לחדול הוא לעיתים מעשה גדול יותר מאשר לעשות

כמי שחושב שאת האיזון העיתונאי הנכון צריך למצוא במגוון דעות ודיווחים ולא בכותב עצמו, שיש לו דעה ולא רצוי להסתיר אותה, הרי באותן רשימות פוליטיות או שנושקות לענייני מדינה, לא הסתרתי את עמדתי האוהדת לראש הממשלה הנוכחי אהוד אולמרט. זאת לאו דווקא משום שאני מכיר אותו יותר מ-40 שנה, וגם זה כמובן משפיע, אם לא במודע אז בתת מודע, אלא משום שחשבתי שהוא ראש ממשלה טוב, ושהוא מנהל את הממשלה טוב ובחריצות רבה, והוא עומד בלחצים.

אני בדעה, וגם אותה לא הסתרתי, שמלחמת לבנון השנייה לא הייתה כישלון, אלא אם מודדים אצלנו כל מלחמה במדד של מלחמת ששת הימים. שינוי עמדתו בסוגיה הפלשתינית, ודאי שגם לה הייתה השפעה על יחסי אליו. הרי משה דיין, המבריק, אמר שרק חמור אינו משנה דעתו. כניצול שואה, אני חושב שאהוד אולמרט עשה למען הניצולים מה שאף ראש ממשלה לפניו לא עשה. ואם לא הכול מתבצע, הרי המשרדים הממונים על הביצוע לא ממלאים את תפקידם.

משום כך אני רואה עצמי מחויב להביע דעה ולו בשל הכלל (ההפוך) "והמשכיל בעת ההיא - לא יידום." אני, שמעולם לא הייתי מאנשי חצרו של אהוד אולמרט בדומה לעמיתים אחרים שלי, נמנה עם אלה שמייחלים ומאחלים, מעומק הלב, שחטאיו של אהוד אולמרט, כשלג ילבינו לאחר התהליך השיפוטי. אולם יש בינתיים. ה "בינתיים" מכתיב לראש הממשלה צעד שהוא נוגד בעצם את העיקרון ש"כל אדם הוא בחזקת זכאי כל עוד לא הוכחה אשמתו". מים רבים זרמו והם עכורים ומזהמים, ומכיוון שמסיבות מובנות הוא אינו יכול לטהר אותם בנקיפת אצבע, עליו להתרחק מהם עד שאלה יטוהרו.

ועוד הערה. מכיוון שמלכתחילה התוודיתי שאני לא אובייקטיבי, אני מוכן להוסיף, במלוא הצניעות, שאילו חשבתי כי ברשימה זאת אזיק אישית לראש הממשלה, אפשר ולא הייתי כותב אותה. ככלות הכל, במציאות שלנו, גם שתיקה היא לפעמים רועמת. אבל אני חושב שהיא בסופו של דבר לטובתו.

שני דברים צריכים להנחותו. טובת המדינה - בראש וראשונה, וטובת מפלגתו בדרגת חשיבות שנייה. אם אכן הוא חפץ באמת בפריצת דרך בסוגיה הפלשתינית, הדבר האחרון שהמדינה זקוקה לו הוא בחירות. הכוונה הן למערכת בחירות, והן לתוצאות הצפויות בנסיבות אלה. לפיכך מבחינה זאת, הדרך הנאותה ולדעתי הטובה ביותר, היא להכריז על נבצרות. במקרה זה ממלאת-מקום ראש הממשלה ציפי לבני, תמלא את מקומו. ציפי לבני, כך אני מאמין, כאשר היא בלתי תלויה בפופוליזם של מרכז, תמשיך בקו המדיני שהתווה אולמרט, אם אכן זאת מדיניות שהיא לא רק מוצהרת על ידו אלא מעשית שאין בלתה. הכול יודעים שיש בלבו של ראש הממשלה טינה כלפי ציפי לבני, ואין זה משנה אם יש לה מקום או אין לה מקום - היא קיימת. ומשום כך גדלות נפש תיזקף אף היא לזכותו של אהוד אולמרט.

הסיבה השנייה היא, כאמור, מפלגתו של ראש הממשלה - קדימה. אם יתקיימו בחירות במצב הקיים, זאת תיפול נפילה תלולה מאוד, אף שיש להניח שלא תתרסק לגמרי כמו "הגמלאים". ויש עוד סיבה. אסור לראש הממשלה ולמפלגתו להלחיץ את יו"ר העבודה אהוד ברק אל הקיר. ברק משמיץ, ומושמציו משיבים בהשמצות. אבל ברק, עם כל המבריק שבו, נמצא במצב מביך. הוא היה רוצה להתנהג כמדינאי, ולעתים הוא עושה זאת, אז אומרים שהוא פוליטיקאי גרוע. הוא ספג מספיק ושילם בעד האחריות שלו. אחריות הן כלפי הממשלה והן כלפי המדינה בנועזותו שלא להיות פופולרי בעניין עזה ולהנחית עליה זבנג. דיבידנד לטווח קצר. אילו הנסיבות היו אחרות, גם אני הייתי ממליץ, והמלצתי, ללמד את החמאס לקח או שניים. במצב הנזיל מאוד הזה, צריך תעצומות נפש, ולאהוד ברק ישנן כאלה כדי לספוג קיתונות של ביקורת. מכאן שבקלפים המועטים שהוא מחזיק כרגע ביד, הוא לא יכול להרשות לעצמו לזגזג יותר. או שיש המשכיות בממשלה, ואז לא הולכים בינתיים לבחירות. או שממזמזים את עניין הפריימריז, וקדימה זוכה לעוד כמה ימי כלימה, ולברק ולמפלגתו יש הרבה מה להפסיד. במקרה כזה - מבחינת העבודה, בהליכה לבחירות יש לה עוד איזה סיכוי להישאר בזירה לאחר הבחירות. אסור לברק ולמפלגתו להתאבד. זה נגד האינטרס של המדינה והחברה.

לעתים אני, וקרוב לוודאי רבים כמוני, תוהה מה מביא אנשים חכמים לדרגת פקחים שמלהטטים כדי לצאת מלוכלכים מן הבוץ אשר מלכתחילה יכלו למנוע את הנפילה אליו. ואלה נמשכים. אומרים שראש הממשלה מחכה לחקירה נגדית של פרקליטיו את מוריס טלנסקי במחצית יולי. נניח שעורכי הדין הממולחים יצליחו להוכיח כי טלנסקי שיקר - אז מה? יגידו שאולמרט מתעסק עם שקרנים. זאת שמיכה קצרה מאוד וצרה מאוד. בראש וראשונה מפני שהיא שמיכה ציבורית ואיפה שלא תמשוך, איזה חלק ערום או ערמומי יתגלה.

ברשימה קצרה זאת אני בעצם לא "מגלה את אמריקה". אם יש בה חידוש הוא קריאה לראש הממשלה שיתעלה מעל לכל האינטרסים, גם אם הם לגיטימיים למהדרין, מעל לכל שיקול שיש לבשר ודם, ויפנה את הכסא זמנית, כדי לאפשר למדינה הלחוצה מאוד לנשום בקצב רצוי.

שמור לאהוד אולמרט מקום של כבוד ביציע, להתבונן אם המדיניות שאותה הגה מתקדמת, ובעת ובעונה אחת לעשות הכול במסגרת החוק כדי להפריך את ההאשמות נגדו. אנו, מצדנו, נתבונן בו, ונייחל שהוא ייצא נקי כפיים ובר לבב..