נשק השביתה בלתי מוסרי

אני שונא שביתות! אין לאיש זכות לתקוע אותי בשדה התעופה או במעלית, כאמצעי לחץ עד שימלאו את דרישותיו. אני יודע שההשוואה מקוממת, אבל הפרינציפ אותו פרינציפ: מה שעשו הטרוריסטים שחטפו את מטוס הנוסעים לאנטבה, דומה למה שעושים שובתים. אלה ואלה, מצמידים אקדח לרכתם של אזרחים תמימים שלא חטאו, ומתנים את הסרת האקדח, בכניעה לדרישותיהם. מהסיבה הזו, נשק השביתה הוא בלתי מוסרי.

עם עובדות אין להתווכח: ככל שהשובתים חזקים ומיליטנטיים, שכרם גבוה יותר. אילו המוסר של ועדי הרופאים היה זהה למוסר של הוועדים החזקים (חברת החשמל, מקורות, נתב"ג או הנמלים), משכורתם ההתחלתית היתה יכולה להיות עשרים, שלושים, ארבעים, ואפילו מאה אלף שקל. אין ממשלה בעולם שיכולה לשרוד נטישת רופאים את בתי החולים והמרפאות. הסיבה שמשכורתם הממוצעת נמוכה משל עובדי חברת החשמל והנמלים, מקורה באחריות וריסון עצמי.

ולפני שאני ממשיך, הערה לגבי שביתת המורים. למרות שמנהיגם רן ארז מעורר בי אנטגוניזם בלתי מוסבר, אני נמנה עם אלה הסבורים, שמאוד חשוב להעלות, ואפילו להכפיל את שכרם (בהדרגה). מותנה בשיפור רמתם. אין לי ספק: השקעה נכונה בחינוך (הישגים, וערכים), מניבה את הדיבידנד הכי גבוה לכלכלה ולחברה. מורים שלא יודעים מושגי יסוד ביהדות וציונות- ויש כאלה! - זה לא מה שמדינת ישראל זקוקה.

נשק השביתה "הומצא" תחת אילוץ. היתה תקופה, שהעובדים התחילו את עמל יומם מרגע זריחת החמה עד שקיעתה. בטרם יכרעו תחת הנטל, התארגנו, שבתו - וראו אור. המעסיק "נכנע", ושיפר את תנאי העבודה. מאז זרמו הרבה מים רותחים במיחם התה של ההסתדרות, והמדינות המתוקנות קבעו כללים וחוקקו חוקים שתכליתם: שמירה על זכויות יסוד של העובדים.

ולמרות זאת: ישנם עובדים רבים מושפלים, מקופחים ומנוצלים. שביתה של הכי חזקים במשק למען אלה - מבורכת ומוסרית. הפגנת סולידאריות מיליטנטית עם חלשים, תתקבל בהבנה ואפילו בברכה בעיני רבים. זה כמובן לא פוטר אף קבוצת עובדים מהצורך להתייעל.

מבחינה כלכלית, העולם הוא כפר גלובאלי. זאת לא קלישאה, אלא מציאות. מי שלא מבין את זה, לא יודע איפה הוא חי. המשמעות בהירה: כולנו, נרצה או לא, נמצאים בתחרות עם העולם - מה שמחייב התייעלות בכל תחום. יש בינינו ששומעים את המילה "התייעלות", או "רפורמה", וחוטפים חרארה. אלה אויבי המשק. צריך להבהיר: מי שמתנגד לפיטורי עובדים מיותרים, כאילו אמר: אני רוצה לשרוד מזיעת אפם של אחרים. זה בלתי מוסרי. דוגמאות לא חסרות.

הגיע הזמן שהממשלה תבחן מחדש את הזכות לשבות. השביתה איננה הדרך היחידה לשיפור תנאי עבודה. יש אלטרנטיבות יותר מוצלחות. אפשר לסגור עניין בשקט, רחוק מהמצלמות. יניחו הצדדים את דרישותיהם על שולחנו של בורר מוסכם (שופט (בדימ.)), וזה יפסוק. אלא שמנהיגי השובתים יודעים: "שביתה עתירת נזק", וכל הציבור מזהה אותך ברחוב. מדובר בבליץ יחצני יקר על התודעה, שלאחריו, יזכה לכתבות צבע בנוסח "מנהיג נולד". אחד כזה הצליח בזכות נזקים במיליארדי שקלים למשק, להגיע עד לתפקיד שר ביטחון. גם שם הוכיח את מומחיותו בגרימת נזקים.

שורת תחתונה: כשמדובר בכלכלה, יש נכון ולא נכון. הזכות לשבות לכל דיכפין, זה לא נכון. הגבלתה לעובדים חלשים בלבד, זה נכון. חייבים להתגבר על הדחף המניפולטיבי של פוליטיקאים, לבנות את עצמם באמצעות הרס וחורבן. לא צריך להיתקע באמצע הדרך בלי דלק, כדי להבין שזכות השביתה לעובדי תחנות הדלק (למשל), היא לוקסוס, שמדינה מתוקנת לא יכולה להרשות לעצמה.