אוכפי החוק על הכוונת

אינני מכיר באופן אישי את שר המשפטים החדש, אך ממה ששמעתי מיודעי דבר, יש פער לא קטן בין יכולת הביטוי המרשימה שלו בכתב ובעל-פה לבין יכולתו הביצועית. לצערי, התנהלותו בימים האחרונים מעידה על חיסרון נוסף באישיותו: שיקול דעת לקוי.

באחד מערבי השבוע הגיע פרידמן באישון ליל לבניין משרדים ברמת-גן, שם נועד בחשאי עם חיים רמון במשרדו של איש העסקים אפרים קונדה, גיסו של שר המשפטים לשעבר. דבר הפגישה נודע ברבים לאחר שמצלמות הערוץ השני ארבו לפרידמן בחניון הבניין, ודוברו המבוהל מיהר להצטדק בשמו ומסר כי שר המשפטים נוהג להיפגש לשיחות רקע עם כל קודמיו.

מה חיפש הזרזיר המכובד פרידמן - איש אקדמיה מוערך, חתן פרס ישראל למשפט - אצל העורב הנהנתן רמון, עורך-דין בינוני ומניפולטור סדרתי? נראה שהשר הנכנס ביקש למצוא אצל השר לשעבר חיזוקים לקראת המערכה שהוא מתכנן, בגיבויו השקט של ראש הממשלה, אהוד אולמרט, נגד יריבתו משכבר הימים, נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש. בין פרידמן לביניש זורם מזה שנים דם רע, בין היתר בשל הווטו שהטילה ביניש על מינויה של פרופ' נילי כהן, המקורבת מאוד לפרידמן, לשופטת בבית המשפט העליון.

כשכתב הערוץ השני פנה אלי בבקשת תגובה על הפגישה החריגה, אמרתי לו שיש להתייחס אליה בחומרה רבה, כי היא נערכה בעיצומו של ההליך המשפטי נגד רמון. פנייתו אלי נבעה כנראה מן העובדה שזמן קצר לאחר כניסת פרידמן לתפקידו, עמותת אומ"ץ הגישה אל היועץ המשפטי לממשלה תלונה נגדו, בנימוק שהוא עבר לכאורה על החוק הפלילי במאמר שפרסם בידיעות אחרונות לאחר פרסום פסק הדין במשפטו של רמון. במאמר, תחת הכותרת "משפח רמון", השתלח פרידמן בשופטיו של רמון בביקורת חריפה שניתן לפרשה כניסיון להפחידם בטרם מתן גזר הדין. מני מזוז דחה את תלונתנו, בנימוק שדבריו של פרידמן הם במסגרת "חופש הביטוי"; לא היו לי ציפיות שהיועץ המשפטי ינהג אחרת ביום שבו נפגש לשיחת עבודה ראשונה עם שר המשפטים החדש.

תהיותי לגבי פרידמן נובעות, בין היתר, מדברים שאמר עם מינויו לתפקיד. הוא מתח ביקורת על נטיית המשטרה לעסוק במאבק בשחיתות, במקום להתמקד במאבק בפשיעה, באלימות, בעבירות רכוש וכיו"ב. את הטיפול בעניינם של אישי ציבור שחטאו הוא חפץ להעביר לבתי-דין משמעתיים מיוחדים. המשמעות המעשית של ההצעה המגונה הזו היא שאיש הציבור, בניגוד לאזרח הפשוט, יוכל במקרים רבים לחמוק מהעמדה דין פלילי ולא יסתכן בעונש מאסר.

אם לא די בכך, פרידמן מבקש להגביל את סמכויותיו של בית המשפט העליון בשורה של תחומים, בין היתר על-ידי ביטול זכות העמידה בפני בג"צ של כל מיני עותרים ציבוריים מסוגה של עמותת אומ"ץ, הפועלת ללא לאות לשמירה על המנהל התקין וטוהר המידות. אני מבין ללבו של פרידמן במאבקו לצירוף כהן לבית המשפט העליון, על אפה ועל חמתה של ביניש, אך ייזהר פן ישפוך את התינוק עם מי האמבט. במחשבה שנייה, אין צורך באזהרה: התינוק הרי כבר הפך מזמן לגבר.

העובדה שפרידמן אינו מציב את המאבק בשחיתות הציבורית בראש סדר היום של מערכת אכיפת החוק תואמת אולי את ציפיותיו של אולמרט, אך מוכיחה שפרידמן תלוש במידה רבה מהמציאות העגומה במדינה. אין זה מקרה שאחד מראשוני המברכים בפומבי על מינויו של פרידמן היה אחד הטבחים הראשיים של תבשיל ההון והשלטון, עו"ד דובי ויסגלס, מי שהיה מנהל לשכתו של ראש הממשלה הקודם, אריאל שרון. כהונתו של ויסגלס בשירות הציבורי לא הצטיינה בהפגנת רגישות מקסימלית ביחס לשמירה על טוהר המידות, שלא לדבר על מעורבותו מעורב בפרשות השחיתות של משפחת שרון; כך, למשל, הוא היה זה שרשם בשעתו בחו"ל את חברת אננקס מחקרים בע"מ, שגייסה באורח בלתי-חוקי תרומות למטה הבחירות של שרון.

לנוכח שלל תוכניותיו, כל שנותן לפרידמן הוא להתפלל שכהונתה של הממשלה הנוכחית לא תגיע לקיצה בקרוב. אם יבוא לציון גואל ואולמרט ישלם בכיסאו על מעשי שחיתותו, האינקוויזיטור הגדול שנכנס למשרד המשפטים בתרועה רמה ייאלץ כנראה לחזור בשקט, בזנב מקופל, אל חיקה החמים של האקדמיה.

אודה ולא אבוש: עד היום איני יודע כיצד "לאכול" את היועץ המשפטי לממשלה. לעיתים נדמה לי שלנגד עינינו צמח בשנתיים האחרונות יועץ משפטי בעל שיעור קומה, צנוע, יסודי, שקדן, אמיץ ובלתי-תלוי, שהחזיר את עטרת התפקיד ליושנה; אך באותה המידה ניתן לאבחן אצל מזוז יראה שלטונית מאישים מרכזיים במדינה, ובעיקר מראשי ממשלה, עד כדי כך שקשה להאמין שהוא אכן יגיש לבסוף כתב אישום נגד אולמרט.

מזוז נרתע מאולמרט, כפי שנרתע בשעתו משרון ונמנע מלהגיש נגדו כתב אישום בפרשת האי היווני, חרף המלצתה של פרקליטת המדינה דאז, עדנה ארבל (כיום שופטת בבית המשפט העליון). לעומת זאת, לא היתה לו כל בעיה להגיש כתב אישום נגד בנו של שרון, עמרי (בפרשת התרומות למטה הבחירות של אביו), וכן נגד יו"ר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, ח"כ צחי הנגבי (בפרשת המינויים הפוליטיים). הוא גם הורה על פתיחת חקירת משטרה נגד שר החקלאות, שלום שמחון (בפרשת אגרקסקו), ועל המשך החקירה נגד השר לעניינים אסטרטגיים, אביגדור ליברמן (בפרשות שחיתות שונות).

כך ועוד: מזוז פעל בנחרצות נגד כמה חברי כנסת "פשוטים" שחטאו - רוחמה אברהם, יחיאל חזן, מיכאל גורלובסקי - אך מאידך, היסס להורות על פתיחת חקירת משטרה בפרשה שבה מעורבים שמעון פרס, המשנה לראש הממשלה והמועמד המוביל לתפקיד נשיא המדינה הבא, ודליה איציק, יו"ר הכנסת וממלאת-מקום הנשיא הנבצר. כזכור, פרס חשוד בקבלת תרומה אסורה משלושה אילי הון, בסכום כולל של 320 אלף דולר. הכספים הועברו למטה הבחירות של פרס כאשר זה התמודד מול עמיר פרץ על הנהגת מפלגת העבודה. המיליארדר חיים סבן היה אחד התורמים. איציק שימשה בתפקיד בכיר במטה של פרס. בין היתר, היתה אמונה על גיוס התרומות, ובכלל זה תרומתו של סבן. לפי החשד, נדבנותו של סבן היא סוג של אתנן לפרס ולאיציק, שבימי כהונתה כשרת התקשורת השכילה להסדיר לו - בסיוע המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד דוידה לחמן-מסר - אפשרות להחזיק בעת ובעונה אחת, בניגוד לחוקי הרגולציה, במניות השליטה בבזק ובשותפות בערוץ השני.

מבקר המדינה פרסם דוח חריף על הפרשה, שבעקבותיו פנתה עמותת אומ"ץ אל היועץ המשפטי לממשלה בדרישה להורות למשטרה לחקור את פרס ואיציק בחשד לקבלת שוחד ותיווך בקבלת שוחד. במהירות-שיא תמוהה, מזוז פטר את איציק מכל חשד; באשר לפרס, הוא המליץ לנו להגיש תלונה בעניין לוועדת האתיקה של הכנסת, כפי שאכן עשינו.

כאמור, תהיותי הגדולות ביחס למזוז הן לגבי התנהלותו בפרשות השחיתות של ראש הממשלה המכהן; הרי בשנתיים האחרונות, מאז נכנס מזוז לתפקידו, אולמרט כבר נחלץ מהעמדה לדין הן בפרשת האי היווני, שבה היה אחד החשודים בקבלת שוחד מהקבלן דודי אפל, והן בפרשת שוחד אחרת, שבה נחשד בקבלת עטים נובעים יקרים מאילי הון שונים. בפרשה זו עתרה עמותת אומ"ץ לבג"צ נגד החלטת מזוז לסגור את תיק החקירה, אך עתירתנו נדחתה.

האם זה אך מקרה שההחלטה לפתוח בחקירה פלילית נגד אולמרט בפרשת החשד להטיית המכרז של מכירת מניות גרעין השליטה בבנק לאומי התקבלה על-ידי פרקליט המדינה, עו"ד ערן שנדר, ולא על-ידי מזוז, שפסל את עצמו מטיפול בפרשה בשל העובדה שאחת המעורבות בה היא אחותו, עו"ד ימימה מזוז, היועצת המשפטית של משרד האוצר?

על שולחנו של היועץ המשפטי לממשלה מונחות היום תלונות על פרשות שחיתות נוספות שבהן מעורב אולמרט, פרשות שנבדקו על-ידי מבקר המדינה. המדובר הוא בפרשת המינויים הפוליטיים ברשות לעסקים קטנים; פרשת מתן ההטבות על חשבון המדינה במרכז ההשקעות במשרד התמ"ת ללקוחות של שותפו לשעבר של אולמרט, עו"ד אורי מסר; והפרשה החמורה מכולן: קבלת שוחד בסך מאות-אלפי דולרים בעסקת רכישת הבית ברחוב כרמיה בירושלים, פרשה שנחשפה על-ידי יואב יצחק באתר זה ונחשבת כיום לחמורה מכולן. אומ"ץ הגישה ליועץ המשפטי תלונה נפרדת על כל אחת מהן בדרישה שיורה על חקירה פלילית נגד ראש הממשלה.

מבחנו האמיתי של מזוז לא יהיה בקבלת ההחלטה הראשונית להורות על פתיחת חקירת משטרה, אלא בהחלטה להגיש כתבי אישום. לפחות בפרשת כרמיה, חומרת הראיות שרובן ידועות היטב למזוז מלמדת שזו תהיה ככל הנראה החלטה בלתי-נמנעת. האם מזוז יוכל גייס את תעצומות הנפש הדרושות לביצוע מהלך כה משמעותי, שעלולות להיות לו השלכות פוליטיות מרחיקות לכת? אני מוכן להעניק לו בשלב זה אשראי מוגבל .

דבר אחד ניתן לומר בצורה נחרצת: בכל הנוגע לעבירות מין, מזוז מוכן ללכת עד הסוף, ללא מורא וללא משוא פנים. כך נהג לגבי נשיא מדינה, משה קצב, וכך גם לגבי חיים רמון. הלוואי שיהיה לו העוז לטפל גם בשרלטן מסוגו של אולמרט, גם במחיר הפלת הממשלה והקדמת הבחירות לכנסת, בבחינת ייקוב הדין את הר השחיתות.

ביום ראשון אמור להתפרסם דוח ועדת זיילר, שחקרה את התנהלות המשטרה בפרשת האחים פריניאן. קשה לדעת מה יהיו קביעותיה המדויקות של הוועדה, אך בעיתוני סוף השבוע מצטיירת כבר התמונה שלפיה המפכ"ל משה קראדי - שכיהן בשעתו כמפקד המחוז הדרומי, שבו התרחשה הפרשה המבישה הזאת - לא ייצא ממנה חף מכל רבב.

סביב פרשה זו התגלע עימות חריף בין קראדי לבין ניצב (בדימ.) יעקב בורבסקי, יועצו המיוחד של מבקר המדינה למאבק בשחיתות, שהתמודד בשעתו מול קראדי על תפקיד המפכ"ל. קראדי טען כי בורובסקי פועל מאחורי הקלעים בניסיון לסבכו בפרשת פריניאן. בורובסקי הכחיש את ההאשמות הללו מכל וכל.

פרקליטו של קראדי בהתנהלותו מול ועדת זיילר הוא עו"ד אלי זהר, המשמש במקביל פרקליטו של ראש הממשלה אולמרט. עמותת אומ"ץ הפנתה בשעתו את תשומת לבו של מזוז לחשד לניגוד אינטרסים של זהר, המייצג הן את ראש הממשלה החשוד בפלילים והן את מפקדם של חוקריו, ולחשש שחומר החקירה בפרשות השחיתות של אולמרט ידלוף לפרקליט המשותף. בתשובתו לפנייתנו, טען מזוז כי כל עוד לא נפתחה חקירה נגד אולמרט בפרשת בנק לאומי, אין ביכולתו לעשות דבר. הוא קבע כי פתוחה בפנינו הדרך להתלונן בבית-הדין לאתיקה של לשכת עורכי-הדין, כפי שאמנם עשינו. חרף פניותינו החוזרות ונשנות, טרם נפלה הכרעה בעניין בבית-דין זה.

אחרי שנפתחה חקירת המשטרה בפרשת בנק לאומי חזרנו ופנינו אל מזוז, שבישר לנו כי המפכ"ל דיווח לו כי מידר את עצמו מקבלת כל מידע בחקירה זו מראש אגף החקירות במשטרה, ניצב יוחנן דנינו. מעניין יהיה למדוד את היקף מידורו של קראדי אם וכאשר ייפתחו חקירות משטרה נוספות נגד ראש הממשלה.

אין לי ספק שקראדי חכך את ידיו בהנאה רבה כשבורובסקי נתפס כביכול בקלקלתו בפרשה שבה סלמון קרובי, חבר מרכז הליכוד, טען בפני העיתונאית איילה חסון כי בורובסקי פנה אליו בשעתו כדי שיתווך בינו לבין עומרי שרון ויבטיח שאם עומרי ואביו יסייעו לו להתמנות כמפכ"ל, בורובסקי ידאג כי משפחת שרון תזכה ל"הנחות" שונות בחקירות המתנהלות נגדה.

כשהחלה החקירה המשטרתית בפרשה, חשפה עמותת אומ"ץ כי קרובי, העד הבלתי-תלוי, כביכול, כיהן בשעתו כיועץ פוליטי של סגן שר התמ"ת לשעבר, ח"כ אלי אפללו, בתקופה שבה אולמרט כיהן כשר התמ"ת. יתר על כן, קרובי קיבל תקן פיקטיבי של יועץ לשר עצמו, כדי להגדיל באלפי שקלים את משכורתו, על חשבון משלם המסים. התלונה נגד בורובסקי היתה התמורה שהוא ישלם ברבות הימים לשר שחפץ ביקרו.

בורובסקי עצמו הכחיש במהלך חקירתו שנפגש אי-פעם נפגש עם קרובי בעניין מועמדותו לתפקיד המפכ"ל ושהעביר כביכול מסר דרכו לעמרי שרון. בסיומה של החקירה, החליט פרקליט המדינה לסגור את התיק מחוסר אשמה. עתה תלויה ועומדת במשטרה תלונה של בורובסקי נגד שולה זקן, מנהלת לשכתו המושעה של אולמרט, ונגד חסון, שלפי החשד שיתפה עימה פעולה בהפצת שקריו של קרובי.

מדי אחרי סגירת תיק החקירה, פורסמו בכלי התקשורת ידיעות על כך שחוגים מסוימים במשטרה מותחים ביקורת על הפרקליטות, על-כך שסגרה את התיק בלי ליידע מראש את המשטרה. מעניין האם סביבתו הקרובה של קראדי מקורבת ל"חוגים יודעי הדבר" של המשטרה.

אולי הגיעה העת שאגלה כאן, לראשונה, שכמה ימים לפני ההודעה על בחירתו של קראדי לתפקיד מפכ"ל המשטרה - בחירה שנעשתה כביכול על דעתו הבלעדית של צחי הנגבי, השר לביטחון פנים דאז - התקשר אלי מקור אמין מאוד וסיפר לי על פגישה חשאית שנערכה במועדון מסוים בדרום הארץ. המשתתפים: ניצב קראדי ועמרי שרון.

קשה לי להשתחרר מהרושם שקראדי הוא בליין לא קטן, ובליינותו גוברת לעיתים על חובתו המקצועית. כך אירע, למשל, אחרי בריחתו של האנס הסדרתי בני סלע, שתפשה את קראדי בשעה שסעד עם חברים במסעדה תל אביבית. מפכ"ל אחר במקומו היה נוטש את מנת הגורמה מאחוריו ויוצא לזירת האירוע, אך קראדי הסתפק במתן כמה הנחיות והמשיך בסעודתו, וזאת בזמן שמאות-אלפי נשים ברחבי הארץ שמעו בחרדה את הבשורות.

המסיבה המתוקשרת האחרונה שבה נכח קראדי היתה קבלת פנים המונית שערך לפני שבוע רני רה"ב, יחצ"ן הצמרת, לרגל חגיגת בר-המצווה שערך לבנו. במסיבה נכחו, לצד השוטר מספר אחד במדינה, כמה אנשים שקופת השרצים שלהם זועקת לשמים. בעוונותי הרבים, גם אני הוזמנתי לאירוע, אך בניגוד לקראדי, העדפתי שלא לבוא להתחכך בהון מושחת ובשלטון מפוקפק והפסדי יצא בשכרי.

נשיא איגוד לשכות המסחר, אוריאל לין, פנה השבוע אל שר התמ"ת, אלי ישי, בדרישה לבטל את הפעלת המלשינון במשרד כאמצעי לאכיפת חוקי העבודה. זה מזכיר לי כי בשעתו, כאשר כיהן לין כממונה על הכנסות המדינה, הוא גילה לי באחד הימים על כוונתו להתקין "קו טלפון חם" המיועד לאזרחים שמבקשים לדווח על עבירות של מעלימי מס למיניהם. פרסמתי את החדשה בידיעות אחרונות, וברוב עוונותיי המקצועיים, המצאתי ממוחי הקודח את המילה "מלשינון". שר האוצר דאז, יגאל הורביץ המנוח, לא אהב את רעיון ההלשנה וביטל את תוכנית הדיווח הטלפוני. במשך שנים טען לין באוזני: מה שהרג את כל הרעיון הוא המילה "מלשינון".