פרט מאשר לבצע פיגוע" עשו הח"כים הערביים בראשות עזמי בשארה, אחמד טיבי, א-סנע וחבריהם, את כל הפעולות הבלתי חוקיות משך השנים האחרונות, ללא מענה, ללא פעולת הרתעה או ענישה מצד מערכת אכיפת החוק.
לומר את האמת, קשה לבוא אליהם בטרוניה, לאחר כל השנים, שבהן צחקו והתגרו בעליל במשטרה, ביועץ המשפטי לממשלה ובבתי המשפט. והכוונה אינה רק ליועץ המשפטי הנוכחי, מני מזוז, אלא קודמו, היועץ אליקים רובינשטיין ופרקליטת המדינה דאז, הגב' עדנה ארבל, ואלו גילו אזלת יד חוקתית בבואם לטפל בנושא, לחקור אותם, לעצור אותם ולשלוח אותם למאסר, כמובן אחרי משפט.
לאורך כל התקופה המדוברת, חברי הכנסת, במיוחד מהימין, אומנם צעקו, בקרו, התרעמו, אך בפועל, לא נעשה הרבה. לא הצליחו לגבש רוב לתיקון החוק או לחקיקת סעיפים רלוונטיים, שימנעו מח"כים, המסייעים לאויב, בביקורים בהרצאות, בכנסים, במאמרים ומברקי עידוד, לפעול נגד המדינה מוסדותיה ומנהיגיה, דוגמת הביקור הנוכחי של הח"כים בסוריה.
בל ישלה את עצמו איש מהציבור הישראלי שיש אפשרות ולו הקטנה ביותר, שתצדיק את מעשיהם המופקרים והחצופים. אין כל אפשרות, אפילו בפרשנות המרחיבה ביותר, הליברלית והנאורה, להכניס את מעשיהם תחת כנפי המטריה של חסינות חברי הכנסת.
גרסת הח"כים, יועציהם ותומכיהם מתבססת בעיקרה על הטענה, שהחסינות המהותית שלהם כח"כים, נבחרי ציבור, מעניקה להם חסינות פרלמנטרית, כשהם מטפלים, מייצגים את הציבור שלהם בנושאים פוליטיים שבהשקפת עולמם, גם מחוץ לגבולות המדינה, כולל ביקורת ופגישות עם מנהיגים של מדינות, שהן ארצות אויב לפי החוק הישראלי.
אין לטענות אלה שחר ולא בסיס משפטי או מוסרי ענייני. החסינות המהותית מתייחסת לפעולות הח"כים בייצוג הציבור שלהם בכנסת ובישראל, לאור חוקי ישראל ומגבלותיה. היציאה לחו"ל, לארצות המוגדרות כארצות אויב, או נמצאות במצב לוחמה עם ישראל, היא רק באישור שר הפנים. ח"כים לא יכולים לקחת על עצמם את ייצוג מדינת ישראל, בעיותיה, פלגיה הפוליטיים בעולם, ללא אישור ממשלת ישראל, משרד החוץ, משרד הפנים, או גוף ממשלתי שאישר להם את המהלך.יתרה מכך, גם גבולות חופש הדיבור, שבהם נאחזים הח"כים הערביים נמתחו במקרים אלה, הרבה מעבר לגבולות המותר הסביר וההיגיון.
אז למה הם ממשיכים במעשיהם ומצפצפים על החוק והמדינה? כי מערכת אכיפת החוק, בראשות היועצים לממשלה, מגלה אזלת יד. ההוראה של היועץ מזוז, לחקור את הח"כים עם שובם לישראל, היא כדי לצאת יד חובה ולהשתיק את התקשורת והביקורת הציבורית. להזכיר לציבור, הח"כים הערבים, כמו עזמי בשארה ואחמד טיבי, כבר נחקרו בעבר, ועד היום לא יצא מכך כלום וכנראה כך גם בעתיד.
בזמנו כיניתי את המצב השורר בישראל בהגדרה של "דמוקרטיה משוגעת", במקום "דמוקרטיה מתגוננת", כמתבקש במצב הביטחוני משפטי שבו אנו שרויים. רק בפרלמנט הישראלי, יכול להיות מצב אבסורדי, לפיו ח"כ כמו אחמד טיבי יהיה גם יועץ אישי, פוליטי, אסטרטגי של מנהיג אש"פ/פת"ח, כמו יאסר עראפת, כפי שהיה טיבי בזמנו, ללא תגובה הולמת.
רק בישראל יכולים ח"כים לשבת בכנסת, ולהזדהות בגלוי מעל דוכן הכנסת ובפעילות פוליטית מחץ למשכן, עם אויבי ישראל ולהשתתף בכנסים ובעצרות הסתה והתלהמות נגד ישראל מנהיגיה וצבאה, בעזה, רמאללה, שכם ובבירות העולם. ניקח לדוגמא מקרה קודם בו ביקר אחמד טיבי, ללא רשות ובניגוד לחוק בביירות.
בתוכנית פוליטיקה בטלוויזיה, רואיין ח"כ אחמד טיבי מול ח"כ פרופ' אלדד. ח"כ טיבי שחזר זה עתה מביקור בלבנון, ללא אישור השלטונות, טען בלהט שמבחינתו לבנון אינה ארץ אויב והחיזבאללה אינו ארגון עוין - כשהוא יוצא מתוך הנחה שהיועץ המשפטי לממשלה, לא ינקוט באמצעים משפטיים נגדו, בשל ניסיון העבר ובשל החישוב שמדיניות הריסון והאיפוק כלפי ח"כים מימין ומשמאל תעמוד לו בשעת מבחן זו כמו שקרה גם לעמיתיו לפניו. הבעיה בהעמדת ח"כים לדין, שעה שהם חורגים בבוטות ובגסות מעקרונות ומסגרות חופש הביטוי במדינה דמוקרטית - אינה מציאת סעיפי האישום הרלוונטיים - אלא הנכונות לנקוט בהליכים משפטיים מתבקשים.
אין כל בעיה משפטית להצביע על סעיפי אישום מתאימים, לכל אלה: ח"כים, מנהיגים רוחניים, פוליטיקאים, רבנים ומתלהמים למיניהם. חוק העונשין, הפקודה למניעת טרור, החלטת הכנסת משנת 2002 - המונה שורת התבטאויות, שאינן כלולות במסגרת חוק חסינות חברי הכנסת - כמו תמיכה בארגון טרור, תמיכה בגזענות, הסתה ואלימות.
החוק למניעת טרור - אומר: סע' 4(א) - אדם המפרסם בכתב או בע"פ דברי שבח אהדה או עידוד למעשה אלימות... (ז) העושה מעשה שיש בו גילוי של הזדהות עם ארגון טרוריסטי או אהדה אליו... בנספחים לפקודת טרור - הוכרזו הארגונים פת"ח, החזית העממית, החמאס, החיזבאללה כארגונים עוינים.
כלומר: סעיפי אישום יש בשפע (גם בחוק העונשים סע' 13) - הבעיה זה, מדיניות, עקביות, החלטיות וביצוע. אין מחלוקת על כך, שחופש הדיבור הוא אחד היסודות החשובים והבולטים של כל דמוקרטיה. פסיקת בתי המשפט לאורך שנים כיבדה והעריכה את הזכות היסודית של האדם, ואת התקשורת כמתווכת בין האדם, השלטון והחברה לרבות יניקה מחוקי היסוד כגון: "חוק יסוד כבוד האדם וחירותו" - כלומר: חירותו האישית גופנית וחירותו הרוחנית לומר את מה שעם לבו - גם אם דבריו מקוממים ומרגיזים.
והשאלה היא עד איזה גבול ניתן למשוך את החופש הזה. האם כל השתלחות בכתב, בעל פה או מעל בימת הכנסת, ראויה או יש לשים לה גבולות וסייגים, שלא תהפוך לאנרכיה מילולית שגוררת הסתה, הלבנת פנים אישית וכללית - כפי שלצערנו נתקלנו מדי פעם מאנשי ציבור וחברי כנסת.
כאשר חברי הכנסת, מעל דוכן הנואמים, מבזים את המדינה, דגלה וסמליה, מנאצים את ראש הממשלה, הרמטכ"ל ושרים - ומנסים להתחמק ולהסתתר מאחרי עיקרון חופש הדיבור וחסינות חברי הכנסת - הדבר נראה לי כניסיון לפגוע בדמוקרטיה בכלים דמוקרטיים, דבר שהוא פגום ופסול לפי כל קנה מידה, וכמו שיש דמוקרטיה "מתגוננת" צריכה להיות גם עיתונות "מתגוננת" ואחראית.
כאשר ח"כים בארץ ובחו"ל, בכתב ובעל פה בכל אמצעי התקשורת, מהללים את האויב ומתאבדיו בזמן קרות הפיגועים ואחריהם, זה לא חופש דיבור, זה חופש הסתה, חופש המרדה וביצוע עבירות פליליות, וחבל שהפרקליטות לא מגיבה בהתאם. כללים אלה, יש להחיל גם על אנשי ציבור יהודים ואזרחים שעוברים את הגבול - אך לצערנו - זה לא נעשה עד כה.
לא צריך להתפלא או להיות המום מהצהרתו האחרונה של ח"כ אחמד טיבי. כבר קדמו לו חבריו, עזמי בשארה עיסאם מחול ודהאמשה - שהיללו ושיבחו את הפלשתינים המתאבדים ברחובותינו, שלחו מברקי ברכה ותנחומים ללוחמים שנפלו בלבנון ובסוריה.
אם קריקטורה של שרון, כראש ממשלת ישראל, בה הוא נראה זולל ילד פלשתיני, יכולה לזכות בפרס ולהופיע בעמוד ראשון בעיתונות באנגליה - ללא תגובה הולמת בצירוף פרוטוקולים של זקני ציון - בספרייה באלכסנדריה ליד התנ"ך - מה ניתן לצפות מהעולם הנאור המתורבת המודרני - החוזר בשנאת ישראל לתקופות החשוכות של האינקוויזיציה - שהובילה בעקביות למוראות השואה.
רק בישראל, בדמוקרטיה "המשוגעת" שלנו - יכול ח"כ להשמיץ, להסית ולפגוע במדינה - ולהישאר לבטח על כיסאו בכנסת. רק בישראל - יכולים ח"כים להשתמש בכלים דמוקרטיים כמו חופש דיבור, חסינות, תנועה, התארגנות להיבחר כנציגי ציבור לכנסת - ולהשתמש באותם כלים כדי לפגוע במדינה, בחברה ובביטחונה. איפה עוד נמצא דוגמא לח"כ נוסח עזמי בשארה, שנוסע לסוריה, יושב ליד מנהיג החיזבללה - נסראללה, אויב ישראל, ונואם בגנות ישראל ובהמשך המאבק וההתקוממות נגדה ע"י מחבלים.
כאשר רוצחי ילדים נשים וטף - מקבלים תואר של לוחמי חופש, והפרלמנט לא סוער וגועש ומקיא אותו מתוכו - מצבנו מדאיג. החוק שהועבר לאחרונה בכנסת - החוק נגד הסתה וגזענות - אינו מהווה מכשול להשתוללות הח"כים כולל מנהיגים מימין ולכן יש לתקנו ולהביא למצב שבו ח"כים מסוג זה - לא יימצא מקומם בכנסת, ואנשי ציבור, מסיתים ואלימים - ילכו לבית משפט.
חקיקה ברוח זו חיונית - מאחר שבג"צ ברצותו לחיות באולימפוס אקדמי - ולשאוף לאימוץ אידיאלים אוניברסליים של שוויון, חופש הדיבור והיצירה האמנותית, וכל זאת בזמן משבר ובשעות מלחמה - תוך ניתוק מהמציאות וההתרחשויות בה - מתיר את הצגת הסרט ג'נין ג'נין וטופח על שכמו הנאור והליברלי, תוך פגיעה בצה"ל, בלוחמי המילואים שבחיים ובמיוחד באלה שחרפו נפשם - על שמירת בטחון המדינה ופגיעה בחפים מפשע.
שמירה על כללי מלחמה - מול חיות אדם ללא מסגרת ומגבלות - תוך ניצול אוכלוסיה אזרחית תמימה כמגן אנושי. התרת הסרט ובמיוחד ליוצר נוסח בכרי, שנעזר במימון הסרט במקורות מפוקפקים ועוינים כאשר אותו בכרי - הטיח עלבונות קשים בשב"כ ובמשטרה עם מעצר קרובי משפחתו בסיוע למחבל שהתפוצץ באוטובוס בצפון - באשמות של קונספירציה והסתה נגד ערביי ישראל ע"י השלטון הישראלי - וכאשר כעבור שבועיים ימים - בני משפחתו הקרובים הודו בסיוע למחבלים והורשעו - לא שמענו ממנו ולו ציוץ אחד, או חרטה, או הבעת התנצלות או הזדעזעות - אלא שתיקה רועמת ושמחה על שאותה ממשלה מושמצת על ידו - איפשרה לו להקרין את הסרט השקרי והאנטי ישראלי ג'נין ג'נין.
ואם יש בציבור הישראלי - אזרחים החושבים שזו הדמוקרטיה האמיתית בהתגלמותה, יש לעורר אותם ולנער אותם כדי להסביר שדמוקרטיה היא שיטת ממשל שבאה להגן על העם, שלומו וביטחונו - ולכן יש לממשלה זכות ואמצעים לנקוט באמצעי הגנה לגיטימיים, כולל הגבלת זכויות והצרת צעדים - כדי לשמר ולהגן על המסגרת החופשית והדמוקרטית.
אפשר להביא, דוגמאות למכביר ממולדת הדמוקרטיות כמו צרפת, אנגליה וארה"ב על הצעדים שהן נקטו בעקבות פעולות טרור שפגעו במדינתם - ואין לי ספק שתופעות כמו אצלנו, דוגמת דהאמשה אחמד בשארה, לא היו עוברים בשקט במדינות אלה.
על כנסת ישראל - לפעול מהר לחיזוק שלטון החוק וסתימת סדקים בחומת הדמוקרטיה - בטרם ייפרץ הסכר. דיבורים והצהרות - לא יעזרו כבר, עברנו את השלב הזה ונכשלנו. המסקנה - תיקון החוק, תיקון חוק חסינות חברי הכנסת וסילוק כל גורם מתסיס, פוגע ומחבל בלהיות ישראל מדינה דמוקרטית יהודית, ציונית ריבונית ועצמאית.
והערה לסיום
הציבור הערבי, פרנסיו ומנהיגיו, מתלוננים על כך שהם מרגישים את עצמם מקופחים, מנודים ולא אזרחים שווי זכויות. מעשי נציגיהם בכנסת, התנהלותם והצהרותיהם - הם בהחלט סיבה לגיטימית לניכור, לחשדנות, לפחד מאוכלוסיה שרואה עצמה חלק מהעם הפלשתיני, מזדהה עם מטרותיו ומטרות תומכיהם כמו הסורים והאירנים המבקשים להשמיד את ישראל ולזרוק אותה לים.
בנסיבות אלה קשה להאשים את הציבור הישראלי - ברצונו לנקוט אמצעי זהירות מתאימים לקיומו ובטחונו, על הציבור הערבי המתנגד לבשארה ומרעיו להקיא אותו מתוכו ומהכנסת - אם יש לו את הרצון והאומץ הדרוש לכך - כדי להשתלב במדינת ישראל הדמוקרטית.
הערוץ הוא הארסי ביותר בביקורתו המעוותת נגד ממשלת ישראל וראשה ולדעתי משמש בידי האופוזיציה הפנימית והחיצונית למדינת...
