ממשלה המפקירה אזרחיה

בזמן האחרון אני חש על בשרי כיצד הביטחון האישי שלי ושל שאר האזרחים הולך ופג מרגע לרגע. אין אני רוצה לדון בביטחונה של המדינה, שגם שם אני מרגיש שראש ממשלתנו המהולל אולמרט דרדר אותנו עד כדי סכנה קיומית, עם המלחמה ללא שם שהוא יזם והפסיד ברוב טיפשותו. בגלל יהירותו. אני לא מדבר על חוסר האמון המוחלט במה שאומר אותו ראש ממשלה ובמיוחד בפרשת הבנים השבויים שלנו שלפי דעתי מעניינים אותו כקליפת השום. הרי את תמונותיהם הוא הציב כאילו על שולחנו.

אני מדבר על הפקרת חיי ורכושם של אזרחי המדינה. אזרחי המדינה חשים יום יום בגלל התנהלותה של משטרת ישראל ובגלל החוקים שחוקקו חכמי ישראל, המחממים את ספסלי הכנסת ומחוקקים חוקים אשר מגנים על הפוגעים בביטחון אזרחי המדינה, נותנים ביטחון לאלו אשר מערערים את בטחונם של האזרחים התמימים החיים בה.

במה דברים אמורים? הנה אתם אזרחים למופת, יוצאים לעבודה בבוקר, הילדים יוצאים ללימודים, הבית נשאר ריק אין בו אף אחד, למעט הגנבים. הפורצים שעושים בו כבתוך שלהם. אתם חוזרים לביתכם והכול הפוך. רכושכם נבזז. אין עם מי לדבר. המשטרה מגיעה, במקרה הטוב, רושמת מתעדת, לא תמיד ומנפיקה לכם אישור לביטוח. אתם נשארים חבולים וחסרי אונים.

אף אחד, כולל את המשטרה, לא מתכוון לעשות כלום בכדי לתפוש את אותם הגנבים. בכדי להחזיר לכם את רכושכם ואת הזיכרונות שניגבנו. אתם עם עצמכם. את המחוקקים, ש-30% מהם נמצאים כיום בחקירות משטרה שונות, זה לא מעניין. את השרים, שמרביתם נמצאים בחקירה או לפני חקירה או אחרי חקירה, לא מעניין כלום, הם נלחמים על הישרדותם. אתם פשוט לא מעניינים אותם. את מי אתם מעניינים? אתם מעניינים אותם רק לפני בחירתם. המשטרה עסוקה בשלה. היא קבלה תפקידים שהיא לא צריכה למלא ואת אלו שהיא צריכה למלא היא בכלל לא מבצעת. במקום זה אתה רואה מערבים על נהג שלא אותת או חקירות אשר יש סביבן אור זרקורים ואתם הרי סתם אזרחים חסרי משמעות.

בואו נאמר כי אתם רוצים להגן על רכושכם, וטמנתם מלכודת אשר תופסת את הגנב שפרץ לבית שלכם. מלכודת רצינית שתופסים איתה חיות פרא. מיד תואשמו בסעיפי אישום כאלו שלא תדעו איך לצאת מהם. בואו נאמר שאתם לכדתם את הגנב בתוך ביתכם וכלאתם אותו, מיד תואשמו בכליאה בלתי חוקית, באיזו זכות אתם מפריעים לגנב לעבוד?! זה לא חשוב שתפסתם אותו בביתכם. בואו נאמר שהגנב התנגד שתתפסו אותו ואתם הכיתם פושע נתעב זה, מיד תואשמו בהכאה בלתי חוקית. כלומר, אסור לכם לעשות כלום. אסור לכם להפריע לגנב לבצע את רצונו. תתנו לו לשדוד אתכם. תתנו לו לבזוז אתכם. שבו בשקט כי כל חוקי המדינה מגינים על פושע זה.

שלושים אחוז מחברי הכנסת שלנו בחקירות פליליות, אולי זו הסיבה לכך שהם מחוקקים חוקים המגינים על הגנבים. אולי זה ההסבר לכך ששלושים אחוז מחברי הכנסת בחקירה.

האזרחים בעלי ההגנה הם הפושעים, השודדים, האנסים וכל מי שמפר חוק

המדינה לא נותנת לכם כל הגנה מפני הפולש לבית שלכם לחצר שלכם. אתם נוסעים במכונית, שודדים עוצרים אתכם, שודדים אתכם ואת מכוניתכם (אנו במצב גרוע מאשר בכל העולם השלישי והגרועה במדינות העולם בתחום הנ"ל), אסור לכם להתנגד פן תפגעו בשודד שיכול אפילו לפגוע פיזית בכם ואף לרצוח אתכם. החוק מגן עליו ולא עליכם. בוא נאמר שגנב נכנס למשק שלכם ושודד מול עינכם את רכושכם אסור לפגוע בו. אסור להפריע לו. זאת זכותו. אם תפריעו לו ותפגעו בו תשבו בכלא. הוא ובני משפחתו ידרשו מכם עוד פיצויים, בית המשפט הנאור שלנו עוד יפסוק פיצויים כפי שעשה בעבר לגנב. לשודד ולבריון שאתם הפרעתם לו במעשה הפשע שלו.

הוא מוגן ואתם מופקרים. איך לא יהיה מוגן עם 30% מחברי הכנסת בחקירות משטרה, מרבית השרים בחקירה, לפני חקירה, או אחרי חקירה. ראש ממשלתנו אולמרט לפני החקירה המשפילה ביותר שיכולה להיות. תראו לי מדינה שבה ראש ממשלה נמצא בפתחה של חקירה כה קשה ונשאר על כיסאו. מדינה שנשיאה עובר חקירות והשפלות וממשיך להשביע שופטים ונשאר להיות סמלה של המדינה. תחשבו, הוא מתאים להיות סימלה של המדינה, הרי המדינה מגינה כאן לא על האזרחים. האזרחים בעלי ההגנה הם הפושעים, הגנבים, השודדים, האנסים וכל מי שמפר חוק.

תראו לי מדינה שכאשר אזרח מזעיק את המשטרה כאשר הוא רואה מעשה פשע מבוצע והמשטרה לא מגיעה, רק אחרי הצלצול המי יודע כמה ולאחר שעברו כשעתיים, במקרה הטוב, היא מגיעה, גם אז לאחר איומים או סיפור שיש מעשה רצח. רבותיי, המדינה אינה מגינה עליכם. היא מפקירה אתכם. זהו בדיוק הסימפטום של מלחמה ללא שם שיזמו אולמרט ופרץ. ללא תכנון, ספונטאני. את מי מעניינים ההרוגים. את מי מעניינים מאות הפצועים, את מי אתם בכלל מענייניים. את אף אחד.

חברים יקרים, תראו מה קורה בעולם הנאור, למשל באנגליה, בארה"ב, בגרמניה, ואף במדינה הלא כל כך נאורה, רוסיה. אם זר נכנס לביתכם, לחצרכם, לחווה שלכם, זכותכם להגן על עצמכם בכל הכלים העומדים לרשותכם, ואף לירות בפושע הזה המנסה לפגוע בכם וברכושכם. המשטרה רואה את המאבק בפשיעה ערך עליון לא בארץ כמובן. הפרלמנט מחוקק חוקים להגנת האזרח התמים הנפגע בגלל פשעים המבוצעים נגדו. במדינת ישראל ההצהרה כי ביתי היא מבצרי אינה נכונה. בישראל ההצהרה הנכונה היא ביתי היא מבצרו של הפושע, הגנב והשודד.

תחשבו איזה נזק כלכלי נגרם יום יום למדינה, עקב פשעים הללו וההגנה שהמדינה והמשטרה נותנים למבצעי הפשעים נגד האזרח הקטן. תראו את האבסורד הקיים במדינתנו. עובדים החושפים שחיתויות במקום העבודה או מתעקשים לפעול כחוק בניגוד להוראת המעביד לעיתים קרובות מושמצים, מסולקים הצידה ואפילו מפוטרים. בבריטניה ובארצות הברית החוק מגן מפני מקרים כאלה. אנשים שמדווחים על מקרה אלימות על רכוש שכניהם מובלים לחקירה ואף נחשפים לעיתים קרובות לפגיעה אפשרית מצד הפושעים והיכן החוק? אין חוק. אזלת היד של החוק היא עצומה, מי שאחראי לכך הם חברי הכנסת שלנו שאתם לא מעניינים אותם.

אם תחשפו שחיתות ימררו לכם את החיים, יתפרו לכם תיקים

רפי רותם, קצין מודיעין לשעבר במחלקת המכס והמע"מ של רשות המיסים, ספג איומים, איבד את עבודתו ונאלץ להתמודד עם 17 תיקים במשטרה שנפתחו נגדו (ונסגרו), וזאת לאחר שניסה למנוע מעשי שחיתות במקום עבודתו. רותם העביר לדרגים הגבוהים במערכת מידע שלפיו ראש מדור חקירות ברשות דאז נמצא בקשר עם עבריינים ומוסר להם מידע פנימי. לפני שרותם יצא נגד המערכת הוא נחשב קצין מצטיין, שזכה בתעודות הוקרה על עבודתו, בין היתר על חלקן בפענוח רצח השופט עדי אזר. עכשיו הוא יושב בבית. רשות המיסים מוסרת בתגובה: "איננו מוצאים לנכון להתייחס לטענות, שכבר נבדקו אין-ספור פעמים".

משה מזרחי ואלון מצרי עבדו במועצת גן-יבנה. לפני כשנתיים פרסם מקומון כתבה לא מחמיאה על ראש המועצה, דרור אהרון, ובני משפחתו. לדבריהם, בחר ראש המועצה בדרך מקורית להתמודד עם הפרסום: הוא שלח את השניים לאסוף את גיליונות המקומון ולהשליך אותם באחד מרחובות היישוב. לאחר מכן הוא הורה לרשום דוחות למקומון על השלכת פסולת במקום אסור. המקרה הובא לידיעת המשטרה, ולפני כחודשיים עבר התיק לפרקליטות מחוז מרכז. לדברי השניים, מאז שנחשפה הפרשה השתנו חייהם ללא היכר: "הגישו נגדנו תלונות שווא במשטרה, שנסגרו מחוסר אשמה פלילית, האשימו אותנו בהסתה ובמרד של עובדים, איימו עלינו בפיטורים, הרחיקו אותנו ממרכז העניינים ומהתפקידים המקוריים שלנו והתייחסו אלינו כאל מצורעים", הם אומרים. לדברי מצרי, בעקבות הפרשה נפגעה גם רעייתו, שעובדת כסייעת בגנים שמפעילה המועצה. "מאז המקרה, נתנו לה לעבוד רק יום בשבוע. הורידו אותנו ברמת החיים", הוא אומר. (נלקח מפורטל nrg ונכתב על-ידי נורית רובין מתאריך 19.1.07)

לא רק שאין ביטחון על חייכם על רכושכם, אם תחשפו שחיתות ימררו לכם את החיים. יתפרו לכם תיק. "עובדים רבים שנחשפים למעשים לא כשרים במקום העבודה ומחליטים לחשוף אותם לא רק שאינם זוכים לשבחים מצד הממונים עליהם, אלא סובלים מהתנכלויות, מרדיפות ולעתים אף מוצאים את עצמם ללא עבודה. במקרים מסוימים גם עובדים שמנסים לבצע את עבודתם כחוק או להגן על האינטרס הציבורי המנוגד לעתים לזה של הארגון שבו הם עובדים, נופלים קורבן לאיומים והשמצות. זה צורם תמיד, אבל במיוחד כשמדובר במוסדות ציבור". למה זה קורה? מכיוון שההנהגה שלנו מושחתת. כי מרבית שרינו המושחתים נמצאים בשלב זה או אחר של חקירה ושלא לדבר על ראש ממשלתנו אולמרט שעוד נשמע עליו סיפורים רבים.

אין במי לבטוח, צריך לקחת את הדברים לידיים

אזרחים יקרים, אנו לא צריכים יותר מפלגות של גמלאים או מפלגות של סקטורים כאלו ואחרים. אנו לא רוצים יותר להצביע לאף אחת מהמפלגות הקיימות. צריך להקים מפלגה למען האזרח הקטן, שתגן עליו מפני הפושעים, השודדים, המשטרה, אנשי ממשל מושחתים. בוא נגן על עצמנו כי הופקרנו על-ידי המדינה. אם בננו יהרגו במלחמות ללא שם אתם תישארו עם הכאב וראש הממשלה יישאר על כנו ויספר לנו מעשיות על תמונות המוצבות על שלוחנו.

אין במי לבטוח, צריך לקחת את הדברים לידיים. די נמאס. שלא יספרו לכם יותר סיפורי מעשיות. צריך להחזיר את הביטחון האישי לאזרח התמים. צריך לשחרר אותו מכנסת ושרים מושחתים. צריך לשחרר אותו מהרגשת הפחד, אחרת לא תהיה מדינה ואנו נדמה לגרועות במדינות העולם ששם חיי האדם שווים כקליפת השום. צריך להרים את הכפפה ולהכות בחוסר האונים. תתעוררו פן יהיה מאוחר. צאו מהאדישות. תצאו מהבית ותתחילו לגרש את אותם מושחתים מהכנסת ומהממשלה. תדרשו בכוח את שינוי החוק שיגן עליכם ועל רכושכם. רק אנו ביחד יכולים להביא לשינוי. אף אחד לא יעשה זאת בשבילנו.

מחר לא תוכלו לצאת מהבית מרוב פחד. ילדכם לא יחזרו מבתי הספר כי יכלו להיהרג שם או להיחטף. לא תוכלו לנוע בכבישים בלי מכוניות משוריינות. לא יהיה לנו קיום במדינת ישראל אם לא ניקח את החוק לידים. עדיין לא מאוחר אז קדימה לעבודה. כל אחד יכול לעשות דבר מה. לכתוב פקסים למושחתים בכנסת ובממשלה, לשם כך קיימים פקסים ודואר ולדווח על מושחתים. לצאת להפגנות, להופיע בעצרות שהמושחתים מהכנסת והממשלה מופעים בהם, הכול אפשרי. הכול ניתן לעשות, הגיע הזמן. הזמן אוזל ואז יהיה מאוחר מידי. להתראות בארץ לא מושחתת שיש הרגשת ביטחון לאזרחים. שהמושג ביתי הוא מבצרי יהיה נכון גם במדינת ישראל. כי אין לנו בית אחר.