ראש לשכת עורכי הדין, עו"ד יורי גיא-רון, טוען שמקרים כמו זה של א. הם עניין שכיח. לדבריו, התחום של בעלי תפקידים מטעם בתי המשפט הוא כולו נושא פרוץ "על גבול השערורייה", בין היתר מפני שאין קריטריונים ברורים לבחירתם ואין פיקוח נאות על פעולתם וגם על שכרם. "שנים אני צופה בדאגה בכך שבתי המשפט ממנים לתפקיד בשכר גורמים חיצוניים כמו מגשרים, בוררים, כונסים, מפרקים, מנהלי עיזבון, ומומחים שונים, בין אם אלה שופטים (בדימ.), עורכי דין, או מומחים מתחומים שונים. הם מקבלים שכר רב על עבודתם, ולתדהמתי כשניסיתי לבחון האם זה נעשה בצורה מסודרת כלשהי, התשובה שקיבלתי היתה כי אין כללים ברורים וכי הדבר נתון למצפונו, הגיונו, שכלו והגינותו של כל שופט".

לפי הערכות לשכת עורכי הדין ב-95 אחוז מהמקרים, כונסי נכסים מתמנים לתפקידם על-ידי הנושים, שהם בדרך כלל הבנקים. וכשהכונס נבחר על-ידי הנושה - הוא דואג לו ולא לחייב, למרות שלהלכה הוא נחשב כ"זרועו הארוכה של בית המשפט" ועליו לדאוג לשני הצדדים.

המקרה של א. מדגים היטב עניין זה. במרס 2006 מכר כונס הנכסים את דירתה בתל אביב למימוש חוב משכנתא לבנק. יו"ר ההוצאה לפועל (הרשמת דלית ורד) הורתה להרשות לה ליטול את המטלטלין השייכים לה שהיו בדירה, אבל כשבאה א. לקחת את מטלטליה, סירבו הקונים לאפשר לה לעשות זאת משום שלדבריהם הדירה נמכרה להם על-ידי הכונס עם המטלטלין שבה.

פניותיה של א. להוצאה לפועל לבוא לעזרתה בהוצאת המטלטלין מהדירה לא נענו עד היום. זאת ועוד, הדירה נמכרה במחיר של 831,979 שקל ואילו שכר הטרחה שהכונס דרש היה 75,420 שקל - גבוה מהשכר שנקבע בתקנות ההוצאה לפועל, גם בעניין זה בקשתה של א. להתערבות ההוצאה לפועל לא נענתה עד היום. "התחושה שלי היא שהכוח של כונס הנכסים הוא בלתי מוגבל. לא די שהוא מכר לי את הדירה - הוא מכר את כל מה שהיה לי. נשארתי בלי כלום", טוענת א. כונס הנכסים, עוה"ד שרגא בודה, בחר לא להגיב על טענותיה.

עמיתיו של גיא רון סבורים גם הם שהנושא של בעלי תפקידים מטעם בתי המשפט הוא פרוץ וחסר בקרה. בדיון שנערך באחרונה בוועד המרכזי של הלשכה טען עו"ד איתן ארז כי ב-95% מהמקרים הקשורים לנושא של 'חדלות פירעון' - מינוי בעלי תפקידים כגון כונסי נכסים, או מפרקים, המינויים נעשים על-ידי הנושים שהם ברוב המקרים בנקים.

כפועל יוצא - הם נמצאים בניגוד עניינים מהותי ופועלים לטובת הבנק ולא לטובת החייב, שהוא הצד החלש והפגיע. ארז טען כי הכול מקבלים ניגוד עניינים זה מבלי לערער עליו.

עו"ד יראון פסטינגר מוסיף כי ניגוד עניינים משווע, שרק קומץ עורכי דין יודע לזהותו, קיים בתחום אחר: מינוי מומחים מטעם בתי המשפט: "יש איזה בנק קטן של עורכי דין בכל מיני תחומים, שפחות או יותר יודע מי נגד מי, ואם אתה כעורך דין לא ער לבנק הזה - אז אתה חשוף לעיוותי דין נוראיים. זה נושא קריטי ושם יש עיוותי דין מאוד חמורים", טוען פסטינגר ומדגיש כי רבים מעורכי הדין אינם מודעים לכך שהם יכולים לפסול מומחים שנמצאים בניגוד עניינים: "כללי האתיקה של השופטים חלים גם על כל תפקיד מעין שיפוטי. הם חלים גם על מומחים רפואיים, גם על מומחים מטעם בית המשפט, גם על בוררים וניתן לפסול כל אחד מהם כפי שפוסלים שופטים שנמצאים בניגוד עניינים. רק צריך לטעון את הטענה בהזדמנות הראשונה שנודע לך".

לדבריו, התופעה חמורה במיוחד לנוכח העובדה שלבעלי הדין אין כל מנגנון לברר אם מומחה כלשהו נמצא בניגוד עניינים: "אין היום שום מנגנון המאפשר לצדדים לברר אם הרופא הזה הוא חבר של הרופאים אותם תובעים, או של הרופאים שנתנו חוות דעת, אם יש לו זיקה לעורכי הדין, אם יש לו זיקה לשופט וכו'". וכך קורה לא פעם שבתביעות על רשלנות רפואית "ממנים לך רופא של קופת חולים בתור מומחה מטעם בית המשפט, רופא שהוא 'הרופא' המרכזי של אותה קופת חולים שהיא הנתבעת באותה תביעה".

עו"ד דוד אור-חן מוסיף: "בנושא המומחים הרפואיים השערורייה בעיצומה. אלו תמיד אותם מומחים והם עמוסים מאוד. חלקם מקדישים 5 דקות לבדיקה והם מכריעים גורלות". אור-חן טוען שלעתים המומחים מזוהים עם הנתבעים ובית המשפט, למרות שהוא יודע על כך, אינו נמנע מלמנות אותם. הוא מספר על מקרה שבית המשפט העליון הכשיר כמומחה מטעם בית המשפט, אדם המוכר בהיותו מומחה מטעם הנתבעים. לדבריו, מינוי מעין זה "סוגר קייס בפני אותו מסכן שנפל על אותו מומחה".

ללשכת עורכי הדין יש אינטרס להסדרת התחום של מינויים מטעם בית המשפט, בין היתר בגלל ההבט הכלכלי שבעניין. מתברר כי מול האינטרס של עורכי הדין, עומד אינטרס כלכלי של השופטים. עוד גילה ארז כי במקרים רבים שופטים מעדיפים למנות חברים כבוררים ומגשרים: "יש היום תופעה מאוד מדאיגה ששופטים ממנים את החברים שלהם, שופטים (בדימ.), כבוררים", טוען ארז, היודע לספר כי בבית משפט שלום מסוים "כל המגשרים שמתמנים שם, וזה מאות תיקים, הם תמיד כאלה שהיו שופטי שלום באותו בית משפט".

מלבד האינטרס הכלכלי קיים גם ההבט הציבורי. אור-חן הבהיר שלשכת עורכי הדין חייבת להידרש לנושא לא רק מפני שהוא קשור בכסף ובמשרות לעורכי דין, אלא מפני ש"הוא קשור בזה שאנחנו מבחינה ציבורית, לא יכולים להרשות לעצמנו שאנשים נפגעים, מוכי גורל, נפגעים בתאונות, נפגעים ברשלנות רפואית, גורלם יוכרע לפעמים על-ידי שרלטנים, שבית המשפט ממשיך למנות אותם משום איזושהי נוחות, או משום שהם נמצאים ברשימה כלשהי".