הדרג המדיני בורח מאחריות

ראש הממשלה, אהוד אולמרט, בנאומו בפני האסיפה כללית השנתית של התאחדות התעשיינים (28 בדצמבר 2006) התייחס באריכות לניתוח המצב הכלכלי בישראל, הישגי הכלכלה הישראלית חרף המלחמה בצפון ויעדי התקציב לשנה הקרובה.

צדה את עיני התייחסותו לתקציב הביטחון, שעיקרה מובא להלן (מתוך אתר משרד רוה"מ): "מה כולל התקציב הזה? אני רוצה לומר בראש ובראשונה כי העלינו את תקציב הביטחון. אנו חיים במציאות שונה מכפי ששיערנו שנחיה בה בנושא הביטחון. גילינו דברים שלא ידענו כממשלה חדשה, נחשפנו למחסורים שלא היו ערים להם, אנחנו צריכים להתמודד בצורה אחראית וזהירה אך נחושה עם איומים שעוד עומדים בפנינו, מכל הטעמים הללו לאחר בחינה מדוקדקת החלטתי להעלות את תקציב הביטחון בשנה הזו ב 1.9 מיליארד שקל...".

דברים אלה מגלמים למעשה את מהות הויכוח בין הדרג המדיני לדרג הצבאי סביב מלחמת לבנון ואת קו ההגנה של הדרג המדיני בוועדת וינוגרד. הדרג המדיני מעלה שתי טענות מרכזיות:

א. "אנו חיים במציאות שונה מכפי ששיערנו שנחיה בה בנושא הביטחון" - במילים אחרות מאשים הדרג המדיני את הדרג הצבאי בכישלון הערכות המודיעין ובאי מתן תחזית מהימנה על האפשרות לפרוץ מלחמה בגבול הצפון.

ב. "גילינו דברים שלא ידענו כממשלה חדשה, נחשפנו למחסורים שלא היינו ערים להם" - שוב מטיל הדרג המדיני את האחריות לפתחו של הדרג הצבאי על אי עדכונו ע"י צה"ל בתמונת המצב לאשורה, באי כשירות המערך הלוחם ובבעיות בתחום הלוגיסטי, אשר נחשפו במלוא חומרתן במלחמת לבנון.

לדרג המדיני בישראל, כמו במדינות אחרות, "מסורת" של בריחה מאחריות וגלגולה לעבר הצבא. טרם תודפסנה אלפי המילים שימלאו את דפי דוח וינוגרד, ראוי לבחון את אמיתות הטענות באשר ל"חוסר הידיעה" של הדרג המדיני ול"הערכות המודיעין" ש"הכשילו" את הממשלה.

הערכת המודיעין

שבעה חודשים לפני פרוץ המלחמה בלבנון (20 בדצמבר 2005) הציג ראש אמ"ן, האלוף אהרון זאבי-פרקש, לדרג המדיני את הערכת המודיעין האחרונה שלו בתפקיד, בה שם דגש מיוחד להרתעה אסטרטגית בתחום הלבנוני תחת הכותרת "חיזבאללה יתקוף". וכך נכתב בפרוטוקול ועדת החוץ והביטחון של הכנסת:

"האלוף זאבי צופה מתקפה ארטילרית מדרום לבנון בתוך מספר חודשים. הוא מדבר על מאגרים מצטברים של נשק תלול-מסלול מסוגים שונים שייכנסו לפעולה בשיאו של תהליך שקט שנפתח לאחרונה ככל שמתרופפת האחיזה הסורית בלבנון...החיזבאללה בהשראה אירנית לא ישלים עם הניסיון לאגוף אותו מאחורי גבו. הוא ינסה לטרפד את המהלך בחימום הגבול סביב מוקדי המתיחות הרגילים שיתפתח להפגזה יזומה אפילו בקטיושות ארוכות טווח שעלולות להגיע עד מבואות חיפה".

הנה כי כן ההתרעה על המלחמה בגבול הצפון הייתה מונחת על שולחנו של הדרג המדיני מבעוד מועד והיא נמסרה לא מפי שליח ולא בניסוחים עמומים. חובת האחריות הנוגעת להיערכות מול האיום חלה אפוא על כתפי הממשלה, שהבכירים בשריה שרתו גם בממשלה הקודמת והיו מודעים היטב להערכות המודיעין.

מצב הכשירות של צה"ל

הרמטכ"ל, דן חלוץ, בנאומו בפני כנס הרצליה ב-22 בינואר 2006 חשף בתשובה לשאלה את סדר העדיפות שהגדיר הדרג המדיני לדרג הצבאי. וכך אמר חלוץ: "בסדר העדיפות שהוגדר לצבא, הטרור הושם בראש הרשימה. המשימה השנייה הינה האיומים ארוכי הטווח ורק בעדיפות השלישית נמצא העימות בין צבאות סדירים (מלחמה קלאסית)".

דבריו של חלוץ חושפים את עיקר הלקחים של מלחמת לבנון. צה"ל הפך למקצועי בתחום המאבק בטרור, אך במחיר של דחיקת ההיערכות מול צבא סדיר לשלישית בחשיבותה בסדר העדיפויות. החלטת הממשלה בעניין זה הייתה לגיטימית. זו אחריותה ולשם כך היא מושלת. הממשלה צריכה לשאת באחריות להחלטותיה. לא כל טעות היא בבחינת רשלנות פושעת. יחד עם זאת, כל בריחה מאחריות הרי היא בבחינת "בלתי לגיטימית" בעליל.