מה שלא הושג בהבלגה יושג בכניעה

הציבור הנבוך והמתוסכל לאחר "הניצחון בנקודות" במלחמת לבנון השנייה, וההבלגה הנואלת שלא הפסיקה את מטחי הקאסמים, ממשיך לשמוע מדוברי מחנה השלום את המנטרה כי אין פתרון צבאי לסכסוך עם הפלשתינים, ותרופת הפלא מצויה במו"מ ליד שולחן הדיונים ולא בשדה הקרב.

הם כנראה לא למדו מימיהם היסטוריה, ובעיקר לא שמעו דבר על תוצאות מלחמת העולם השנייה, שם הפתרון היה צבאי: גרמניה ויפן הובסו במלחמה, פורקו מנשקן והפכו ממדינות אלימות השואפות להשתלט על העולם, למדינות שוחרות שלום שכיתתו טנקים, תותחים ומטוסי קרב - למכוניות, טלוויזיות ומחשבים.

רודפי השלום בכל מחיר שוטפים את מוחותינו עד לזרא כי לא נצליח להכניע את הפלשתינים משום: "שמה שלא הושג בכוח - לא יושג ביותר כוח". להם יש נוסחת פלא משלהם שאומרת כי: "מה שלא הושג בהבלגה יושג ביותר כניעה", ולמרות שהפתרון ההזוי הזה עקוב בדמם של מאות חפים מפשע, הם ממשיכים להטיף לנו שיש דווקא להגביר את המדיניות התבוסתנית של איפוק, ריסון והבלגה.

ואכן, את המדיניות הרופסת הזאת אימצה ממשלת ישראל, כשפרשנינו המגויסים מפיחים בה רוח גבית, ולמרות שהפלשתינים מפרשים את הוותרנות הזאת כחולשה, ראש הממשלה אינו לומד לקח, וממשיך את מצעד האיוולת שהחל בהסכם אוסלו, כאשר חכמינו הסיקו כי מה שלא הושג מהשבת הרוצחים מגלותם בתוניס - יושג בהחרבת היישובים בגוש קטיף.

ומה שלא הושג מההפקרה הפושעת של ציר פילדלפי שהפך לאוטוסטרדה להברחת אמל"ח ממצרים- יושג במסירת אלפי רובים מצריים כשרים, בהרשאת ממשלת ישראל, לטרוריסטים ברצועת עזה. ומה שלא הושג בשחרורו של גלעד שליט - יושג בשחרורם של עשרות מחבלים לקראת עיד אל-אדחה.

ומה שלא הושג בהקפאת הכספים הפלשתינים - יושג בהזרמת 100 מיליון דולר שיגיעו בסופו של דבר לחמאס. ומה של הושג בנישוקו ובחיבוקו של הקנה הרצוץ אבו מאזן - יושג בהעברת 1,000 לוחמים פלשתינים מחטיבת אל-באדר, באישורה של ישראל, מירדן לעזה.

ומה שלא הושג בשכנוע להפסיק את תמיכתו של באשר אסד בחמאס ובחיזבאללה, ובניתוקו מאחמדיג'אד - יושג בהחרבת ההתיישבות הישראלית בגולן ובנסיגה לחוף הכנרת. כזה הוא תיאטרון האבסורד בו אנו חיים ולנו לא נותר אלא לזעוק: "תבוסתנים נמאסתם!!!".