לינדנשטראוס לא עומד בלחצים

צוות בכיר במשרד מבקר המדינה החל בבדיקה פרשת כרמיה מייד אחרי הבחירות. בהופיעי בפני הצוות מסרתי עדות מלאה. ייאמר כאן: הצוות עשה עבודה גדולה. נגבו עדויות מ-30 איש, ובהם חשודים בעבירות, לרבות אולמרט עצמו. העבירות המיוחסות לאולמרט ולאישים נוספים הינן: שוחד, מרמה והפרת אמונים ומה לא. המבקר מסר על-כך ליועץ המשפטי לממשלה כבר באוגוסט 2006, בפגישה שערכו. גם לאחר מכן נמסר מידע נוסף. ואולם, בשל הסחבת המתמשכת, ובתואנה שהמבקר טרם הגיש את הדוח הסופי, מעכב היועמ"ש מתן הוראה על פתיחת חקירה נגד אולמרט בחשד שקיבל שוחד בפרשת כרמיה.

פרשת כרמיה הינה החמורה ביותר הנוגעת לאולמרט. העובדות מצביעות על כך שאולמרט קיבל שוחד ישיר, לכיסו הפרטי, בהקף של מאות אלפי דולרים. בתחקיר שביצעתי ופרסמתי, נקבתי בסכום (נטו) של 320 אלף דולר. מאוחר יותר התברר, כי מדובר בסכומי כסף גבוהים בהרבה. המבקר יודע כל זאת, ולמרות זאת, כאמור, הוא נרתע מהשלמת מלאכתו.

נזכיר, כי ערב הבחירות לכנסת ה-17, ובעקבות החשיפה כאן (19.2.06) של פרשת הבית בכ"ט בנובמבר, פתח המבקר בבדיקה והצליח לסיימה תוך פחות משבועיים (1.3.06). והנה, בפרשת כרמיה, חלפו 11 חודשים והסוף עוד לא נראה. ממידע שהובא לידיעתי עולה, כי לינדנשטראוס נוקט סחבת. מה שנומק תחילה כהשתהות לצורך ביצוע בדיקות והשלמות נוספות, נראה עתה כסחבת מכוונת; כניסיון לדחות את הקץ. שבוע רודף שבוע, חודש רודף חודש, והמבקר נמנע מלהשלים את מלאכתו כפי שמחייבו החוק. החוק הפך למרמס, וכבר התרעתי כאן כי המבקר נותן ידו - בשוגג או בזדון - להפיכת אולמרט לאתרוג. צר לי לקבוע: באופן התנהלותו בחודשים האחרונים פוגע המבקר קשות באינטרס הציבורי. חובת המבקר לפרסם, בזמן אמת, את המידע שיש בידו; זכות הציבור לדעת על השוחד שקיבל אולמרט.

לינדנשטראוס טורח לומר כמעט בכל הזדמנות, כי הוא אינו ירא מאיש וגם לא מאולמרט. לאור התנהגותו בפרשת כרמיה, נראה כי אמירה זו הינה חסרת כיסוי. עובדה היא, כי האיש, שהציג עצמו כאריה הנלחם נגד השחיתות הציבורית, מגלה עתה סימני רפיסות. וכגודל הציפייה ממנו, כך האכזבה. מה פשר ההתנהלות הזו? האם אולמרט ו/או סייעניו לוחצים על לינדנשטראוס במקום רגיש? ואם אין הדברים כך - מה פשר הסחבת המכוונת?

הדברים שלעיל קשים הם, במיוחד כשהם נכתבים באתר Nfc הידוע במלחמתו בשחיתות - "באותו צד" של המבקר. מודע אני לקרדיט הרב שיש ליתן למבקר, גם אם רפו ידיו. ככלות הכל, יש לזכור: מבין גורמי הפיקוח והאכיפה, לינדנשטראוס היה הראשון שהעז להורות על עריכת בדיקות בפרשות השחיתות הנוגעות לאולמרט. הוא האיש שהתניע את המאבק בשחיתות הציבורית, וגרם ליועמ"ש, לפרקליטות ולמשטרה, להתחיל לפעול בעוצמות גדולות יותר נגד המושחתים. יש לשבחו בשל זאת. יחד עם זאת, צריך לומר בגלוי וביושר: הסחבת שהוא נוקט, ממש בימים אלה, כאשר מצויה בידיו תשתית ראייתית לעבירות חמורות ביותר, בפרשת כרמיה, נוגסת באמינותו ומעלה שאלות קשות, שעיקרן: האם המבקר מסוגל לעמוד בלחצים כאשר מדובר בפרשה כה חמורה, שבמרכזה חשוד ראש הממשלה.

לינדנשטראוס יודע איזה חומר נפץ יש בידיו. ניתן וצריך לצפות ממנו, כמבקר המדינה, להבין את גודל השעה ולפעול באומץ לב ציבורי. פרסום הממצאים בפרשת כרמיה, יביא, קרוב לוודאי, לקץ ממשלתו של אולמרט. שהרי, כאן אין מדובר רק בניגוד עניינים ובהפרת אמונים (כמו בפרשת לאומי, הרשות לעסקים קטנים או מרכז ההשקעות), אלא בשוחד ממשי. לכיס הפרטי.

אדוני המבקר: הרתיעה שלך מובנת וגם כובד האחריות. אך את המלאכה יש להשלים, כפי שמחייב החוק. אם אינך מסוגל לעשות זאת, אנא פנה את מקומך. די לדיבורים, לנאומים ולהודעות בוועדה לביקורת המדינה על עצמאות המבקר, על מקצועיותו וכו' וכו'. האשראי הציבורי שניתן לך, ובזכות, מתכלה במהירות. אם לא תקפיד לשוב ולפעול כפי שמחייב החוק, ואם לא תבצע את המדיניות הנכונה, עליה הכרזת, תגרום לפגיעה קשה במוסד מבקר המדינה ולפגיעה קשה עוד יותר בציבור שנתן בך אמון. בכל מקרה, אדוני המבקר, איתך או בלעדיך - אנו ב-Nfc נוסיף לבצע את חובתנו ונמשיך לחשוף את מעשיו של אולמרט.