מסע ההסתה נגד שר המשפטים

התמונה הולכת ומתבררת במהירות, האוליגרכיה המשפטית הנתמכת בעיקר על-ידי עיתון הארץ, ששימש לה מאז ומעולם כדובר בלתי רשמי וכך גם הנהגת לשכת עורכי הדין, בראשותו של יו"ר הלשכה, מנהלים מסע שיסוי והסתה נגד השר פרידמן והרפורמות שהוא מתכנן לבצען, בעיקר באמצעות חקיקה. במסגרת מסע שיסוי זה מועלמת העובדה שקבלת הרפורמות מותנית, בעיקרה, בחקיקה של הכנסת ומי שמוסמך ויכול לבצע רפורמה מהותית במערכת המשפט וסמכויותיה הוא המחוקק בלבד.

מאחר שקשה מאוד לתקוף את המוסד המחוקק ככזה ומאחר שנוח הרבה יותר לתקוף אדם בודד, נטול כוח פוליטי, המעז ליזום הצעות חקיקה, מתמקד מסע ההסתה בדמותו של שר המשפטים. שוב מוכח כי כאשר מדובר בחיסול אויבים, המערכת המלומדת והנכבדה לכאורה אינה נרתעת מלעשות שימוש באמצעים שנוסו בהצלחה במשטרים אפלים הרבה יותר.

במסע ההסתה נעשה שימוש מסיבי בהאשמות דמוניות ודמיוניות בהן מיוחסת לשר המשפטים לא פחות מאשר כוונה בפועל להרוס את מערכת המשפט. כאן מדובר בטכניקה הבולשביקית הרגילה בה האשמות אינן מתייחסות למעשה פלוני מסוים, אלא על בסיס אותו מעשה, או כוונה לעשות מעשה, שנמנעים מלפרטם, מייחסים לקורבן כוונות זדון והתנגדות לשיטה הצודקת בכללותה. שיטה זו נוחה מאד כי אדם יכול להגן על עצמו ולנמק פעולה זו או אחרת, אך כיצד יכול אדם להתגונן ולטעון שאין לו כוונה להרוס את מערכת המשפט, או את המשטר הקומוניסטי, או אידיאולוגיה אחרת וגם לא את היכולת לעשות זאת.

אגב, אם יש מי שנזקק להוכחת האמור לעיל מוזמן למשל לקרוא את מאמר המערכת של הארץ הקורא למפלגת העבודה להציב את החלפת שר המשפטים כתנאי להשתפות בממשלה, על-מנת לסכל מדיניות של הרס מערכת המשפט וכל זאת על-רקע הכוונה לחוקק מחדש את החוק שבוטל, ללא כל הצדקה, ע"י בית המשפט העליון הנוגע תביעות נזקי גוף של נפגעי האינתיפאדה. אפשר לחוקק חוק טוב או רע ומותר אף לחוקק חוק בניגוד לדעת בית המשפט העליון אך מה לכך ולהרס מערכת המשפט? נדרש מוח "גבלסי" במיוחד על-מנת ליצור שקר בקנה מידה מפלצתי כזה או לפחות נדרשת כאן מערכת עיתון בעלת "מחויבות" זהה לאמת.

טכניקה דומה, שאף היא משרתת בהצלחה משטרים אפלים, היא דמוניזציה של הביקורת על מערכת המשפט. במקום להתמודד עם הביקורת באופן ענייני, גם אם אין היא נוחה, הדרך הטובה והיעילה ביותר הינה לכנות אותה בכינויי גנאי. כאן היה זה ראש לשכת עורכי הדין שהתווה את מסלול ההתקפה. הוא הקפיד לכנות את הביקורת על בית המשפט העליון בכללותה ואת ביקורתו של השר פרידמן בעבר במיוחד, כ"פוגרום"- לא פחות ולא יותר. כדאי מאוד להתרענן בידע הכללי וללמוד מהו פוגרום, על-מנת להסיק על מידת המפלצתיות בהאשמות ראש הלשכה. למרבה הצער לא נשמעה מקבוצת תומכיו ולו מילה אחת של הסתייגות מתוכן הדברים או אף מסגנונם.

המפתיע הוא העדרו של דיון אמיתי בהצעות השר פרידמן אחת לאחת. המבקרים הנכבדים היו למדים להפתעתם כי השר פרידמן זוכה לגיבוי רב מצד חלק חשוב ביותר ממלומדי המשפט באקדמיה. כי ההכרה שבית המשפט העליון ריכז וניכס לעצמו סמכויות שאין לשום ערכאה מקבילה בעולם הפכה מכבר למוסכמה מקובלת בויכוח האקדמי. בבחינה פרטנית של הרפורמות מתגלה שהתמיכה בהן רבה מאוד וחוצה גבולות פוליטיים או סיעתיים.

ההתקפה על הרפורמות המתוכננות על-ידי שר המשפטים לובשת את צורתה המכוערת והברוטאלית דווקא משום שאין למתנגדים לדרכו תשובות ענייניות להצעותיו. בעיני מנהיגי מסע השיסוי, כל אפשרות לבחינה מחדש של סמכויות בית המשפט העליון מצד מי שאינו חסיד של הרחבתן הוא מעשה פשע. ביסודו של דבר חבורה זו פועלת להשלטת שלטון אוליגרכי שיפוטי כרשות עצמאית המפקחת ומנהלת את הרשות המבצעת. יש לזכור תמיד את המזימה המנחה את חבורת המבקרים על-מנת שנזהה את האיום הגלום בה ונפעל על-מנת לנטרל איום זה.

ומילת סיום - ניתן בהחלט להיפטר אנשים בודדים ואף להשתיקם, אבל כדאי מאוד שאלו המעוניינים להחריב את הדמוקרטיה הישראלית, על-ידי העצמת סמכות הרשות השופטת על חשבון הרשות המבצעת והמחוקקת, ידעו שבכך הם לא ישיגו דבר. נהפוך הוא! "כולנו פרידמנים"! ואם יודח פרידמן או אם ייאלץ לעזוב את תפקידו ייווכחו הכול לדעת שהוא לא היה בודד במאבקיו.