"המחנה החברתי"

לאחר הפסדו של עמיר פרץ בבחירות המוקדמות מבקשים חסידיו להינחם בכך שהוא נמצא בעמדת כוח כלפי המועמדים בסיבוב השני, עמדה שתאפשר לו להבטיח הישרדות פוליטית ותפקידים הולמים לתומכיו. אנשי פרץ מיהרו להכתיר את עצמם כ"מחנה החברתי" במפלגת העבודה. ח"כ נדיה חילו אפילו טענה בחגיגיות "תוצאות הבחירות ליו"ר מפלגת העבודה הוכיחו שנטענו עמוק את היתדות של המחנה החברתי במפלגה". לדבריה, "זהו מחנה ערכי, מוסרי ומגובש ביותר".

חילו ציינה כי "מחנה זה יהיה המחנה המשמעותי ביותר במפלגה, הוא ייקבע את סדר היום שלה ואף אחד לא יוכל להתעלם ממנו. המחנה יכתיב סדר יום חברתי אזרחי וסדר יום של שיתוף פעולה בין המגזר הערבי ליהודי". [ציטוט מכתבה באתר Nfc].

פוליטיקאים חייבים כנראה לנסות ולשרוד בכל מחיר, או לצאת לגלות ולנהל ועדה קרואה בירוחם, כמו עמרם מצנע שהיה אף הוא יו"ר של מפלגת העבודה לתקופה קצרה. ציבור התומכים בעבר במפלגת העבודה איננו חייב להשתתף במשחק הצבוע הזה. מה שקרה אתמול הוא שמפלגה לא גדולה, המונה פחות מחמישית מחברי הכנסת, התהדרה עד כה בהיותה מפלגה בעלת סדר יום חברתי. כעת עם תבוסת עמיר פרץ ברור כי המחנה החברתי באותה מפלגה צנועה הצליח לגייס את תמיכתם של פחות מרבע של חברי המפלגה.

הקורא המפוכח רשאי לעשות בעצמו את החשבון ולגלות מה באמת שווה סדר היום החברתי במפלגת העבודה. למען האמת לא נדרש כאן כל חשבון. מרגע בחירותו ליו"ר מפלגת העבודה ולפני קבלת תפקיד שר הביטחון, זכה עמיר פרץ לקיתונות של בוז ויחס גזעני מהנהגת המפלגה, לרבות ובמיוחד מאהוד ברק המחזר אחריו כיום מטעמים מובנים. יש להודות כי יחס גזעני כלפי פרץ אפיין גם מצד רבים מחברי השורה במפלגה שלא יכלו לשאת את המחשבה שהמרוקאי הזה שגם מדבר ונראה כמו מרוקאי משדרות, שלא שירת בשום סיירת, ינהיג את המפלגה ועוד יעלה לרגל לקברו של יצחק רבין.

פרץ הביא קולות מהפריפריה שלא חלמה להצביע לעבודה, אך הבריח את אנשי גבעתיים ודומיהם. היו אלו חברי מפלגת העבודה ומנהיגיה ששיתפו בלב שמח פעולה עם מסע הכפשה בעל אופי גזעני מובהק ועם הדה-לגיטימציה שנערכה למנהיגם. אנו זוכרים את המורדים, את ההתבטאויות המרושעות מצידו של ברק ואת הטענה הצבועה שפרץ שמט את הדגל החברתי, מצד אלו שדגל זה מעניין אותם כקליפת השום. ממגדלי אקירוב ואפילו מכרם מהר"ל קשה מאוד לראות דגלים חברתיים, אבל את ארץ נהדרת רואים כולם ואת התמונה ההיא עם המשקפת איך אפשר לשכוח.

עמי איילון [אחת התרמיות המביכות ביותר בפוליטיקה הישראלית] ואהוד ברק שממש "לא סופר" את פרץ בוודאי יצבעו את פניהם בצבעים חברתיים.ניתן אפילו להניח כי הם ישמחו לזרוק עצם או שתיים לפרץ וחבריו על-מנת שיקבלו על עצמם את התפקיד המסורתי של עסקנים מזרחיים במפלגה -התפקיד הבזוי של קבלני קולות. בנסיבות אלו מי יודע ואולי אפילו שלי יחימוביץ שלא טרחה לנקוף אצבע לטובת פרץ מזה יותר משנה תיתן את הכשר הבד"צ שלה ל"מחנה החברתי".

יעשו עסקני העבודה כאוות נפשם. הציבור אינו חייב ואינו צריך לקנות שוב את הסחורה הזאת, אפילו תשווק על-ידי טובי הפרסומאים, כמו ראובן אדלר המייעץ לברק. מפלגת העבודה הנה מפלגה של היישוב הוותיק, המבוסס, המתעב עניים ומזרחיים ואין לה כיום נגיעה כלשהי לערכים חברתיים. כל ניסיון לייחס לה כיוון חברתי הוא תרמית.

מפלגה זו סביר ורצוי שתעבור מן העולם. ממילא העולים מתנכרים לה, הדתיים לא יצביעו עבורה וכך גם עדות המזרח שלמדו את הלקח הנושן. גם הערבים מצביעים "עבורה" רק בבחירות המקדימות ולא בבחירות הכלליות. אלו שימשיכו להצביע עבורה עוברים בהדרגה לאחוזות רובינשטין ובהמשך בדרך הטבע יעברו מן העולם. נוחי בשלום על משכבך מפלגה יקרה - יערבו לך רגבי עפרך.