התרגיל של ברק

אין פגם חוקי בתרגיל הפיננסי של אהוד ברק, כשם שגם פעולות קודמות שלו להשגת מליוני דולרים היו על-פי החוק: ברק מבקש למכור את דירת הפאר שלו ברחוב פנקס בצפון תל אביב (מגדלי אקירוב), בכ-40 מיליון שקל. הוא קנה את הדירה ב-10 מיליון שקל, ואמור להרויח 30 מיליון שקל. רווח זה, כך כתוב בחוק, פטור מכל מס. אבל שימו לב לתרגיל של ברק, שנועד למנוע את תשלום המס.

ב-15 ביוני 2004, או בתאריך סמוך, מכר ברק לרותי פיק (בתו של התעשיין סטף ורטהימר) את הווילה שלו ברחוב הזורע בכפר שמריהו, בכ-3.5 מיליון דולר. סעיף 49 לחוק מס שבח קובע, כי אם אדם מוכר שתי דירות שלו, בזו אחר זו, הוא יהיה חייב לשלם מס על רווחיו ממכירת הדירה השנייה. אולם - מוסיף החוק וקובע - אם עברו 4 שנים בדיוק, יום ליום, בין שתי המכירות, תהיה גם המכירה השניה פטורה ממס.

אהוד ברק ישב בניחותא והעביר דף אחרי דף ביומן השנה שלו. לפני כחדשיים וחצי, ב-15 ביוני, הסתיימו ארבע השנים שבהן היה, לא עלינו, חייב במס. שר הביטחון נשם לרווחה. מיד לאחר מכן פנה למתווכים וליודעי דבר, כדי להודיע להם שהדירה למכירה.

כמה חסך ברק? המס הוא 25% על הרווח הריאלי, ומותר לנכות הוצאות הכרוכות במכירת הדירה. הרווח ברוטו הוא 30 מיליון שקל, המס ברוטו 7.5 מיליון שקל, ויש להניח שהמס נטו הוא כ-7 מליוני שקלים. זהו החסכון.

כשר? כן. מסריח? אולי. האם ומה היה חלקו האישי של ברק בחקיקת הפטור ממס? בעבר היה ברק חבר כנסת, ולכן השתתף והצביע על תיקונים שהוכנסו בחוק מס שבח. כל תיקון גורר, כמקובל, דיון בסעיפים נוספים של החוק, כולל הפטור ממכירת דירה אחת לארבע שנים. האם ברק השתתף והצביע בדיונים אלו? האם, באותה עת, תיכנן למכור דירה כלשהי? שאלות אלו יש לשאול לגבי כל חבר כנסת, העשוי ליהנות באופן אישי מחקיקת חוק שהוא שותף בעשייתו, בפרט בסכומים גדולים. קל וחומר, שיש לדרוש זאת ממי שהיה ראש הממשלה.

התרגיל של ברק לא היה מצליח בארצות הברית. החוק שם אומר כך: אם אדם מכר דירה ברווח, הוא מקבל פטור ממס רק על הסכום שבו השתמש כדי לקנות דירה חדשה, תוך תקופה קצובה. אם נשאר לו עודף, עליו לשלם מס על העודף.