שוב אותן הכותרות

כאילו דבר לא השתנה בשנתיים. אם רק נחליף את המילה חמאס בחיזבאללה ואת חיפה באשדוד נקבל את אותן הכותרות מלפני שנתיים - שלוש. מיד עם היציאה מלבנון מלאו הכותרות בידיעות על התחמשות והתארגנות החיזבאללה וכוונתם לשגר קטיושות למרכזי האוכלוסין עמוק בתוך ישראל.

אותם עיתונאים ממש, שהיום מדווחים על איום הקסאם המתפתח מעזה לאשדוד, דיווחו אז על איום הקטיושות מלבנון עד חיפה. אותם מקורות ממש, מקרב הפיקוד של צה"ל ובכירי משרד הביטחון, הדליפו לנו אז שההתלקחות בגבול הצפון היא בלתי נמנעת, רק שאלה של זמן. כמובן האשמה היא על ממשלת לבנון/הרשות הפלשתינית שאינה ממלאת את חובתה כריבון מלא ואחראי בשטח.

אכן העובדות היו נכונות אז, מן הסתם, הן נכונות גם היום. כמו עיוור צבעים המסתכל על תמונה צבעונית ואינו מבחין בשלל הגוונים אלא בשחור ובלבן בלבד כך גם מערכת הביטחון. הצבע השחור אכן קיים במציאות חיינו אבל הוא אינו הצבע היחיד, אפילו לא הצבע השולט, בתוך שלל הגוונים.

בלבנון התחדשה התיירות, הנמדדת השנה כבר במאות אלפים, לאתרי התיירות בבעל בק שבבקעה. דווקא המשפחות השיעיות הגרות באזור נהנות ומשגשגות מהתיירות השופעת. ביירות תוססת ומשתקמת כאחת מבירות הסחר של העולם הערבי. שייחים ערבים נפגשים עם אנשי עסקים מערביים ובתי המלון מלאים בסוכני ביון, הרפתקנים ודיפלומטים מכל העולם. בתי הקפה, מועדוני הלילה ותצוגות האופנה הנצחיות מלאים עד אפס מקום.

עשרות אלפים חזרו לכפרי הדרום הגובלים עם ישראל והדרום יודע תקופה של שיקום, גאות כלכלית אדירה, בניה מואצת וחקלאות מתפשטת הנראית היטב מישראל. למעשה נשמטת הקרקע לאט אבל בטוח מתחת רגלי החיזבאללה וחידוש הלחימה מצדו נוגד במובהק את האינטרסים של כל האוכלוסייה בלבנון, כולל האוכלוסייה השיעית. 'מלכודת דבש' מכנים זאת במערכת הביטחון אלא שבמלכודת שוקע החיזבאללה. ומלכודת הדבש הזו יעילה מכל הפצצות התשתית של חיל האוויר, מכל האיומים ומכל החששות.

עדיין יש התפרצויות ירי, שאין מה להשוותם לתקופת המלחמה בלבנון. האיום קיים ובמחול הטירוף של המזה"ת יתכן שמישהו ילחץ על ההדק אבל התהליך והכיוון הם רבי סיכויים.

כבר היום, כחודש לאחר הפסקת האש, בצל הפיגוע שהתרחש אתמול במחסום וולג'ה, קשה שלא להבחין כיצד החברה הפלשתינית שוקעת במהירות ל'מלכודת דבש'. בישראל ירדה רמת החיים במידה מסוימת בימי האינתיפדה אך רקמת החיים הבסיסית נשמרה ויעידו החניונים המלאים בחגים ומיליון הישראלים היוצאים הקיץ לנופשונים בחו"ל או גודשים את בתי המלון בארץ.

הרשות הפלשתינית, לעומת זאת, התדרדרה לעוני רחב היקף של רוב האוכלוסייה. חבורות פשע שולטות במגזרים רבים ומצוקתם גדולה במונים מזו הישראלית. בחברה מוכה זו מתחילים להתחדש חיי המסחר, השווקים שוב תוססים יותר ויש התחלה של מרות וסדר ציבורי. הכמיהה לסדר ותקווה כלכלית היא נחלת רבים וכל הסרת מחסום של צה"ל רק מגבירה אותה.

אין משמעות רבה לאיומיי הפלגים הפלשתינים השונים להפסיק את ה'הודנה'. הרי לכולם ברור, גם לקיצוני החמאס והג'יהאד, שחידוש האש בעת הזאת לא יכול להביא שום הישג מדיני לפלשתינים כפי שקיוו בתחילת האינתיפדה. לא כלפי ישראל, לא כלפי רוב מדינות ערב ולא כלפי איזו ממדינות המערב. דווקא התמיכה הצפויה מסוריה ואיראן לחידוש הלחימה היא לרועץ לפלשתינים. רוב האיומים להפסיק את ה'הודנה' אינם אלא חלק ממאבק הכוחות בתוך החברה הפלשתינית ושיפור עמדות לקראת המו"מ המדיני עם ישראל.

4000 טילי קטיושה נחתו בשטח הבנוי של קריית שמונה בעשור שלפני היציאה מלבנון. רק טיל אחד מאז יציאת צה"ל מלבנון. רק מעטים נפגעו ובודדים נהרגו מאלפי הטילים. 900 פגזי מרגמה על גוש קטיף וכ-90 טילי קסאם על שדרות ורוב הנפגעים מהירי הזה היו נפגעי הלם.

אכן אסור לממשלה להסכים למצב שבו חלק מאוכלוסייתה האזרחית יהיה נתון באש, גם אם מאוד לא יעילה. אבל חובה על הממשלה ליטול את הסיכון הקטן של הקסאם ולהבליג גם לסיכונים גדולים בהרבה מפני 'שמלכודת הדבש' אליה שוקעת החברה הפלשתינית, כמו הלבנונית לפניה, יעילה בהרבה מנחת זרועו של צה"ל.