המוסר הרזרבי של הנשיא פרס

ראיון חג בערב יום הזיכרון. ערוץ 10. מיקי יחימוביץ ויעקב אילון, 7.5.08:

שאלה: (אפרופו חקירות המשטרה) האם אתה חושב שראש הממשלה יכול, מסוגל להמשיך לתפקד?

תשובה: "בעניין זה דעתי חד-משמעית: אם אדם לא נאשם, או איננו אשם- הוא חף מפשע"!

שאלה: "אם מחר יוחלט על הגשת כתב-אישום נגדו?

תשובה: "זה דבר אחר. אני לא יודע מה שיקרה אז. היום בעיניי הוא איש חף מפשע. ראש ממשלה לכל דבר, וכך צריך לנהוג במשטר דמוקרטי, וכך אני הנהג".

שאלה: "במקרה של כתב אישום מה עליו לעשות? להתפטר?

תשובה: "אני לא מוכן להיכנס לשום ספקולציות".

יומיים קודם (5.5.08), קראנו בוואלה את הכותרת הזאת: "פרס: אין בעיה עם כהונת אולמרט תחת חקירה". בכותרת המשנה היה כתוב: "הנושא שייך לרשות השופטת, ואיש לא יתערב. דבר לא ישנה את דעתי על ראש הממשלה". סוף ציטוט.

והפירוש: עד שלא יוגש כתב אישום נגד ראש הממשלה, הוא חף מפשע (שאת זה אנחנו יודעים). ובאשר ללגיטימיות? אין בעיה! אולמרט הוא "ראש ממשלה לכל דבר". ואם אתם שואלים מדוע? התשובה בהירה: "כי כך צריך לנהוג במשטר דמוקרטי, וכך אני אנהג". ואם יש בינינו כאלה הסבורים שראש ממשלה טרוד הוא הדבר האחרון שאנחנו צריכים, להם יש לו עצה עם נזיפה: "הנושא שייך לרשות השופטת, ואיש לא יתערב". בקיצור, אל תבלבלו את המוח לכבוד הנשיא עם מושגים כמו "אמון הציבור". קריאה להתפטרותו של אולמרט, לא תשמעו ממנו, יען כי הוא "לא מוכן להיכנס לספקולציות"...

שמעתי ושאלתי את עצמי: מדוע אין למר פרס עקרונות? מדוע הוא מחזיק במערכת מוסרית רזרבית? הרי ברור שכבוד הנשיא לא הביע עמדה עקרונית, אלא התאים אותה למנהיג שהוא חפץ בשלטונו. אילו במקום אהוד אולמרט היה מכהן ביבי נתניהו. האם התשובות של מר פרס היו זהות? בטוח שלא! איך אני יודע?

קבלו ציטוט (אני מתנצל בשם פרס על ההתנסחות המסורבלת): "למען המדינה, למען החוק, למען כיבוד המדינה בעיני בניה ואזרחיה, על ראש הממשלה לקום ולהתפטר! ללכת לציבור, ולערוך בחירות חדשות. עניין האמון, הוא גם עניין מוסרי, גם עניין פוליטי. בעצם נאמר היום לעולם כולו שעל ראש הממשלה רובץ חשד שחסרונו היחיד הוא טכני שלא ניתן להעמידו לדין. אבל בשום פנים ואופן, החשד לא הוסר. זה גם אמון העולם, גם אמון הנוער, וגם אמון העם. לפי דעתי, כמו שבעבר במקרים כאלה (רבין) על ראש הממשלה לאסוף מספיק כבוד, לקום וללכת, ולשחרר את העם: מהספק, מאי האמון, מהטיפול המכוער שהיה בנושא כל כך רגיש". סוף ציטוט. (ח"כ שמעון פרס במסיבת עיתונאים בבית-סוקולוב, ביום סגירת תיק בראון-חברון ע"י היועץ רובינשטיין 20.4.97).

עיניכם הרואות: אחרי שהיועץ המשפטי לממשלה החליט לסגור, אני חוזר: לסגור! את תיק בראון-חברון, התעשת מר פרס במהירות, ומתוך אבלו של מחנה השמאל, פנה בקריאה נרגשת לראש הממשלה נתניהו "לקום ולהתפטר! ללכת לציבור ולערוך בחירות חדשות"! מדוע אתם שואלים, הרי היועץ סגר את התיק? הינה לכם התשובה: מפני ש- "עניין האמון הוא גם עניין מוסרי, וגם עניין פוליטי. החשד לא הוסר. זה גם אמון העולם, גם אמון הנוער, וגם אמון העם". אין ספק: מילים כדורבנות, מפי מי שיוסי שריד כינה "הפודל של אולמרט" (הארץ, 15.9.06).

למרות שהוא מכהן כנשיא המדינה, וסיוטי ההתמודדות מאחוריו, מר פרס טרם השיל מעליו את חליפת הזיקית. מרגיז שבאותו יום שאזרחי ישראל הרכינו את ראשם לזכר 22,437 חללים, הנשיא מגונן על מנהיג שהאזרחים מאסו בו. "אמון הציבור" איננו כלי לניגוח יריבים פוליטיים, אלא מקור סמכות מוסרית לכל נבחרי הציבור. אולמרט איבד את זה, ולפרס מעולם לא הייתה בעיה עם היעדר אמון הציבור.