עניין נוסף העומד על סדר היום בפרשת דרעי, הוא העתירה שהגיש לבית המשפט העליון, בבקשה להורות ליועץ המשפטי לממשלה לפתוח בחקירה נגד העד ששיקר יעקב שמולביץ; וכן בבקשה לחייב את היועץ המשפטי לממשלה לפנות לתביעה בשווייץ, ולבקש את כל התכתובות שהועברו בזמנו בין הפרקליטות בישראל (דורית בייניש בראשה) לבין התביעה בשווייץ.
כידוע, התביעה בשווייץ מסכימה למסור את המסמכים, בתנאי שרובינשטיין יפנה. אך זה האחרון - שאינו ממהר, משום מה, לברר את העובדות - נמנע מלהזמין את המסמכים.
בשל סירובו של רובינשטיין, נאלץ דרעי להגיש עתירה, באמצעות עורכי הדין נבות תל-צור ויגאל ארנון. ואולם, למרות זאת, מתנהלת העתירה בבית המשפט העליון בעצלתיים, ובאופן תמוה למדי. לא בולעים ולא מקיאים.
הצופה מן הצד עלול להתרשם, כי בית המשפט העליון, בכל הכבוד, נמנע מהכרעה בעתירה בדחיפות הראויה, על-אף שהכרעה מחוייבת המציאות - לא רק בגלל עניינו של דרעי, אלא בשל החשש שעלה, לפיו בייניש ידעה את המידע המפליל אודות מעשיו של שמולביץ בשווייץ בגינם הועמד לדין (בייניש מכחישה זאת מכל וכל), ונמנעה מלמסור זאת לבית המשפט המחוזי בירושלים בעת שזה דן במשפטו של דרעי.