בדרכו, ניסו ומנסים למרוד באמיתות המחלטות של היהדות והדתות יוצאות חלציה.

ועכשיו מדבר ליברמן על "נראטיב מתנחלי" והוא רומז שהוא "פרימיטיבי", ומי שדבק בו אינו מסוגל להתחבר ל"נראטיב הישראלי".

אבל מהו "הנראטיב הישראלי" הזה? והאם יש בכלל נראטיב ישראלי אחד? האם לערבי ישראלי, לחרדי, לשנקינאי, לאליטות השולטות, לנוער הפאבים - נראטיב אחד?

אז מי זה בדיוק "העם", שליברמן רואה את רוחו כנוגדת את רוח המתנחלים? אולי זה העם שהצביע לאדם שאמר "דין נצרים כדין תל אביב"? או שמא פורום-החווה, שיעץ לשרון להקריב את נצרים, כדי להינצל מתיק פלילי? ואולי "העם" הוא "העיתונאי הבכיר" שליברמן מספר שליווה אותו בכפר מימון - ארי שביט מהארץ ו/או נחום ברנע מידיעות אחרונות, שניים שהנראטיב שלהם הוא "שלום" תוך חיסול ההתיישבות ביש"ע?

נשאלת השאלה, מה יש ב"נראטיב המתנחלי" שליברמן אינו מסתדר איתו, ובגלל זה הוא מתפטר עכשיו? אפשר לנחש. תנועת ההתנחלות כולה, משורשה, עומדת בניגוד לנראטיב המקובל על ליברמן. "פני הדור כפני הכלב", אמרו חז"ל. הכלב אומנם רץ לפני אדוניו, אבל רק עד לפינה. שם הוא מחכה לראות, לאן יפנה האדון, ואז - שוב ירוץ לפניו. לכלב הזה המשילו את המנהיגים "בדור שכולו חייב".

ואכן, ההתנחלות הלכה לפני העם, ולא הביטה לאחור: קבוצת כפר עציון התכוננה לעליה לישוב החרב נגד רצון הממשלה. הציוד היה מוכן, וההכנות בעיצומן. רק כשהממשלה הועמדה בפני העובדה שהעלייה למקום תהיה עם או בלי הסכמתה - ניתנה ההסכמה.

גם חברון היהודית קמה תוך העמדת הממשלה בפני עובדה - ליל הסדר במלון פרק, בית הכנסת אברהם אבינו, בית הדסה, זכויות היהודים במערת המכפלה, פתיחת בית הקברות היהודי ועוד ועוד - הכל נעשה במאבק עם הממשלה ובתחילה, נגד רצונה.

את עופרה הקימו בעורמה, כביכול קבוצת מקימי גדר בבסיס חיל האויר בבעל חצור ביקשו ללון בלילות בבסיס הירדני הנטוש בעין יברוד.

לשילה נכנסו באמתלה של חפירה ארכיאולוגית, ומכאן ועד למאחזים "הבלתי מורשים" - שרשרת אחת של הליכה לפני המחנה.

זה "הנראטיב המתנחלי", המפריע לליברמן. מפריע לליברמן, שההתנחלות כביכול מנותקת מן העם. אולם גם מי שהלך לייבש את הביצות, לסלול את כביש צמח או להקים את חניתה היה מיעוט קטן. האם אבות "ארץ ישראל העובדת" שידרו על אותו הגל כמו שכונת פלורנטין בתל אביב, עשירי רמת גן או המחנה של ז'בוטינסקי? האם הם היו מחוברים לשכונת הבוכרים ולנחלאות בירושלים? ומהצד השני - כשיצאו אצ"ל ולח"י להלחם בבריטים, האם לא היה ברור להם שהנארטיב שלהם נוגד את מדיניות הרוב, "היישוב המאורגן" של הימים ההם? ובכ"ז, מי מעז היום להטיל ספק בתרומה המכרעת שלהם להקמת המדינה? והציונות, היא גופה, האם היתה מחוברת לרוב המכריע בעם היהודי, שהתנגד לה? הלא מן החרדים ועד למתבוללים, כולם שאלו את הרצל: מי שמך? מפני שלחרדים הוא קלקל את הגאולה המשיחית ולמתבוללים הוא הפריע להתבולל! והוא השיב להם שיש לו “negotiorum gestio”, יפוי כח שהמשפט הרומי נותן למי שבא להציל: מותר לך לפרוץ לתוך בית כדי לכבות שריפה, בלי לשאול תחילה את בעל הבית!

גם עפ"י "הנראטיב המתנחלי" - הבית בוער. ובכלל, לגמרי לא ברור, שאכן העם מנותק מן המתנחלים. לכל אחד יש דימוי אחר - מי זה "העם", לכל אחד "נהג המונית" שלו, ועמדות העם גם משתנות מסקר לסקר בהתאם ל"ספינים" השונים, ומי שרוצה להיות מנהיג, אוי לו אם זה המצפן שלו.

גדר כפר מימון בפי ליברמן היא "גדר הלגיטימיות", ולדבריו, החלטה היסטורית החליטה חבורתו בכפר מימון שלא לפרוץ, ביחד עם הגדר של כפר מימון, את גדר הלגיטימיות. שאלה לליברמן: איך הגענו היום לכך, ש"גדר הלגיטימיות" היא מדינה פלשתינית בא"י המערבית? דרך אוסלו! ואיך הגיעו לאוסלו? דרך מחתרת אוסלו, קרי - מפגשים חשאיים, בלתי חוקיים, עם נציגי ערפאת! והיום ה"לגיטימיות" הזאת קדושה בעיניך?

ובכמה הפרות חוק מלוות בארץ מרבית השביתות בארץ? במדינת ישראל כפי שהיא מוכרת לך, לחתוך גדר לרגל תביעה כלשהי מן הממשלה - זה ביג דיל? זה - מרד נגד הסדר החוקי מדינה? הבירור הזה חשוב לא לשם פולמוס עם מי שמוביל היום את מועצת יש"ע, כי אם כדי שהציבור, שחרב גירוש נוסף תלוייה מעל לראש, ידע לבחור:

האם ימשיך ללכת בדרך "הנראטיב המתנחלי" המקורי, או בשיטתו החדשה של ליברמן - לבחור לו את העם המתאים לו מתוך השבטים הרבים המרכיבים היום את "עם ישראל", כפי שבחר לו את הרבנים הנוחים לו והציגם כ"דעת תורה"?

אני מאמין באמונה שלמה שניתן להציל את יהודה, שומרון וירושלים לעם היהודי, וגם לשוב לחוף עזה. דעת הקהל התפכחה כתוצאה מקיץ-הגירוש וקיץ-המלחמה שפרצה בעקבותיו, והממשלה ו"מפלגת השלטון" הוחלשו מאד.

אולם, זאת לדעת: המסר של ליברמן, המודיע מראש שבכל מקרה יקבל את הדין השלטון ושום גדר לא תיחתך גם בגירוש הבא, הוא כסם המוות לסיכויי הישרדותנו.

כי בכך משדרים לאמריקנים, לאו"ם, לערבים, ול"שלום עכשיו" - זו שבממשלה וזו שמחוצה לה - שהמתנחלים ומאות אלפי תומכיהם מנוטרלים. הם אינם מהווים פונקציה, ואפשר להתקדם בתהליך הפלשתיניזציה ובגירוש המתנחלים. וכך, ליברמן גוזל גם מממשלה אחרת בישראל, שיום אחד תקום ותרצה להתנגד לאובדן יש"ע וירושלים, את טענת החשש מפני התקוממות פנימית - הנשק האחרון של החלש מול המעצמות. איזו התקוממות, יאמרו לו, הנה הגוף היציג של המתנחלים מודיע מראש שהוא יקום וילך, אם רק יאמרו לו!

חבל, שזו מתנת הפרידה שבנצי ליברמן השאיר לנו בלכתו.